מאגר סיפורי מורשת

נועם: "למה דווקא תפקידים משניים?"

שולמית: "אל אף שאהבתי להשתתף בהצגות הייתי ביישנית ולא רציתי לבלוט… כמו שהתחלתי להסביר קודם החיים במצרים היו טובים ונפלאים.. עד שהתרחש אירוע נוראי ששינה את הכול…"

שולמית: "זה קרה באוקטובר  1956, כשהייתי בת 18, בעקבות היחסים הלא מסודרים בין מצרים לישראל, החליטו ישראל בשיתוף פעולה עם אנגליה וצרפת לצאת במבצע שידוע כמבצע קדש ומלחמת סיני – מבצע קדש . במבצע זה יצאו לתקוף את מצרים בהפתעה." כאשר התחילה המלחמה, שולמית ומשפחתה היו בביתם כשפתאום הודיעו להם המצרים שבעקבות מבצע קדש והעובדה שהם יהודים, עליהם לעזוב את מצרים תוך שבוע, ואם לא יעשו זאת ישימו אותם בכלא. לשולמית ומשפחתה לא היו הרבה אפשרויות ובלית ברירה הם התחילו לארוז חפצים ולהתכונן לעזוב.

שולמית: "השארנו את הבית מאחור והרבה מאוד חפצים יקרי ערך ועזבנו את הסביבה בה גדלנו ושיחקנו רק עם הזיכרונות ממנה וכמה חפצים חשובים. כשעמדנו לצאת למטוס אמרו לאבא שלי, פפה, שמכיוון שיש לו תעודת זהות מצרית בחלקה הוא רשאי להישאר במצרים. אבא שלי לא הסכים לנטוש את משפחתו לבד ועלה למטוס בכל זאת."

נועם: מה לקחתם למטוס?

שולמית: "למטוס היה מותר להכניס רק 20 קילו במזוודות והרוב היו בגדים ומצעים. אך בשביל לקחת יותר אנו הילדים במשפחה היינו מחזיקים בידיים חפצים כדי שלא יתווספו למשקלה של המזוודה. בהמשך לסיפורנו, אני ומשפחתי היינו בדרכנו לצרפת…"

בצרפת כשהיא בת 18, שולמית ומשפחתה התחילו את חייהם מחדש. לאחר כמה שנים בצרפת, שולמית החליטה לעלות לישראל. שולמית עזבה עוד פעם את ביתה אך הפעם בלי משפחתה והפעם ברצון עז. כששולמית הגיעה לישראל, היא ידעה שיש לה בני דודים בארץ ישראל והלכה להתגורר איתם. קרובי המשפחה שלה הכירו לה את מאיר, סבא שלי. מאיר היה בן דוד שני של סבתא ונפטר לפני שנה (הוא נפטר בשנת 2015 והזמן הנוכחי הוא 2016). שולמית ומאיר התחברו אחד לשני ובסופו של דבר התחתנו ויצרו את משפחת הקיני, המשפחה שלי.על אף שמבצע קדש היה אירוע טרגי, תוצאותיו יצרו את משפחתנו.

מזה למדתי שבכל דבר רע יש גם טוב.

במהלך הראיון העלתי לשיחה את השאלה "אם במצרים לא היה לכם כמעט צעצועים ומשחקים, איך ביליתם בשעות הפנאי שלכם?"

סבתא: כמו שאמרתי קודם, במצרים חיינו בפשטות ולא היו לנו הרבה משחקים מוכנים, כדי להשתעשע, ניסינו להכין משחקים בעצמנו. היינו משחקים במשחק שבו מציירים טבלה ובה כל משתתף צריך לכתוב את האות הראשונה בשמו (באנגלית) ולסגור אותה בריבוע. כך ממשיכים להתקדם למעלה ובסוף כשהטבלה מלאה בודקים איזה שם כתוב הכי הרבה והשם שכתוב הכי הרבה הוא המנצח. בנוסף היינו מכינים בובות מבדים ושמים להם כפתורים וכך שיחקנו עם בובות עשויות בד או סמרטוט והיה לנו כיף.

במהלך השיחה, סבתא נזכרה שסבא רבא שלי, פפה, היה תלמיד תורה, ושהוא הקליט על גבי cd את עצמו קורא את התנ"ך, פרשות שבוע, תפילות של יום הכיפורים, מגילת אסתר ותענית תשעה באב. יהיה מעניין מאוד לבדוק אם יש הקלטה שלו מקריא את פרשת תצווה מכיוון שזוהי הפרשה שאני מקריא בעלייתי לתורה.

לסבתא שלי אני קורא בשם סיסיל, וכך גם כל המשפחה קוראת לה, אך תמיד באירועים רשמיים וטפסים היא רשומה בשם שולמית. תמיד התעניינתי, למה היא מעדיפה להיקרא סיסיל? נודע לי כי בילדותה קראו לה סול, סיסיל. "כשהגעתי לארץ, העדפתי שם עברי, ואז בחרתי את השם שולמית" ככה סבתא ענתה לי על שאלתי. מדהים אותי עד כמה סבתא מחוברת לארץ ישראל על אף שהיא נולדה במצרים.

הסוף!

מלחמת סיני – מבצע קדש: "מבצע ובו ישראל נכנסה למלחמה עם מצרים".

"מלחמת סיני (ידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש", ובערבית ידועה בשם "התוקפנות המשולשת") היא מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת לבין מצרים, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956 (כ"ד בחשוון עד א' בכסלו תשי"ז). במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי. לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שנכבש. במקביל למערכה הישראלית ניהלו בריטניה וצרפת במשותף מבצע להשתלטות על תעלת סואץ, שנודע בשם "מבצע מוסקטר". ויקיפדיה.

תשע"ו