מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורו של נעים

סבא ואני
סבא נעים

המסע מעיראק לארץ ישראל

הסב, נעים בר עזרא, המספר לנכדו אוהד

מילדות לבגרות

סבא נעים נולד בדצמבר 1936 בבגדאד (עיר הבירה) שבעיראק. בשכונה בה גר סבי היו יהודים רבים. להוריו של סבא נעים קראו עבד ונעימה. לסבי קראו נעים (קרוב לשם אימו). פירוש המילה בן אדם נעים הליכות. סבא רבא קרא וכתב בארמית, סבתא רבא נעימה היתה עקרת בית אשת חייל שגידלה 8 ילדים שתמיד היו נקיים ומסודרים. לסבי שבעה אחים וסבא נולד שלישי בין מספר האחים. האווירה בבית היתה טובה האחים היו צוחקים, משחקים ומבלים יחד האוכל והלבוש היו בכמות מספקת. את רוב הבגדים אמו (סבתא רבא שלי) הייתה תופרת. בין האחים היו יחסים טובים מאוד, כשהיו ריבים בין האחים סבי היה מפשר ביניהם וכל האחים גם הגדולים וגם הקטנים היו סומכים עליו שישפוט מי אשם ומי לא. בבית היו מדברים בעיקר בערבית עם שילוב של מילים בשפה העברית.

סיפור הנחרט בזיכרון של סבא: "בגיל 3 המלך בעיראק נרצח, אמי הלכה לראות את ההלוויה והשאירה אותי עם אחי הגדול לשמור עליי. אחי קפץ מהגדר ואני בעקבותיו. בשנת 1941 כשהייתי בן 5 החלו פרעות נגד היהודים. השכנים הערבים איימו עלינו שאם נישאר יהרגו אותנו… לאחר מכן הגענו למחנה הצבא הבריטי. הם הגנו עלינו מזעם האספסוף הערבי. נתנו לנו אוכל ושתיה. מקץ חמישה ימים היתה רגיעה, חזרנו הביתה ואני דרכתי בדרך על זכוכית שחדרה לנעל שלי. כשהגענו ראינו שרוקנו את תכולת הבית וגם את החנות של אבא שלי, כך נשארנו בחוסר כל".

בילדות סבי אהב לאסוף חוטים, להכין סביבונים ולבנות דברים מגבס. בבית חונך בחינוך יהודי ובבית הספר חינוך כללי. סבי למד בבית מדרש. שנה למד בגן ילדים ואח"כ למד בחדר תורה. סבא מספר שדיבר גם בעברית אבל לא הבין מה פירושי המילים.

סבא מספר שבכל בית בקומה התחתונה שירותים, מקלחת ומטבח בקומה העליונה חדרי שינה ומרפסת. בכל בית היו גרים כ- 3 משפחות. כל משפחה בחדר אחד גדול ומרפסת. בשבתות היו מכינים לבני המשפחה חמין על הטאבון. סבא מספר שאת החגים היו חוגגים כהלכתם למשל: ט"ו בשבט היו קונים פירות יבשים ומחלקים לילדים, בפורים היו מכינים משלוחי מנות עם מאפים (כמו "בעבע תמר") ודברי מתיקה (זנגולה, לוקום) ושולחים איש לרעהו. בראש השנה חגגו במשך יומיים וברכו על כל מאכלי החג. בפסח היו יושבים בחצר וממוללים גרגירי חיטה ושולחים יחד לטחינת קמח. כל משפחה מכינה כמות מצות שתספיק לכל ימי החג. היו כלים מיוחדים רק לחג הפסח ששמורים בארון. בליל הסדר היו חוגגים את החג גם כן במשך יומיים וקוראים את כל ההגדה מתחילתה עד סופה בעברית ובערבית (פעמיים). כל בני המשפחה מהקטן עד הגדול יושבים יחד ומברכים על כל מאכלי החג, קוראים בהגדה ומקשיבים עד שמסיימים לקרוא. בחגים תמיד היו לובשים לבוש חגיגי.

על ההגדה סבא מספר שהוא החפץ הייחודי שנשמר לאורך דורות עוד מתקופת חייהם בבגדאד. ייחודה של ההגדה שהיא כתובה בעברית ובערבית. בכל ליל סדר סבא קורא בהגדה זו תוך שילוב מזמורים בערבית המזכירים לו את החג, כפי שהיה נערך בעת חייו בעיראק .

כשהיו הולכים לבית הכנסת גם בחגים ובאירועים המשפט הראשון שהיו אומרים בעברית היה "שלום עליכם" וכתגובה היו עונים "עליכם השלום". וכשהיו יוצאים מבית הכנסת החזן היה יורד ומברך את קהל בית הכנסת "ברוכים תהיו".

עד 1948 למד סבא בבית ספר "מנשה צאלח" עקב מלחמת העצמאות הפסיק ללמוד. ואז התחילו מעצרים של אנשי התנועה הציונית.

סיפור העלייה לארץ

בשנת 1951 סבי עלה לארץ מכיוון שמשפחתו תמיד שאפה לגור בארץ ישראל ובנוסף עלו לארץ עקב התעללות הערבים בהם. הערבים זרקו עליהם אבנים והיו מכים אותם בדרך לביה"ס. ב 1948 התחילו מעצרים של אנשי התנועה הציונית. אחיו הבכור נלקח לבית הסוהר מכיוון שהשתתף בפעילות מחתרתית. עם הזמן חלה ונלקח לבית חולים צבאי. סבי ומשפחתו לא יכלו לעלות ישר לארץ ישראל, הוריו החליטו לעבור לפרס ולחכות לאחיו הבכור עד ששוחרר תמורת כסף. מסלול העלייה של סבי היה מבגדד בנסיעה באוטובוס לפרס (איראן כיום), מפרס במטוס לטורקיה ומשם במטוס לארץ ישראל. מרבית הרכוש נשאר בעיראק סבא וסבתא רבא יכלו לקחת מעט מסמכים, בגדים מעטים, ספרי תורה בודדים והגדה של פסח.

