מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורו של גיבור העמל הסוציאליסטי

סלומון בתקופת השירות הצבאי ..
עיטור לנין
מפשוט עם ללא שום מעמד לגיבור משגשג

שלמה רבייב, סבא של אבא שלי, סבא רבא שלי, נולד בשנת 1916 בכפר שנקרא בזמנו "מאמראץ'" (כיום ידוע בשם סוביאט), שהיה ממוקם גיאוגרפית באיזור הדרומי של דאגסטן. נולד למשפחה כפרית ששמרה באופן רציני על היהדות, והייתה ממחזיקי הקהילה הקווקזית בסביבה.

כאשר היה ילד משפחתו עברה לגור בעיר דרבנט. הוא נלחם בחזית המלחמה הפטריוטית הגדולה (החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה), ונפצע כמה פעמים.

לאחר השחרור מהצבא הרוסי חזר הביתה ועבד בחקלאות. בסוף שנת 1948 הסביבה החקלאית של המשפחה כללה כרמים בכמויות נדירות מאוד. ב-27 ביולי 1949 קיבל כאות הוקרה על גידול כרמים מוצלח מדלייה על שמו של לנין (מסדר לנין) מאת הכנסת העליונה בברית המועצות.

"עיטור לנין (ברוסית: орден Ленина) היה העיטור הגבוה ביותר בברית המועצות. העיטור נוסד בשנת 1930. העיטור קרוי על שמו של המנהיג הראשון של ברית המועצות. הוא הוענק לאזרחים על שירות יוצא דופן למדינה ולחיילים שהיו בעלי אומץ לב יוצא מגדר הרגיל". (מתוך אתר עיטורי ברית המועצות)

בהמשך, למשפחה נוצרה חווה בשם "מולוטוב" על שם שר החוץ. מולוטוב התמזגה עם משקים אחרים ונקראה "סטאלין". שלמה רבייב נבחר שוב ושוב לסגן ראש המועצה המקומית והיה חבר מועצת המנהלים של החווה הקולקטיבית.

לאחר כמה שנים לקח את מרים לאישה ונולדו להם 11 ילדים, חמישה בנים ושש בנות. הוא התגורר בדרבנט ומת בשנת 1963. "קיבל מדליית זהב מסטאלין על כך שלחם במלחמת העולם השנייה ולמרות שנפצע פעמים רבות היה מסור ודבוק במטרה" כך נכתב עליו ערך באתר צבאי:

http://www.warheroes.ru/hero/hero.asp?Hero_id=19872

הדרך להצלחה לא כזאת פשוטה, אני מעריכה ומכבדת את ההשקעה, מאחלת לכולם את האומץ שהיה לו. לא לעצור לרגע גם אם המוות דופק בדלת ומחכה שתפתח. להאמין ולא לאבד תקווה, כי גם ברגעים שאתה כבר מאבד את עצמך ניתן לצאת ולפתוח דלת חדשה, אחרת, שתהיה משופרת ותגרום לך להיות מאושר.

אני לא חושבת שבאמצע שדה הקרב כשסבא רבא שלי דימם כמעט עד מוות הוא חשב על העתיד ועל המשפחה והילדים שיהיו לו עוד בעתיד, הוא חשב רק על הניצחון, רק על הרגע הנורא הזה שלא הולך להיות רגעו האחרון , אדם מדהים מלא השראה לחיים, איש צבא, איש משפחה, איש ששאף להכל וזיכרונו צרוב בראשנו לעד.

הזוית האישית

יעל רבייב: אין לי הרבה מה להגיד לאדם מדהים שכבר לא בחיים, חוץ מזה שהייתי שמחה לפגוש אותו ולשוחח פנים מול פנים, עם גיבור שלא פוגשים כל יום. מעבר להצלחות והישגים, מאוד מעניין איך הסתדר בבית עם 11 ילדים ??? איך היה בשירות הצבאי? ואיך התמודד עם הטראומה מהפציעות באמצע המלחמות?

היה מאתגר לכתוב על בנאדם שלא יצא לי לפגוש מעולם, האמת שאם לא פרויקט הקשר הרב דורי לא הייתי מודעת לדמות שלו, עמדתי באתגר וחקרתי עליו, אבא שיתף קצת מידע ששמע מההורים כי גם הוא לא זכה להיפגש אתו פנים מול פנים, אולי אין לנו מידע בשפע עליו אבל את הדברים העיקריים אנחנו יודעים, ואנחנו נזכור אותו לשארית החיים.

מילון

חווה קולקטיבית (קולחוז)
כינוי למשק שיתופי בברית המועצות. כחלק מתוכנית החומש של סטלין כפו שלטונות ברית המועצות על האיכרים, בתקופה המכונה "קולקטיביזציה", להתאחד בחוות חקלאיות שיתופיות, בהם הרווחים מתחלקים בין חברי הקולחוז.

ציטוטים

”לא משנה כמה פעמים תיפול, תמשיך עד שתגיע למטרה ורק שם תעצור לחבוש את הפצעים“