מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של צילה צח

בעת הביקור בבית התפוצות
תמונת מהעבר כתינוקת
סיפור ילדות

שמי צילה, אני בת יחידה לאברם ואדית אנגל, ניצולי שואה ילידי צ'כוסלובקיה. הם הגיעו ברכבת מפראג לאיטליה ומשם באונייה "גלילה" לחיפה במאי שנת 1949. ביולי שנת 1949נולדתי בבית החולים בחדרה. שמי ניתן לי על שם סבתי מצד אמי, שנכחדה בשואה. עד גיל שנה התגוררנו במחנה עולים, היכן שהיום בית חולים לניאדו, בנתניה. בעבר שימש בית החולים כמחנה של הצבא הבריטי. זה היה אולם ענק ובו משפחות עולים רבות. השמיכות השתלשלו מהתקרה כדי ליצור הפרדה.

בחורף שנת 1950, ירד בפעם הראשונה והאחרונה שלג בנתניה. לאחר שנה קיבלו הוריי דירת חדר עם חצר קטנה  בשכונת עין התכלת. גרנו ביחד בחדר אחד, היה מטבחון קטנטן, מקלחת ושירותים.  בחצר גידלו ירקות והיה לול תרנגולות שסיפק  ביצים טריות. הורי רכבו על אופניים לאביחיל כדי לקבל חלב טרי מהפרות. אימא בישלה על פרימוס. במטבח היה מקרר קטן עם קרח (לא חשמלי), ומכשיר רדיו. אבא סלל כבישים ואמא עסקה בתפירה. הייתה תקופת צנע, וכל המשפחה קיבלה הקצבה של תלושים ובזה קנו מצרכים בסיסיים. זה גרם להתפתחות שוק שחור, וכך התאפשר להשיג עוד דברים. בקיץ חיממו מים בקערה בשמש ושם התרחצתי. גרנו בשכונת עולים בחולות, על ידי הים. כולם דיברו אידיש וזאת הייתה השפה הראשונה שלי. כשעליתי לכיתה א' בבית הספר אביחיל לא ידעתי מילה בעברית.

כשהתבגרתי חבריי היו משכונתי. חבריי היו בעיקר בנים חובשי כיפות. רציתי גם לחבוש כיפה אך כבת לא התאפשר. המשחקים ששיחקנו היו: תופסת, מחבואים, קלאס, חמור, חמש אבנים, קפיצה בחבל וקלפים. בשעות הפנאי קראתי ספרים, האזנתי לתסכיתים ברדיו. בכיתה א למדתי באביחיל ובגלל שלא ידעתי עברית, המורה אמרה לאמי שעלי לקרוא, כל יום ספר וכך למדתי עברית באופן עצמאי. בכיתה ב עברנו לנתניה שם למדתי בבית ספר בארי עד כיתה ג. עד היום יש לי חברים  מביתץ הספר בארי. בכיתה ד עברתי לבית ספר ביאליק, ושם סיימתי בית ספר יסודי עד כיתה ח. למדנו עברית, תנך, חשבון, התעמלות, דקדוק, חקלאות, תפירה, ציור ואנגלית,.החינוך היה נוקשה מאוד. כל בוקר בשבע וחצי היה מסדר שבו היינו עושים תרגילי סדר, והמנהל היה נותן תדרוך לאותו יום. כל שיעור היינו קמים כשהמורה נכנסת, והיה אסור לנו לקרוא לה בשמה הפרטי. ההורים לא התערבו בבית הספר, תמיד הצדיקו את המורים. היו מורים שהייעוד שלהם היה לחנך וללמד ולא רק חומר לימודי, אלא הרבה דרך ארץ, כבוד לזולת וקבלת האחר. בבית הספר לא היה חדר אוכל, הבאנו כריכים בריאים מהבית. לא היו חטיפים. המאכלים האהובים עלי היו: ופל של עלית, מאכלי פסטה וסלטים. מכיוון שהורי ניצולי שואה ואני בת יחידה, לא נתנו לי להיות בתנועת נוער ולצאת לטיולים רק בליווי אמי.