תקופת ההתבגרות

בשנת 1951 כשסבא היה בן 15 עלה לארץ. בתחילה משפחתו הגיעה לחיפה, לשער העלייה כמחנה מעבר. משם שלחו אותם למעברות בעפולה. שם שהו כשלוש שנים. אח"כ עברו לצריפים בנחלת יהודה עד 1955. אומנם סבא לא היה נמצא איתם באופן סדיר, כי שלחו אותו לקיבוץ (אספר בהמשך). אך סבא מספר שלא היה במעברות מים, חשמל. היו שירותים ומקלחות משותפים למשפחות רבות. האבות היו יכולים לעבוד מספר ימים בחודש בעבודות כמו: השקייה, ייעור, סלילת כבישים וכו'. לכל משפחה נתנו תלושים ואיתם יכלו לקנות מוצרים ומאכלים. למשל: בקבוק חלב לשבוע, 5-10 ביצים לחודש בהתאם לכמות בני המשפחה.

בינואר 1951 כשסבי היה בן 15 הגיע לקיבוץ עברון. תנועת הנוער לקחה אותו לקיבוץ ושם נשאר כ-5 שנים. לאחר מספר ימי קליטה ב"שער העלייה" סבי ידע לקרוא עברית , אך לא ידע לדבר טוב . הם למדו 4 שעות ועבדו 4 שעות ברפת. בקיבוץ ארגנו חגיגות בימי שישי ושבת כמו: ריקודים, הצגות, פעילויות ספורטיביות רבות ותחרויות מול אנשי ההתיישבות העובדת.

האווירה בקיבוץ היתה חברותית, חינוך עשיר לא הייתה תחושה של מחסור. היו מחנות קיץ בכל שנה, מפגשים עם תנועות נוער אחרות כולל תחרויות. הקיבוץ קלט אותם כחלק מהציונות ודאג לכל צרכיהם. בקיבוץ סבי למד ורכש את מקצוע הנגרות שבו עסק באזרחות במשך כ40 שנה.

תקופת שירות הצבאי ומלחמות בישראל

סבי התגייס בשנת 1955 לצבא ושירת במשך 3 שנים. סבי נהנה מאוד בתקופת שרותו הצבאי, למרות כל הקושי והסבל תפקידו בצבא היה מפקד כיתה בנח"ל.  בנוסף השתתף בכמה מלחמות: מלחמת קדש בשנת 1956, סבא מספר: "שהקרב במטלה היה קשה היו לנו נפגעים גם בתוך הזחלם (רכב משוריין). מטוסים מצריים הפגיזו מעל ראשינו, אפילו המפקד מחלקה נהרג. אז הגיעו מטוסים שלנו, של הצרפתים והאנגלים והדפו את מטוסי המצרים. הצרפתים זרקו לנו מנות קרב במצנחים. היתה הפוגה, עזה וכל סיני היו בידינו". מלחמת ששת הימים בשנת 1967- גייסו את סבי 3 שבועות לפני תחילת המלחמה וביום של סוף המלחמה שמעו ברדיו שחיל האוויר הפציץ את חיל האוויר של צבא סוריה וכך הבינו שהמלחמה הסתיימה. השתתף גם במלחמת יום כיפור בשנת 1973, מלחמת שלום הגליל בשנת 1982.  בהמשך סבא השתתף במספר מבצעים עד שנת 1992 בשנה זו פרצה מלחמת המפרץ וסבא גייס חיילים לכוננות.

בדרך לחיי אזרחות

לאחר שירותו הצבאי בשנת 1958 סבא עבד כשכיר בנגרות, ולאחר מכן פתח עסק עצמאי בת"א. סבא עבר לגור באופן זמני עם אימו ואביו וחלק מהאחים בבית גדול עם חצר וארבעה חדרים שקנו בחולון וגרו בו משנת 1955-1973.

בשנת 1962 התחתן עם סבתא אביבה ונולדו להם שלושה בנים ובת, שזו אמא שלי. סבא וסבתא עברו לגור בבית קטן בחולון. ובשנת 1973 עברו לגור בבית גדול יותר במרכז חולון ועד היום גרים שם.

סבא וסבתא הרבו לטייל עם כל בני המשפחה בשבתות וחגים. למשל: בחג ראש השנה ופסח חגגו יחד עם כל האחים של סבא, הילדים שלהם והסבתא רבא שלי. כל חג (עד שנת 1984) היו עושים סבב ומתארחים בביתם של האחים של סבא נעים. היתה שמחה גדולה ובכל חג פסח היו מחלקים הפתעות לכל הילדים, גם אם לא מצאו את האפיקומן.

סבא הרבה ומרבה לעשות ספורט, כבר שנים שוחה בקאנטרי נפגש עם חברים ומשחק במועדון. אוהב לשוחח על פוליטיקה, קורא עיתון ולפעמים מטייל בארץ ובחו"ל. סבא מספר שהוא מאוד אוהב את השיר "מעל פסגת הר הצופים". סבא אוהב לקרוא, לשחות, לכתוב ולפתור תשבצים. בעיקר אוהב לבלות בהנאה עם הנכדים.

 

הזוית האישית

היה כיף למדתי ונהניתי מאוד.

מילון

.
.

ציטוטים

”חזרנו הביתה ואני דרכתי בדרך על זכוכית שחדרה לנעל שלי...“