מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורו של סבא נעם מאשקלון

סבי ואני בסיור בבית התפוצות
סבי וסבתי ביום חתונתו של אבי
כל החיים על 2 דפים

סבא נעם

נולדתי באשקלון בשנת 1952 בשכונת אל מג'דל השכונה הייתה שכונה ערבית שננטשה במלחמת השחרור לאחר שתושביה ברחו לעזה. המשפחה עברה לגור בבית מיד אחרי מלחמת השחרור שעה שאבי, אביגדור, נשלח לנהל את התחנה המרכזית של אגד באשקלון. אני זוכר בית גדול שבמרכזו בריכה לדגים. מצד אחד היו חדרי שינה ומצד שני חדרי שירות – מטבח,מקלחת ושירותים. הבית היה מקום עליה לרגל של הנוסעים שהמתינו לאוטובוסים שיצאו ליד בייתנו לישובים באזור. הנוסעים באו לביתנו לשתות מים ולהתרענן בימי הקיץ החמים.

בתקופה זאת הייתה עלייה גדולה לישראל של יהדות תימן, רומניה ועוד. אימי, חוה, הייתה עסוקה כמתנדבת בעזרה לעולים החדשים. כילד קטן (עזבנו את אשקלון בשנת 1956). ביליתי בעיקר בנסיעה באוטובוסים עם נהגי אגד בכל יישובי הסביבה וכן אהבתי לשבת ליד הסנדלר שעבד בפתח ביתנו ונהניתי להתבונן בעבודתו ולהתכבד ממאכליו. בנוסף לעבודתו באגד אבי עסק בחקלאות בשטחים שבין שכונת מגדל לשכונת אפרידר שם גידל ביחד עם בנו של הנשיא יצחק בן צבי אבטיחים ומלפפונים.

זיכרון שיש לי מילדותי היה קשור למסתננים מעזה שהיו תושבי אשקלון לפני מלחמת השחרור, מסתננים אלו ניסו לחזור לבתיהם, כדי לקחת חפצים שהחביאו בבתים לפני בריחתם לעזה.

בשנת 1956 עברנו לחולון ואני נכנסתי לגן חובה. עד כיתה ג' למדתי בבית הספר שנקר לאחר מכן עברתי לבית הספר רביבים. בחולון התקיימו חיי חברה ענפים בשכונה שגרו בה ילדים רבים. נהגנו לשחק משחקים רבים כגון: שוטרים וגנבים, תופסת, קלאס, הקפות , כדורגל, כדורסל, ג'ולות וגוגואים.

שהגענו לתיכון התחלנו בעידודו של המורה לספורט להתאמן בהפועל חולון בכדוריד. בנוסף הייתי גם מצטיין בהדיפת כדור ברזל ובכלל אהבתי מאד לעסוק בספורט לסוגיו. בתיכון הכרתי את אשתי (סבתא נורית) במסיבת פורים. שם הצלתי חיפושית שהחבר'ה לקחו אותה ושכמותה לעריכת מרוץ חיפושיות. אני שהייתי נגד התעללות בחיות לא יכולתי לראות את מעשיהם ולקחתי את החיפושיות ושלחתי אותן לחופשי. כנראה שפעולה זו מאד מצאה חן בעיניי נורית והיא התאהבה בי. הרומן נמשך בצעדת ירושלים ולבסוף התחתנו בשנת 1972.

בין התיכון לנישואינו התגייסתי לצבא לחיל השריון. בצבא שירתתי כטנקיסט והגעתי לדרגת מפקד טנק. רוב השירות היה בסיני. חוויית החול והצבע הצהוב שעטף אותי מכל צד גרם לי שנים רבות להימנע מטיולי מדבר. פשוט רציתי לראות ירוק בעיניים. לקראת סוף השירות הצבאי, בשנת 1972 התחתנתי עם סבתא נורית ונולד לנו בננו הבכור אביגור שהוא אביו של יואב. זמן קצר לאחר שאביגור נולד פרצה מלחמת יום כיפור.

לא אשכח איך בערב יום כיפור בשעה שטיילנו ברחובות חולון עם חברים התחלנו לראות כלי רכב צבאיים, מה שמאד הפתיע אותנו ואפילו קצת כעסנו על כך שהצבא לא יכול להתאפק עד אחרי יום כיפור. למחרת התבהרה הסיבה: החל גיוס חיילי המילואים כבר בערב יום כיפור. ביום כיפור גויסתי גם אני. את מלחמת יום כיפור עברתי במילואים. למזלי שרדתי את המלחמה ללא פגע. היה מעניין לראות את המראות מעבר לתעלת סואץ שם היו כפרים רבים שהתפרנסו מחקלאות. החקלאות התאפשרה בשל תעלת המים המתוקים שסיפקה מים  להשקות את הגידולים באזור צחיח זה.

לאחר סיום מלחמת יום כיפור (אחרי 6 חודשי מילואים) התחלתי את לימודיי באוניברסיטת ת"א בחוגים לכלכלה וחשבונאות אותם סיימתי בשנת 1976. בשנת 1977 קיבלתי את רישיון רואה החשבון ואחרי תקופה קצרה פתחתי עם סבתא נורית, שגם היא הייתה רואת חשבון, משרד לראיית חשבון שקיים עד היום ואני ממשיך לעבוד בו.

שני ילדים נוספים נולדו לנו אלעד בשנת 1977 ונמרוד בשנת 1981.

בשנת 1981 עברנו לגור במושב ביצרון שם גדלו ילדינו במרחבי המושב ולא בצפיפות של העיר. כאן חשו מחוברים לטבע הרבה יותר מאשר בעיר. חוויות כגון רכיבה על סוסים, נהיגה בטרקטורון ברחבי השדות, הינן מעט מהחוויות שמציע הכפר לעומת העיר.

יום 21.9.2007 היה יום עצוב במיוחד. סבתא נורית נפטרה אחרי מחלה קשה. מלחמה של שנתיים במחלה הכריע אותה שבועיים בלבד אחרי שבני הצעיר נמרוד זכה לעמוד תחת החופה. נחמה גדולה אני מוצא בעשרת נכדיי: רועי, יואב, אוהד,יעל, נעמה, גיא, מיכל, הלל, אימרי ואחרון חביב אלון. תענוג גדול לי לפגוש אותם ובעיקר הכיף הגדול כשהם רצים לקראתי לחיבוק חם.

מצאתי לי זוגיות חדשה עם מיכל ואני מקווה לעוד שנים רבות של חיים מאושרים ובריאים עם כולם.

הזוית האישית

סבא נעם מספר לנכדו יואב את סיפורו בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר.

מילון

אל מג'דל
אל־מג'דל (ערבית: المجدل) הייתה עיר ערבית ליד חורבות אשקלון העתיקה. בשנת 1596 היה מג'דל היישוב השישי בגודלו בארץ ישראל וגרו בו 2,795 תושבים. מג'דל נודעה בזכות תעשיית האריגה שלה.

ציטוטים

”בשכונת מגדל השכונה הייתה שכונה ערבית שננטשה“