מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של סלביה דדון

סיפורה של סלביה דדון

סילביה נולדה במוגדור שבמרוקו. היא נולדה פגית , במזג אויר חורפי מאוד. ובאותה תקופה לא היו כל אמצעים לטפל בפגים.

לדעת הרופא המיילד, קלושים הסיכויים ,שסילביה תשרוד בגלל המשקל הנמוך..( 700 גר'). סבתה מצד האם התנדבה לטפל בה, ולא חסכה כל מאמץ כדי שסילביה תמשיך לשרוד. לא היה אינקובאטור (מכשיר ששם התינוק יכול לנשום וחם לו). סבתה תפרה חליפות של צמר גפן. ובה עטפה סלסלה מקש, על מנת שהגוף של התינוקת יישאר בחום רגיל. את האמבטיה עשתה כמעין אוהל הבנוי משמיכות והניחה אותו על המיטה על מנת כדי שלא יהיה קר לתינוקת. וכך נשארה עם סבתה ואימה, ובהשגחה של רופא המשפחה. עד שעברו שלושה חודשים. היא עלתה במשקל בזכות סבתא, אימא והרופא. והמשיכה כמו תינוקת רגילה.

סילביה גדלה והלכה לבית-ספר, שקראו לו "בית-ספר פרקו ישראלי", שם הייתה מכיתה א' עד כיתה ט', ואז עברה לבית-ספר "אלינאס", שם למדה עד כיתה י"ב. אחרי זה הלכה, ללמוד מקצוע שהוא: ציור, אופנה + מזכירה ממוחשבת. אחרי שלמדה את המקצועות החליטה לצאת לעבוד.

היא הלכה לבדוק בכמה משרדים: המשטרה, "עמיגור" ומשרד החקלאות, התקבלה אחרי מבחן ביחד עם 48 בחורות בגילה, קיבלו אותה ראשונה בקבוצה וכך היא המשיכה לעבוד כמזכירה של מנהל עמיגור והמשיכה עד שעלתה לארץ.

היא עלתה באוניות דרך הסוכנות היהודית של מרוקו. בדרך הם היו צריכים להגיע לצרפת, בשביל לעשות הפסקה של כמה שעות, אולם המרוקאים רדפו אחרי האוניה שלא הייתה חוקית מבחינת הממשלה ובגלל זה האוניה הסתובבה ועברה דרך איטליה.

 

כשהגיעו בשלום לאיטליה, חיכתה להם אוניה ישראלית שקראו לה "פלמיניה". זו הייתה תקופת חג הפסח בתאריך 41962. האוניה המפוארת "פלמיניה" לקחה אותם לארץ ישראל. סילביה הייתה בת 18 ועלתה ביחד עם אימה שהייתה בת 50.

הגענו לארץ ישראל לא היו שבילים ודרכים, היו מעט בתים בנויים, היו אבנים ללא כבישים. את סילביה ואימה שמו בבית ללא דלתות וללא חלונות. קיבלו אותם בנמל חיפה מאוד יפה, הם התרגשו מאוד כשהגיעו לארץ ישראל, רקדו ושמחו בנמל חיפה, כי הנשמה שלהם ציונית והם לא ויתרו עד שלא ראו את ארץ ישראל הקדושה.

אביה היה צריך להגיע איתם לישראל, אך חלה במחלת הסרטן בכבד ונפטר בגיל 45, חודש לפני שהגיעו לארץ. אביה כשהיה צעיר היה מורה של הילדים של ראש העיר במוגדור שבמרוקו.

היה מאוד קשה להתרגל לחיים החדשים בארץ וגם לאוכלוסייה שהגיעה איתם מכל מיני ארצות, כגון: הונגרייה, רומניה, מצרים, עירק ועוד… הסוכנות עזרה לסילביה לצאת ללמוד עברית באולפן עם כל העולים החדשים שהגיעו באותה תקופה. אימה יצאה לעבוד בשדות הקיבוצים באזור העמק וגם היא למדה באולפן בערב. היה להם מאוד קשה להתבטא בדיבור בעברית ולכן דיברו רק עם המרוקאים שהגיעו איתם ודיברו גם צרפתית. אך למרות זאת, זו הייתה חוויה מאוד נעימה להיפגש עם אנשים חדשים שלא הכירו מעולם. באותה תקופה יצאה סילביה ללמוד עוד מקצוע: תפירת כפפות מעור לנשים. שנתיים היא עבדה בתפירת כפפות עד שהתחתנה במועדון שבמגדל העמק. החתונה הייתה מסורתית עם חינה מרוקאית מפוארת עם כל המשפחה של בעלה, הורים, דודים שהגיעו במיוחד לחתונה וגם עולים חדשים.

