מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורו של סבא אבי

עמית וסבא אברהם בתכנית הקשר הרב דורי
סבא אברהם בצעירותו
סבא אברהם קצרי מספר לי את סיפור עלייתו מעיראק

משמעות השם שלי

שמי אברהם קצרי, קיבלתי את השם על שם אברהם אבינו, כינוי נוסף אבי.

שם המשפחה כיום הינו קצרי, לפני שעלינו לארץ ישראל שם משפחתנו היה מועלם בערבית משמעות השם "מורה", כי במשפחה שלנו היו הרבה מורים. עלינו לארץ ישראל מהעיר בצרה בעירק.

כשהגענו, שאלו את סבא רבא מה שם המשפחה, סבא רבא לא ידע עברית ובגלל חוסר ההבנה של משמעות השאלה, שם משפחתנו הפך להיות קצרי.

סיפור הולדתי

נולדתי בעיר בצרה שבעירק, תאריך לידתי הינו ה באייר תש"ח ביום שבו הכריזו על הקמת מדינת ישראל, 14.5.1948.

במשפחה היינו שבעה אחים ואני אחד לפני האחרון בין הצעירים במשפחה. אצלנו לא היה יחס שונה, כל הילדים היו צריכים לעזור במשימות המשפחתיות ולעזור בפרנסה.

בילדותי כשהייתי בן שלוש שנים, הגענו לארץ ושלחו אותנו למעברת פרדס חנה. גרנו באוהלים, כל משפחה קיבלה אוהל, אנו היינו עשר נפשות. אחרי שנה עברנו לגור בעיר רמלה גם באוהלים, כל משפחה קיבלה אוהל, אחרי שנה קיבלנו צריף מעץ בעל חדר אחד ומטבחון, כאשר שירותים ואמבטיה היה מחוץ לצריף, כל שתי משפחות ביחד.

בגיל 8 שנים, בשנת 1956 פרצה מלחמת סיני ובנו לנו שוחות ליד הצריפים, במקום מקלטים, כדי להתחבא מההפצצות.

למדתי בבית ספר ממלכתי ד' ברמלה נווה דוד, הייתי צריך ללכת כברת דרך עד לבית הספר, היינו 40 תלמידים בערך.

אהבתי מאוד ללמוד חשבון, טבע וגאוגרפיה. אהבתי ספורט ובעיקר לשחק כדורגל.

בגיל 12 שנים, הפכתי להיות שחקן כדורגל ובגיל 16 שנים כבר שיחקתי בקבוצה מקצועית "הפועל רמלה", היו בליגה ב' במשך שנתיים עד לגיוס הצבאי.

רצו שאני אשחק בקבוצה מקצועית "מכבי תל אביב", אך היות ולא לנו אפשרות כלכלית לממן נסיעות מרמלה לתל אביב, ויתרנו על ההצעה.

 

כשהייתי בגיל 16 בערך, אחי חיים בן ה- 6 שיחק עם חבריו וטיפסו על עץ, נפל על הראש ושנתיים היה בקומה ופתאום התעורר וחי עוד שנתיים ולצערי נפטר בגיל 10, חוויה מאוד קשה עבורי היות והייתי מאוד קשור אליו כאח הקטן.

בצבא שירתי בשיריון חטיבה 401 בסיני ומפקד האוגדה היה קלמן מגן ז"ל אני זוכר אותו כמפקד טוב, אכפת לו מהחיילים.

 

במלחמת הכיפורים בדיוק התחתנתי. בספטמבר 1973 הגדוד שלי ישב בתעלה ובזכות הנישואין הסכימו לדחות לי את הגיוס. ואז בתאריך 6.10.1973 בשעה 18:00 בערב, גויסתי למלחמה ושירתי בסיני מעבר לתעלה עד פאיד. החוויה היתה מאוד קשה ולא נעימה, היות והרבה חברים נהרגו. שירתתי כשישה חודשים, ספרתי 180 יום!!

לאחר הנישואין גרתי בהרצליה כשנה, עברנו לראשון לציון ושם גדלה המשפחה ונולדו הילדים ארבע בנות.

עבדתי באלקטרה כאיש אחזקה במשך 35 שנה, בעיר ראשון לציון, אזור התעשייה.

הפגישה שהובילה לחתונה

אחרי השחרור עבדתי במספר עבודות, כבר לא שיחקתי כדורגל והרבתי לבלות לרוב מפגשים בטבע.

ברמלה קיים מועדון בשם "קליפסו" כמועדון ריקודים ושם ערב אחד ראיתי בחורה נחמדה וביקשתי ממנה להזמינה לקפה והיא נענתה בחיוב. שמה מרים היא התגוררה במושב יד רמב"ם, מושב דתי שתושביו יוצאי מרוקו, בעיקר אנשים בעלי אמצעים שרכשו את הדירות עוד בהיותם במרוקו. מרים ששם החיבה שלה מימי באה מבית דתי ואני מבית מסורתי.

כשהחלטנו להינשא היה מפגש של ההורים משני הצדדים, כשנה לאחר מכן התחתנו בשנת 1973.

 

קיימנו בית מסורתי ושמרנו על המסורת של היהודים. את ירח הדבש ערכנו בעיר טבריה כשבוע ימים ואז חזרנו למציאות לעבודה מימי עבדה עמילות מכס מגיל 16 ולא התגייסה לצבא, עד שנפטרה לצערי בגיל 56 מסרטן המעי הגס שממנו סבלה שנה שלמה.

במשך תקופת חיינו בילינו רבות בטיולים בחוץ לארץ בעיקר, נסענו לארצות הברית, לארצות אירופה, תאילנד.

בארצות הברית התארחנו אצל הדודה של מימי במשך 15 יום, כאשר עשינו טיול במשך 30 יום מחוף לחוף נהנו מגודל המדינה, ממפלי הניאגרה וההתנהגות של התושבים היושר שלהם.

היה לי מאוד קשה שאשתי מרים נפטרה, אולם הבנתי שהחיים ממשיכים וכיום יש לי בת זוג בשם יפה, שפגשתי אותה באחד מבילויי בחוף הים, אני מאוד אוהב לבלות בחוף הים. אנו  כ- 6 שנים יחדיו, כאשר אנו מאוד נהנים ביחד מבלים, נוסעים לטיולים בארץ ובחו"ל, אך כל אחד גר בבית משלו.

עתה יפה יצאה לפנסיה ועתה עוד יותר מבלים בצעדות, טיולים בארץ ובחו"ל וגם בחוף ים בראשון לציון.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

מעברה
מגורים זמניים לתקופת מעבר, שניתנו לעולים בתקופת קום המדינה.

ציטוטים

”נולדתי ביום הכרזת המדינה ה' באייר תש"ח 14.5.1948“