מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של רחל ברהום

אני וסבתא רחל הצטלמנו
סבתא רחל בצבא צה"ל
סיפור חייה של סבתא רחל

שמי רחל נקראתי על שם סבתי שעלתה לארץ מיוגוסלביה

אבי נולד ביוגוסלביה ובגיל צעיר עלה לארץ ממש לפני עלייתו של היטלר לשלטון וכך ניצלו חיו , הדודים שלו ניספו בשואה.

הוריו ומשפחתו עלו לארץ ישראל והקימו בה את משפחתם.

לאחרונה נחשפתי לסיפור שורשים של סבי וסבתי מיוגוסלביה.

לפני שהנאצים עלו לשלטון אבי הוריו ואחיו הבינו שהגרמנים מתנכלים ליהודים וחייבים לצאת מיוגוסלביה וכך היה, הם עלו לארץ. ואז כשפרצה המלחמה עם הגרמנים שאר בני המשפחה של אבי שלא עלו לארץ נלקחו למחנה הריכוז טרבלינקה ונרצחו שם. אבל אחד מהם שרד ובכוחותיו האחרונים ברח ממחנה הריכוז וכך ניצלו חייו. בסוף המלחמה הוא חזר ליוגוסלביה והקים משפחה גדולה ולמעשה הוא היחיד שהמשיך את שושלת משפחת בן רובי [בנרוביסה] לפני כחצי שנה בן דודי פיני בן רובי היה בכנס בתל אביב של יוצאי העיר שטיפ מיוגוסלביה שם ניגש אליו אחד הנוכחים ואמר לו שלום לך  מר בן רובי, בן דודי נדהם ולא הבין איך הוא מכיר אותו,לשאלתו ענה האיש כי הוא נציג של יוגוסלביה – מקדוניה בארץ וכי הוא מכיר אותו מיוגוסלביה פיני ענה שהוא מעולם לא היה ביוגוסלביה ואינו מכיר אותו, ואז האיש אמר כנראה שיש לך אח תאום, פיני אמר שאין לו אח תאום הוא ביקש את מספר הטלפון של האיש מיוגוסלביה. הוא התקשר אליו ולאחר שיחה קצרה התברר שאבא של האיש הוא השריד היחיד שנותר בחיים ממשפחת בן רובי. בתחילת מרץ פיני נסע ליוגוסלביה פגש את קרוב המשפחה ונדהם לגלות שהוא דומה לו מאוד והם נושאים את אותו שם משפחה, כמובן ההתרגשות הייתה גדולה הם השתתפו יחד במצעד החיים של יהודיי שטיפ מיוגוסלביה. עם דגל ישראל בהשתתפות ראש העיר והרבה אורחים חשובים ממקדוניה ומישראל.

אמי נולדה בטורקיה ועלתה לארץ גם בגיל 10 מאורעות תרפ"ט 1929.

מכיוון שהשלטונות הטורקים לא הרשו ליהודים לעלות לארץ ישראל נאלצו משפחתה של אמי לנטוש את רכושם הרב שכלל בין היתר יקב גדול של יין וכמובן בית גדול ויפה. הם עלו לארץ דרך סוריה ועברו תלאות וקשיים בלתי רגילים עד שהגיעו לארץ.

הורי הקימו את משפחתם בירושלים.

נולדתי בירושלים, גדלתי בסביבה חילונית שכונת רוממה שעם הזמן הפכה להיות שכונה חרדית.

גרנו בבית קטן עם שני חדרים הורים וחמישה ילדים, בצפיפות, אבל עם הרבה חום ואהבה. אמי הייתה תופרת ואבי היה מנהל חשבונות. הוריי היו דתיים מסורתיים שבייתם היה פתוח, איפשרו לנו להכיר את כל האירועים הקשורים למסורת היהודית שבאו לביטוי בחגיי ישראל שאותם נהגנו לחגוג באווירה משפחתית מורחבת.

בתקופת ילדותי לא הייתה טלוויזיה, היינו נפגשים עם החברים מחוץ לבית ומשחקים משחקי רחוב כמו למשל קלאס,קפיצות בדילוגית, 5 אבנים, קפיצות על "חמור", תופסת, ומחבואים. והיו לנו חיי חברה מגוונים. מכיוון שמאוד אהבתי לקרוא ספרים הייתי הולכת לספריה העירונית ברגל להחליף ספרים בתדירות גבוהה.

שם בית הספר היסודי שבו למדתי היה כצנלסון, הייתה משמעת מאוד חזקה, בין יתר חברי לכיתה חלקם הפכו לעיתונאים, רופאים עו"ד. ברבות הימים הייתה פגישת מחזור כשהיינו בני 60 והמפגש היה מרתק ומרגש ביותר גם המחנך שלנו שהוא מעל גיל 80 הגיע וההתרגשות הייתה גדולה.

תלבושת אחידה לא הייתה, מסיבה הייתה רק בסוף שנה. טיולים היו רק ליום אחד והם נעשו על משאיות מכוסות בברזנט  פתוחות, עם 4 ספסלים ארוכים לאורך המשאית. כך טיילנו והכרנו את  הארץ. למדנו בין יתר מקצועות החובה חקלאות, הייתה לנו גינה בבית הספר שגידלנו בה ירקות וטיפלנו בה לאורך כל השנה. בנוסף לכך היו לנו שיעורי זימרה שבה למדנו לשיר שירים של משוררים ידועים שעד היום לא נשכחו. בבית ספר היה חדר אוכל שהיה מיועד בעיקר לתלמידים נזקקים ללא תשלום, שהוריהם עבדו עד שעות מאוחרות של היום.

הייתי בתנועת נוער של מחנות עולים במגרש הרוסים בירושלים שם למדנו את כל מורשת זאב ז'בוטינסקי וההמנון שליווה את כל הטכסים, נחשפתי למוזיקה של משוררים ישראלים, ביאליק אלתרמן וגם למוזיקה של שנות השבעים הלועזיים של הביטלס. ריקודים היו ריקודיי מעגלים ישראלים הורה וגם ריקודים סלונים לועזיים. מדיי פעם היינו צופים בסרטים בבתי קולנוע ובמתנסים בשעות אחר הצהריים.

היינו עושים קומזיצים בעיקר בקיץ, מכיוון שלא הייתה טלוויזיה אמצעי התקשורת היו דרך הרדיו ועם הזמן נכנס גם הטלפון בסוף שנות השישים.

סבתא בשרות הצבאי

הזוית האישית

גיא: החוויה שלי עם סבתא רחל היא שלמדתי הרבה דברים שלא ידעתי על רחל. גיליתי עליה הרבה דברים חדשים. למדתי על משפחתה שנספו בשואה.

סבתא רחל: תודה על התכנית המעניינת והלווי שנעשה עם הרבה מחשבה חום ונתינה.

אני וגיא בתכנית הקשר הרב דורי

מילון

יקב
מקום בו מהכנסים יין

ציטוטים

”שיחקנו הרבה משחקי רחוב “