אחרי החתונה היא החליטה; להביא 7, 8 ילדים לעולם, כי היא בת יחידה במשפחתה, היה לה עוד אח אחד- אמיל, שעלה לארץ שנה לפניהם כי התגייס לצבא. הוא היה נשוי עם 2 ילדים, התגרש וחי לבד. היא הביאה לעולם 7 ילדים מתוך החלטה אישית. 4 בנות ו-3 בנים. אחרי הלידה של ארבעת הבנות היא ביקשה מרבנית שתדריך אותה בספר התנ"ך איך מביאים בנים לעולם וכך היא הביאה 3 בנים, בזכות אותה רבנית וספר התנ"ך. היא מעידה על עצמה שהייתה האימא הכי מאושרת בעולם, היא לא עבדה עד שיצא הילד האחרון וכך הילדים עזרו לה. כשרצתה לצאת ללמוד ולעבוד, הילד האחרון נכנס למעון בגיל 3 חודשים וכך עיריית מגדל העמק קיבלו אותה לעבודה: להדריך משפחות בעיר. ובנוסף שלחו אותה ללמוד. לאחר כל השנים שעבדה בלשכת הרווחה בעיר וטיפלה במשפחות במצוקה, היא קיבלה מדליה מראש העיר- שאול עמור זיכרונו לברכה, ופעמיים הצטיינות בעבודה.

אחרי עשרים שנה ביקשה לעבור לעיר הגדולה תל-אביב, שם התקבלה לאותה משרה- סיוע למשפחות במצוקה. היא עבדה שם עשר שנים נוספות עד שהחליטה לחזור למגדל העמק, כי בעלה נכה וזקוק לדירת קרקע.

פסחסילביה מספרת שהחגים היו מאוד שמחים ,והם היו עשירים במאכלים, כמו במרוקו, גם כשהם הגיעו לארץ לא ויתרו על המסורת . עם כל הקושי במחייה , היה מתון עם חוסר עבודה. היו מאכלים כגון : עוגות , ריבות, מפולתה. בערב מימונה הם היו מקשטים, שולחן של מלכים, בו כל העוגות הריבות שהם הכינו בבית . ובערב חג פסח, הם היו מבשלים מאכלים , כגון : ממולאים בשר, בתוספת אפונה ופולים+ סיר מרק ירק עם תפוחי אדמה . באמצע השולחן מונח קערה גדולה ,בתוכה : חסה, כרפס, מצות. ומכוסת במפה יפה, ראש המשפחה מעביר על ראש של כל ילד, וכל בני משפחה . הקערה עם שירה ותפילה .

יום העצמאות- סילביה מספרת על חג העצמאות .שעובר מאוד שמח , עם כל הילדים .עם 7 ילדים 19 נכדים, סילביה אומרת שיוצאים לחגוג, בחוץ לטייל וליהנות מהטבע. הם אוכלים ארוחה משפחתית, מחוץ לבית .כגון: אל אש

פורים- סילביה מספרת על פורים. שעבר גם שמח, עם מאכלים המסורתיים. כגון: קוסקוס , לחמניות עם ביצה, אורז עם חלב וחמאה, סלטים: חסה, כרוב, חמוצים, ארטישוק במים ומלח. בערב נשף פורים, עם שולחן מאוד עשיר ושתיה קלה. עוגיות, פירות, ממתקים לילדים, ושקיות לילדים , קריוקי שכל הילדים שרים ורוקדים.

מילון

סוכנות יהודית
ארגון יהודי כלל עולמי שמרכזו בישראל, הפועל מכספי תרומות ובשותפות עם תורמים מרחבי העולם ומישראל. משרדה הראשי של הסוכנות היהודית שוכן בבית המוסדות הלאומיים בירושלים

ציטוטים

”החיים יפים כדאי לכם לחיות“