מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של סבתי רחל נחום

אני, איתי, וסבתי רחל
סבתא רחל בצעירותה
סיפורה של רחל נחום כפי שתיעד נכדה איתי

שמי איתי נחום ואני רוצה לספר לכם על המשפחה של סבתא שלי – רחל נחום לבית חלפון, אשר נולדה בטריפולי, בשנת 1947.

את תחילת חייה גם היא לא זוכרת כמובן, אך את הסיפורים היא שמעה מהוריה ואחיותיה הבוגרות.

סבתא רבתא שלי היתה עקרת בית וסבא רבא שלי היה חייט.

כך נראו והתלבשו בני משפחתי בטריפולי שבלוב

היה זה חג פסח שני של שנת 1947, סבתא רבתא שלי היתה בסוף ההיריון באותם זמנים נהוג היה ללדת בבית. היא חשה צירי לידה קשים ולא היתה יכולת לילד אותה בבית ובהתערבות שכנים ובני משפחה הוחלט להעביר אותה לבית החולים, מאחר והיה זה חג לא היתה אפשרות להשיג כלי רכב נאלצו לקחת אותה עם סוס ועגלה. סבתי בניגוד לאחיה נולדה בבית החולים ילדה מספר 6 במשפחה.

החיים בלוב היו בעייתיים, בזמן מלחמת העולם השנייה טריפולי סבלה מהפגזות קשות של גרמניה הנאצית וכמעט נחרבה לחלוטין. המשפחה נאלצה לנדוד מהעיר לכפר מספר פעמים וכאשר הסתיימה המלחמה חזרו לביתם שנחרב כליל במלחמה ובנו אותו מחדש.

 

עם הכרזת מדינת ישראל החלו מאורעות קשים ונקמת הערבים ביהודים. הערבים לא בחלו בשום דרך לפגוע ביהודים הם שרפו בתים ובתי עסק התנכלו לאנשים ומידי פעם חטפו יהודים ואף רצחו אותם.

למזלנו האופה השכונתי הערבי מאוד אהב את המשפחה שלנו ובאחד הלילות כשקבוצת ערבים הגיעה עם לפידים לשרוף את הבית של סבתי על כל יושביו, האופה חסם בגופו את פתח הבית הוא עמד שם בגבורה ואמר להם שאם הם רוצים לפגוע בבית של סבתי עליהם קודם כל להרוג אותו וככה בעצם הוא הציל את המשפחה של סבתי.

 

כשסבתי היתה בת שנתיים היא הגיעה עם המשפחה למאהל שנקרא בית עולים בסאנט לוקס על יד חיפה. משפחות העולים גרו שם בתנאים קשים ללא מטבחים ללא שירותים וללא מקלחות את הכל אילתרו הבוגרים של המשפחות.

הם גרו שם שלשה או ארבעה חודשים ומשם הועברו למעברת אוהלים בבית ליד לתקופה של חודשים אחדים בתנאים הקשים שחווינו כבר בסאנט לוקס.

פנים האוהל במעברה

 

משם העבירו אותם לבתי סוכנות קטנטנים בכפר יונה אבל עם תנאים טובים יותר, כמו מים זורמים שירותים ומקלחות כמובן שלא היה חשמל והשתמשו בעששיות ובכל מיני אמצעים לתאורה ולבישול.

 

פרימוס לבישול
תנור נפט

מסביב לבית היתה חצר שבה גידלה משפחתה של סבתי ירקות, פירות, תרנגולים, יונים, אווזים וקטניות והחצר היתה מקור לכלכלת הבית. היו אלו ימי הצנע שכל פריט מזון נקנה בתלושים שהמשפחה קיבלה מהסוכנות לפי מספר הנפשות במשפחה וגילאי הילדים. באותה תקופה התפתח בארץ שוק שחור למוצרי מזון ומי שנתפס מבריח מזון נכנס ישר לכלא.

פנקס תלושים מתקופת הצנע.

 

סבא רבא שלי שהיה חייט מגונדר בטריפולי אשר נאלץ לעבוד בסלילת כבישים ובבניין בארץ.

 

משפחתה של סבתי גרה בכפר יונה כשלוש ארבע שנים ובשנת 1953, נאלצה לעזוב את הבית הנוח יחסית בכפר יונה ולעבור למעברת פרדס כץ – בגלל העתקת מקום העבודה של סבא רבא שלי.

מעברת פרדס כץ

אבא של סבתא שלי – סבא רבא שלי, רכש צריף שחלקו היה פחון במעברת פרדס כץ, גם שם היתה חצר גדולה והמשפחה גידלה ירקות פירות ועופות למיניהם. סבא רבא הגדיל את הבית והוסיף לנוחיות המשפחה מטבח, מקלחת ושירותים שאפשר יהיה להכיל את המשפחה הגדולה בנוחות יחסית.

