מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורו של סבא בנימין

סבי אני ומשפחתי בקטיף תותים.
סבי בגיוסה של אחותי.
ניצול שואה

סבי בנימין נולד בשנת 1937 בעיר ניז'אן באוקראיניה, להורים מריאסה ופבל לבקוב.

לפני המלחמה הוא חי בתנאים טובים היו לו אופניים, דודה שלו הייתה אופה בקונדיטוריה, וכשהוא היה הולך לגן הוא עבר דרך הקונדיטוריה ודודתו נתנה לו עוגיות בצורות של חיות. הוא אכל את העוגיות בדרך לגן, אכל את הראש וזרק את השאר וכשהגיע לגן חילק את שאר העוגיות לילדים.

היה לו בית עם גינה ובה עצי פירות: דובדבנים…

ואז ביוני 1941 הגיעה המלחמה לעירם, הטילו פצצות על העיר בעזרת מטוסים, הם התחבאו בבונקרים מתחת לאדמה שהוסתרו על ידי ענפים.

באוגוסט הופצה השמועה שהגרמנים מתקרבים לעיר ולכן פינו אותם בעזרת עגלה וסוס לכל 3 משפחות. המבוגרים (מעל גיל 9) הלכו ברגל ורק לילדים הורשה לשבת על העגלה.

3 חודשים הם הלכו עם העגלות לכיוון רוסיה תוך כדי הפצצות תמידיות, המון אנשים נהרגו במהלכן. מאחורי השיירה התקדמו הגרמנים ולכן התנהל מירוץ תמידי.

הם עברו דרך עיירות בוערות שנכבשו על ידי הגרמנים, אישה עם תינוק שנולד לא מזמן נאלצה להיפרד ממנו.

כשהגיעו לעיר ראסטוק הם נאלצו להחזיר את הסוסים, הושיבו אותם על רכבת ולקחו אותם לאוזבקיסטן.

באוזבקיסטן היה מאוד קשה, נתנו להם דירה אך בעל הבית גירש אותם. אמו ודודתו של סבי, נפטרו. היה חם ולא הייתה להם עבודה ולכן גם לא היו להם אמצעים כמו אוכל ובגדים (את כל החפצים השאירו בעירם).

נשארה איתם רק דודה אחת שהייתה חלשה ולכן לא עבדה, אחותו הגדולה עבדה בחקלאות (בהיותה בת 15).

בשנת 1943 דודתו (אחותו הגדולה של אימו) ובעלה, מצאו אותם באוזבקיסטן, הם כבר התמקמו בנובוסיבירסק, והזמינו אותם לגור איתם שם.

הם נסעו בעזרת רכבת. על ספסל אחד ישבו שלושה אנשים (10 ימים) באחד מהלילות סבי היה צריך ללכת לשירותים אז אחותו הלכה איתו ואחיו נשאר לשמור על הדברים המועטים שנשארו להם. אחיו נרדם ומישהו ניצל את ההזדמנות וגנב את כל רכושם.

כאשר הגיעו לנובוסיברסק אחותו ישר הלכה לעבוד בארכיון, אחיו הגדול הלך לבית הספר וסבי נשאר בבית.

בגיל 7 סבי הלך לכיתה א' אך משום שלא היו לו בגדים לחורף הוא נאלץ להשאר הרבה פעמים בבית ולכן לקח לו 3 שנים לסיים את כיתה א'.

כשהגיע לגיל 13 הוא היה כל כך רזה, שהרופאים הטילו ספק אם הוא יחיה. ולבסוף אמרו לו שאם הוא ישרוד עד גיל 14 הוא יאריך ימים אך איכות חייו תהיה ירודה, הוא יסבול מהמון מחלות וכאבים בגיל הזקנה וכך היה.

בשנת 1953 עבד כרתך.

את שאר הכיתות סיים כרגיל. בשנת 1956 סבי התגייס לצבא והיה מכונאי בכיר בחיל האוויר והשתחרר בשנת 1959.

את אשתו פגש ב1965 באוניברסיטה, ולאחר חודש התחתנו.

בשנת 1963 עבד כבנאי ולאחר שסיים את לימודיו הפך למהנדס בניין.

בשנת 1967 נולדה אמי, ובשנת 1990 עלו לארץ.

הזוית האישית

אני אישית מאוד אהבתי לדבר עם סבי וללמוד על עברו וילדותו.

מילון

פיונר.
ראשוני, חלוץ.

ציטוטים

”שניים טובים מן האחד.“