מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

יוסי מזרחי מספר על אהבת הטיסנים

יוסי מזרחי ה"קינג"

נולדתי בשנת 51 בבית חולים הסקוטי בטבריה, יש לי שני אחים גדולים ממני ושתי אחיות צעירות ממני, ואני ה״סנדביץ'״. אבא שלי היה חקלאי שמגדל ירקות ופירות, בחופשות אני והאחים שלי עזרנו לו. אבא שלי היה שומר מסורת. היה לנו סוס, ובשבת לא יכולנו לרכוב על הסוס בגלל שאבי אמר שהסוס צריך לנוח כמונו. אמי הייתה עקרת בית. אבי נולד בפקיעין ואמי ילידת לבנון שעלתה לארץ בגיל צעיר. לאבי היו שני אחים ואחות, האחות נפטרה בגיל צעיר והאח הצעיר של אבא שלי נהרג במאורעות בשנת 1948.

למדנו בבית ספר במגדל עד כיתה ח'. זה היה מקום קטן, היינו ילדים ואחרי בית הספר היינו הולכים לשחק כדורגל. בשבתות היינו הולכים לטייל בסביבה והיינו עולים למנהרות בארבל. אני זוכר את עצמי שובב, חברותי וספורטיבי כילד. ארגנו לנו ׳צבא של השכונה׳ והיינו משחקים כצבא. היה לנו שכן שהיה לו לול של תרנגולות והיו ׳קליפסים׳ לתרנגולות, כל קליפס היה נחשב כדרגה של הצבא במשחק. היינו חברים, חלק מילדי השכונה שגרים במגדל, ועד היום אנחנו בקשר. סיימנו את בית הספר היסודי במגדל ועברנו לתיכון בטבריה בשפ ״תיכון הגליל״. בבית הספר התיכון למדו תלמידים מכל האזור: מיבנאל, מארבל, מכפר זיתים. בבית הספר התיכון הכרתי ילדים חדשים, ובין היתר את אמא של קרן פלס. במסגרת בית הספר הפנו אותנו לפעילויות אחרי הצהריים, ואני בחרתי בפעילות של גדנ"ע אוויר. במסגרת הפעילות בנינו טיסנים ושם הייתה הטיסה הראשונה שלי בדאון. היו לוקחים את הטובים לבקר בטיסות וגם לקחו אותנו לבסיס חיל האוויר.

בצבא התגייסתי לחיל הנדסה. הייתי ביחידה שקראו לה ״הנדסה ימית״. תפקיד היחידה היה להעביר טנקים מעל מכשולי מים בזמן המלחמה, במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 היחידה שלי בנתה גשר גלילים מעל תעלת סואץ, בנוסף העברנו כוח צנחנים לגדה השנייה. שם איבדתי מספר חברים, ואחרי המלחמה פירקו את היחידה מפני שלא היו צריכים לצלוח יותר מכשולי מים. אחרי המלחמה השתחררתי, אחרי הצבא נכנסתי למילואים. שנה אחרי שהשתחררתי מהצבא התחתנתי ונולד לי בן. קראו לו ליאור, הוא נפטר בזמן שירותו הצבאי, הוא שירת בחיל מודיעין. חמש שנים אחרי שהתחתנתי התגרשתי. בזמן שהייתי נשוי גרתי בטבריה, אחרי הגירושים עברתי לחיפה. שם הכרתי את הנשים השנייה והשלישית שלי, אחרי הגירושין חזרתי למגדל.

חייל ביחידת הנדסה ימית

לאחר שהשתחררתי מהצבא עבדתי בבזק כ-15 שנים. לאחר שהתפטרתי מבזק עבדתי במגדל בספינות שלוקחות תיירים לסיור בכינרת. לאחר מכן התחלתי לעבוד במפעל תוספי תזונה בשם ׳מעבדות צמחי מרפא׳ באזור התעשייה גליל תחתון, ומשם יצאתי לפנסיה. היציאה לפנסיה עוררה בי מחשבות על העבר, על הצבא, על הלימודים, מעבר לכל על המשפחה. אבל תמיד צעדתי קדימה עם הפנים לעתיד בלי להסתכל אחורה על הדברים שקרו לי.

סיפורה של תמונה – גדנ״ע אוויר

התמונה הזאת צולמה שהייתי בגיל 16. אני האמצעי בתמונה, הצטרפתי למועדון גדנ"ע אוויר בטבריה. מה שמשך אותי היה ההתעסקות בטיסנים, ובכלל במטוסים. היינו מגיעים פעם בשבוע למועדון והיינו בונים סוגי טיסנים, אחרי שסיימנו לבנות אותם היינו יוצאים החוצה ומעיפים אותם. מי שהיה מעיף הכי רחוק והכי יציב היה המנצח. גם לי יצא להיות המנצח. בשנה השנייה למועדון התקדמנו ובנינו טיסנים גדולים יותר ולקחו אותנו לסיור בבסיס חיל האוויר וראינו מטוסים. לקחו אותנו פעם אחת לשדה תעופה קטן וטסתי בדאון. בחופש הגדול לקחו אותנו לשבועיים בבסיס חיל האוויר, גם שם הטסנו טיסנים וכל זה היה במסגרת צבא: לבשנו מדים, קיבלנו רובה ואני זוכר ממש שזה אחד הרגעים הכי מרגשים ומהנים שחוויתי. בתמונה רואים את חברים שלי מהמושב ומטבריה, המבנה הוא מבנה מעץ והוא שימש אותנו כמועדון של הגדנ"ע. כשהלכתי לצבא זימנו אותי לקורס טייס, ואחרי שלוש שבועות זרקו אותי ממנו.

אני האמצעי בתמונה במועדון גדנ"ע אוויר

סיפורו של יוסי מזרחי

הזוית האישית

יוסי מזרחי: אני רוצה להגיד תודה לבנות שליוו אותי לאורך כל המסע הזה איתן. נהניתי מההקשבה שלהן ומשמחת החיים שלהן, אני רוצה להודות להילה ארביב, לשולי אגילבו ולעדן בן-דיין. גיל זה רק מספר, רבותיי!

מילון

סיפולוקוס
בקבוק מתכת להכנה ביתית של מי סודה ולהכנת משקאות מוגזים. (ויקיפדיה)

דָּאוֹן
כלי טיס כבד מן האוויר שלא מותקנים בו אמצעי הנעה. ההמראה נעשית באמצעות גרירה של מטוס, כלי רכב או גלישה לאוויר מאזור גבוה במישור משופע לעבר עמק. (ויקיפדיה)

גדנ"ע אוויר
גדנ"ע אוויר הוא ארגון של חיל האוויר הישראלי, שמטרתו לקרב בני נוער לנושאי תעופה וחיל האוויר. הגדנ"ע הוקמה בשנת 1950 תחת השם "גדודי נוער תעופתיים", ופועלת עד היום, אם כי במסגרת אחרת. ויקיפדיה

ציטוטים

”החיים יפים אז תנצלו אותם“

”גיל זה רק מספר, רבותיי! “