מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורו של סבא רבא – בנימין זנזורי

סבתא ורדה ונכדה יונתן
בנימין סנדק בבריתו של עמרי אבא של יונתן
בנימין זנזורי - ממייסדי בית הכנסת "אוהל רחל" ברמת גן

אני ורדה שובל, ילידת העיר רמת גן. גדלתי, התחנכתי, ובניתי את ביתי בעיר עד היום הזה. בני הבכור, אביו של יונתן, בחר לבנות את ביתו בעיר הולדתו, רמת גן. עומרי ומיכל שובל הם הוריו של נכדי היקר יונתן המשתתף עמי בתכנית.

בחרתי להתמקד בסיפורו של אבי, בנימין זנזורי, אשר נולד בטריפולי, בירת לוב, בשנת 1924.

אבי עלה בילדותו מלוב וגדל בעיר רמת גן. הוא הגיע ממשפחה ציונית וסבי, בכור זנזורי, פעל רבות למען עלייה במחתרת של יהודים מטריפולי, ועל כך שילם בישיבה בכלא. דבר לא מנע ממנו לעלות ולגדל משפחה לתפארת במדינת היהודים – ישראל.

אחד הדברים שהיו חשובים לסבי בעיר רמת גן, היה בניית בית כנסת ליוצאי טריפולי "אוהל רחל". את בית הכנסת בנו סבי בכור ואבי בנימין. בית הכנסת זכור לי מילדותי כמקום מכבד ומרגש, זכורות לי שעות יפות בהן סבי היה מכנס את כל משפחתו לתפילה וברכות. בבית כנסת זה המשפחה חוגגת את כל השמחות, שמם של סבי וסבתי חקוקים על אבן, וכמו כן יש בארון הקודש ספר תורה על שמם (לזכרם). בבית זה (אוהל רחל) נכדי היקרים וחבריהם ללימודים מקבלי את ספר התורה.

מצורף קישור המספר על סבא רבא בנימין על הקמת בית הכנסת אוהל רחל:

 

סיפורו של חפץ: אימום מיוחד שעובר במשפחה

סבא בנימין נאלץ לצאת לעבודה בגיל מאוד צעיר ושימש כשוליה במפעל לנעליים. סבא בנימין בלט בכישרונו ורגישותו בעיצוב הנעליים ובמהלך השנים נחשב למעצב נעליים מוכשר ביותר.

האימום אשר מוצג בתמונה הוא האביזר הבולט ביותר בעיצוב נעליים. על האימום מלבישים את הנעל, ובוחנים את העיצוב מכל הכיוונים. האימום משמש מרכיב חשוב ביותר בייצור הנעליים.

סבא רבא בנימין שמר באדיקות על האימום ואני, בתו ורדה, שומרת עליו ואף נותנת לו מקום של כבוד בביתי, ותמיד שמחה לספר את השתלשלותו של האימום לילדיי, לנכדיי, בתקווה גם לשמר את זכרו לדורות הבאים.

אני והאימום

הזוית האישית

סבתא ורדה: תענוג צרוף היו המפגשים עם לירן. אני מברכת על שעות שמספרות ברגש היסטוריה של המשפחה מול נכדי היקר יונתן.

מילון

אימום
תבנית בצורת כף רגל, המשמשת ליצור נעליים. (מילוג)

ציטוטים

”בית הכנסת זכור לי מילדותי כמקום מרגש, סבי היה מכנס את כל משפחתו לתפילה“