מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורו של צלף

אני ודב במהלך כתיבת הסיפור.
אני במהלך אימון ירי.
תיאור חיי

להיות צלף זה מלאכה לא פשוטה כלל. יש כל כך הרבה גורמים שונים שאתה צריך לשמור עליהם במהלך הירי – נשימות קצובות, ריכוז, התכוננות לירי, מבט למטרה ועוד…

קוראים לי דב, אני יליד 1927. נולדתי בירושלים בשכונת הבוכרים. תחילה שירתתי בהגנה ולאחר מכן השתתפתי בהקמת צבא ההגנה לישראל. הייתי בין מקימי יחידת הצלפים של צהל. נשלחתי לקורס מדריכי צלפים והייתי בין מדריכי הצליפה הראשונים. הקמתי דור חדש של צלפים בארץ.

באחד המטווחים התבקשתי לירות חמישה כדורים לתוך בול. חמשתם נכנסו בדיוק לאותו מקום ויצרו חור אחד. היו כאלה שחשבו שיריתי רק כדור אחד. באותו הזמן התפתחה בארץ תרבות של קליעה למטרה שגם כן הייתי בין מקימיה והתחילו תחרויות קליעה בכל הארץ. כשהוחלט על השתתפות ישראל באולימפיאדת הלסינקי (האולימפיאדה הראשונה שישראל השתתפה בה) בשנת 1952 חיפשו תחומים שישראל תהיה טובה בהם. אחד מהתחומים האלו היה קליעה למטרה.

 אני במהלך אימון ירי

תמונה 1

נבחרתי לייצג את ישראל בנושא זה מפני שהייתי אלוף הארץ בקליעה למטרה במשך מספר שנים. במהלך בחירתי לאולימפיאדה עברתי המון אימונים שדרשו ביצועים גבוהים מאוד. עד אז יריתי רק בקליבר 22 (רובה טוטו). שאפתי לעלות בדרגת ייצוגי ולכן בחרתי לירות עם בקליבר גדול שהיה שבע וחצי מילימטר ולכן מדינת ישראל הביאה לי אותו משוויץ. לאחר שגמרתי את האולימפיאדה, הרובים נגנזו וכיום הם נמצאים במוזיאון צה"ל בתל אביב. באולימפיאדה השגתי את המקום 18 מתוך 40 משתתפים. גם אחרי האולימפיאדה המשכתי להתחרות בכלי נשק שונים כמו ירי בצלחות חרס.

אני ביום חתונתי

תמונה 2

נשאתי את שושנה בשנת 1962. בהמשך נולדו לנו שתי בנות ובן.

מלבד האולמיפיאדה ייצגתי את ישראל במנילה בירת הפיליפינים בשנת 1954 ובאליפות העולם בקליעה שהתקיימה במוסקבה בשנת 1958. שם הגענו למקום שני. קיבלנו מהמדינה מזכרות רבות וספרי תנ"ך בשביל לחלק ליהודים שם. הבעיה הייתה שהיו מרגלים ובלשים בכל מקום ולכן היה מאוד קשה לחלק את המזכרות. נערה ואביה באו אלי וביקשו ממני מזכרת אך בזווית עיני ראיתי בלש עוקב אחרי ולכן אמרתי להם שיבואו לקבל אותה בחדר. הנערה היהודיה עלתה לחדרי שם מסרתי לה גלויה של מדינת ישראל. לאחר מכן חשבתי כיצד אני מבריח אותה החוצה מפני שעמדו שם בלשים רבים. כשיצאנו החוצה ראיתי שאחד מהם מתחיל לחשוד בי ולעקוב אחרי לפתע הגיע אוטובוס נוסעים שראה את מדי (שהיו מדים של ספורטאי). האוטובוס עצר למרות שזו לא הייתה התחנה. אני והנערה עלינו לאוטובוס והצלחנו לעלות לאוטובוס ולברוח.

עד היום אני לא יודע מה עלה בגורלה של הנערה היהודייה. אני מקווה שהצליחה להתחמק. עוד סיפור שזכור לי היטב היה במנילה בירת הפיליפינים.כידוע הפיליפינים הם מאוד קתולים וכששאלו אותו איפה נולדתי ועניתי שבירושלים הם נדהמו והתחילו למשש אותי כאילו אני אדם קדוש. עד היום אני לא מצליח להבין לגמרי מה קרה.

אני בארכיון צה"ל

תמונה 3

כיום אני בן 91. אב לשלושה ילדים וחמישה נכדים. עד גיל 88 עוד שיחקתי בכדורת דשא והשתתפתי בפעילויות ספורטיביות. אני נמצא במכון כושר פעמיים עד שלוש בשבוע כדי להעלות את הכושר הגופני וכוחי הפיזי.

סרט שנכדתי הכינה עלי לכבוד יום הולדתי ה -90. – סיפורו של צלף

סרטה של ללי בן דב

הזוית האישית

רון לוי: היה לי תענוג לעבוד עם דב. למדתי המון דברים שלא ידעתי לפני כן.

מילון

קליבר 22.
רובה קל וקומפקטי מדויק ובעל רתע נמוך, דבר שהופך אותו לרובה מצוין עבור יורים מתחילים.

ציטוטים

”חייו של צלף“

הקשר הרב דורי