מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של שרשרת

אני וסבתוש
התליון של סבתי
סיפור אודות מתנת לידה מסבא וסבתא שנשארו בהונגריה לנכדות שנולדו בישראל

עליית הורי לישראל
בשנת 1935, כאשר מלחמת העולם השנייה עוד לא התחילה, אולם האנטישמיות הייתה בעלייה דרמטית, החליטו הורי, זוג צעיר שזה עתה נישא, להצטרף לקבוצת ציונים צעירים שהתאמנו לקראת עלייה לארץ ישראל.
 
התארגנות זו הייתה חרף התנגדות עזה של משפחותיהם הדתיים מאוד שהאמינו בעלייה לארץ רק עם בואו של המשיח. הגיע יום הבריחה הגדולה והזוג עלה על רכבת שהגיעה ליוון ומשם באנייה לנמל יפו. בארצנו, שנקראה פלסטינה, החלו את חייהם העצמאיים כחייט וכתופרת כשהעבודה היתה מעטה וההכנסה גם כן. הם לא התלוננו ושמחו לבנות את ארצנו. 
 
כאשר מלחמת העולם השנייה החלה, הצטרפה הונגריה, בשמחה רבה, לסיוע לגרמנים ולהתעללות ביהודים. אולם ככל שנמשכה המלחמה ויהודי הונגריה לא פונו למחנות היתה תקוה גדולה שיהדות זו תשרוד את המלחמה הזאת. בינתיים, בארצנו הקטנה שהיא עדיין פלסטינה, נולדה להורי ביתם הבכורה מלכה. לא עברו שבועיים והנה הגיעה מעטפה מהונגריה ובתוכה שרשרת  זהב עבה עם מדליון של מגן דוד, מתנה להולדת נכדתם הבכורה.
 השרשרת ששלחו סבא וסבתא מהונגריה להולדת נכדתם הראשונה
 
לאחר כשנתיים נולדה אחותי השנייה, יהודית, והנה גם אז הגיעה מעטפה מהונגריה עם שרשרת ומדליון מזהב. הורי הנרגשים כתבו מכתבי תודה ושלחו תמונות של התינוקות להונגריה לסבים המתרגשים. 
 
הנה בשנת 1944 נולדתי אני. המלחמה כבר היתה בשלביה האחרונים  והמשפחות בהונגריה מאוד דאגו לגורלם אולם עדיין נותרו במקומם ושלחו מעטפה נוספת עם שרשרת זהב ומדליון עבור התינוקת החדשה אנוכי.  
 
ראוי לציין ששרשרות אלו נגזרו משרשרת ארוכה שנקשרה לשעון זהב של סבא יהודה שיפר שקיבל כמזכרת מהוריו שנפטרו וכשנולדו הנכדות חתך חלקים ממנה והוסיף מדליון ושלח זאת כמתנה לנכדותיו. כמובן שמכתב תודה חם ודואג נשלח אל הסבא והסבתא בחודש יוני, חודש לידתי.
 
אולם לאחר כחודשיים הגיע המכתב חזרה לארץ כשעליו כתוב: הנמען אינו נמצא.
 
לכשהסתיימה המלחמה נתקבלו עדויות מניצולים שבתאריך 17 בתמוז היגיעו כל תושבי העיר פאפו לשערי מחנה ההשמדה אושוויץ ורובם ככולם הועברו לצד תאי הגזים והומתו בעינויים רבים. שלושה מבין עשרות בני המשפחה שהיו צעירים וחזקים הועברו לצד הכח העובד במחנה והם הצליחו לשרוד.
 
עם קום המדינה הגיעו לארץ כשהם חלשים וחולים ומאוד עצובים על אובדן כל יתר בני משפחתם באושוויץ. המזכרות  היחידות שיש לנו מסבנו, הנכדות הרחוקות, הן השרשראות שתלויות על צווארינו לאורך כל ימי חיינו.
 

מילון

אנטישמיות
שנאת יהודים

ציטוטים

”המזכרות היחידות שיש לנו מסבנו, הנכדות הרחוקות, הן השרשראות שתלויות על צווארינו “