בשנות העשרים שלי אהבתי מוזיקת רוקנרול ופופ. אהבתי את להקת החיפושיות, אלביס פרסלי וקליף ריצארד. רקדתי טוויסט, רוק, צ'ה צ'ה, פסדובל'ה, טנגו וסלואו. אהבתי לרקוד בדיסקוטק בו השמיעו תקליטים. כל שבוע הלכתי לקולנוע, ואחר כך אכלתי גלידה בשדרות ניצה. אהבתי מאוד לעסוק בספורט: ריצה, קפיצה לגובה ולרוחב, הייתי אלופת ריצה של שישים מטר בנתניה. אהבתי להתחרות. לא היה טלפון וטלוויזיה, נהגנו לשלוח מכתבים ולהאזין לרדיו. בשנות העשרים שלי, השתחררתי מהצבא והייתי לפני לימודים. זו הייתה תקופת בילויים, דיסקוטקים ומסיבות רוק. הלהקות המובילות והאהובות היו: החיפושיות, פינקפלויד, אבבא, לד זפלין.

במסגרת הבילוי ביום שישי בערב היינו ברחוב הרצל בנתניה. חבר משותף הכיר לי את שלמה. כשראיתי את העיניים הכחולות המהממות  שלו התאהבתי. שנינו היינו חיילים, כך שנפגשנו רק בסופי שבוע במסיבות סלוניות. לא הראינו גילויי אהבה בציבור. היחסים ביני לבין הורי היו מבוססים על משמעת וחינוך נוקשה, אך הם גם לימדו אותי נימוסים והליכות. הוריי לא נתנו לי חופש, לכן התחתנו בתאריך 4.10.71 במלון אורלי בנתניה בחתונה קטנה,הכללה כמאה אורחים. להקת חברים מהתיכון ניגנה והיה שמח. אני עדין הייתי סטודנטית למתמטיקה באוניברסיטת ירושלים ושלמה עתודאי, למד הנדסה אווירונאוטית בטכניון בחיפה. לאחר הנישואין התגוררנו במעונות לסטודנטים בקרית יובל בירושלים. הדירה הראשונה שקנינו הייתה מענת, סבתא של איתמר, אותה פגשנו בקבוצת הקשר הרב דורי.

נולדו לנו שתי בנות: אורית ב- 4.10.74 ולימור ב- 3.12.76. אורית עוסקת בתחום ההייטק מתגוררת ברמת פולג נשואה לערן גרוס ולהם 3 ילדים. עידו נולד ב-  15.8.2004-לומד בכיתה י בתיכון אלדד, דריה-ילידת 16.11.2006 לומדת בכיתה ח, בחטיבת חיים גורי. יובל הקטנה נולדה ב-29.9.2015 בגן טרום חובה. לימור, עוסקת ברוקחות, מתגוררת ברמת פולג נשואה לאמיר שחר ולהם גם שלושה ילדים. ליהיא נולדה ב- 3.10.200 בכיתה י בתיכון אורט גוטמן. יונתן נולד ב-19.3.07בכתה ז בחטיבה חיים גורי, שלי נולדה ב- 22.11.08 בכיתה ה בבה"ס בגין.

אמי ניצולת שואה ובקרוב ימלאו לה 95 שנים.

הזוית האישית

נכדה: המפגשים מאוד קרבו ביני לבין סבתא. מאז הקשר התחזק ואנחנו צוחקות יותר יחד ומדברות על כל מיני נושאים. אנחנו ממשיכות להיפגש ומדברות על פערי הילדות ויש לנו הרבה נושאי שיחה משותפים. היה כיף!

תמונה עם שלי נכדתי בבית ספר בגין

מילון

תסכית
תַּסְכִּית היא תוכנית רדיו שבה מוגש סיפור או חלק מעלילה שלמה באמצעים קוליים. משתתפים בו קריינים וטכנאי אולפן המגישים את הסיפור שעבר עיבוד מתאים להאזנה.

שוק שחור
הביטוי "שוק שחור", מרמז לסוג העסקאות הללו, הנעשות ב"חושך", מחוץ לטווח הראייה של החוק.

ציטוטים

”ההורים לא התערבו בבית הספר. תמיד הצדיקו את המורים“

”המורים לימדו חוץ מחומר לימודי, דרך ארץ, כבוד לזולת וקבלת האחר“