יחד עם זאת הצריף של משפחתה של סבתי היה הבית הראשון במעברה שהתחבר לחשמל וחי בנוחות משופרת.

מעברת פרדס כץ שוכנת במרכז הארץ בין רמת גן לבני ברק ואולם למרות הקרבה לתל אביב, עדין נאלצה המשפחה לרכוש קרח לקירור המזון ונפט לחימום הבית שמכרו עגלונים שעברו כל יום ברחובות המעברה והכריזו בצלצולי פעמונים על הגעתם.

 

בשנים שהמשפחה גרה במעברת פרדס כץ, התרחשה מלחמת סיני. היו אלו ימים קשים שלא ניתן היה לצאת מהבתים. המשפחה ישבה שלנו על מחצלות וסבתא רבתא שלי, היתה מכינה תה חם ועוגיות לכולם וכל היום היתה מספרת להם סיפורים כדי להעביר את הזמן. היא גם לימדה אותם שירים ציוניים בשפה הערבית  ואני מתרגם: " למה חגגנו חג – תשאלו מה פתאום – היום יום גדול – תלינו את דגל הלאום".

מנהגי העדה הטריפוליטאית

בטריפולי היה בית כנסת מאוד ידוע שבו היו ספרי קודש רבים. היה זה בית כנסת מפואר שכל היהודים היו באים אליו מכל רחבי לוב על מנת להתפלל שם. בזמן המאורעות הערבים שרפו את בית הכנסת אבל מספר יהודים אמיצים הצליחו להציל את ספרי הקודש ולהעלותם לארץ ישראל.

לאחר קום המדינה הוקם במושב זיתן ליד העיר לוד שרובה יוצאי טריפולי בית כנסת גדול ומפואר העתק מדויק של בית הכנסת בטריפולי והוא נקרא "סלאט בושייאפ" לשם הוכנסו הספרים שהוברחו מטריפולי.

מאז כל שנה פוקדים אלפי יוצאי לוב את בית הכנסת וחוגגים שם את ההילולה השנתית כמו כן משפחות רבות מנציחים את יקיריהם על לוחות בית הכנסת.

גם זכרם של סבתא רבתא שמחה וסבא רבא חיים צורי ז"ל שאהבו כל כך לעלות לבית הכנסת הזה מונצחים על לוחותיו.

מדי שנה באזכרה השנתית של סבתא וסבא רבא שלנו, נהוג לעלות ל"סלאט בושאייפ" ושם לערוך את האזכרה בתפילה ובסעודת מצווה. אנחנו יודעים שכך הם רצו שננציח את זכרם.

בית הכנסת בושאייפ בטריפולי
בית הכנסת בושאייפ במושב זיתן

 

מנהגים נוספים

בפסח – נהגו יהודי טריפולי להכין תנורי חימר בחצרות ושם הכינו את ה"פטרה" זוהי מין פיתה כשרה לפסח.

בפורים – נהגו להתחפש גם המבוגרים לא רק הילדים ככה היו משמחים את הילדים ונתנו לילדים דמי פורים וממתקים.

בשבתות – היה נהוג לקחת את הילדים לבית הכנסת וכאשר שבו הביתה היה תפריט קבוע של מאכלי שבת מסורתיים "תפינה" "אריסה" וכיבוד קל עם הקידוש.

שמות – היה נהוג לתת שמות של הסבים והסבתות, עם הזמן שינו את המנהג אבל הקפידו ועד היום מקפידים לשמור את זיכרון הסבים וסבתות ברמזים למשל לאבא שלי קוראים שי כי לסבא קראו שאול משתמשים באות הראשונה.

מאכלים – המטבח הטריפוליטאי ידוע במגוון רחב של מאכלים, שהיו נחלתם והפכו לנחלת הכלל:  הקוסקוס המפרום, החריימה, הצ'רשי, הטבחה ועוד מאכלים רבים וטובים אחרים. אנחנו הולכים הרבה לסבתא ומאוד נהנים ממגוון של תבשילים טריפולטיים טובים וטעימים מאוד.

הזוית האישית

למרות הקשיים שעברו בני משפחתי בטריפולי שבלוב, לצד קשיים כלכליים ואחרים בארץ, ובין היתר מחסור בעבודה, מחסום שפה וקשיי קליטה בכל זאת הם הקימו משפחה ציונית טובה ויפה לתפארת מדינת ישראל ואני גאה להיות בן למשפחה זו.

מילון

תקופת הצנע
מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע (ביטוי הבא לתאר תקופת צמצום במזון.

ציטוטים

”היו אלו ימי הצנע, שכל פריט מזון נקנה בתלושים,שהמשפחה קיבלה מהסוכנות “