מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של סבתא סימה זינגר

ביום נישואינו
בנערותי
חייה של סימה סבתי

שמי סימה זינגר, נולדתי בלטביה בשנת 1946. לפני שנולדתי, בשנת 1941, התחילה מלחמת העולם השנייה. המשפחה שלי: אימא, אבא ,סבתא (אימא של אבא שלי) ואחותי בת השש ברחו מלטביה, כי הצבא הנאצי התקרב לעיר. הם המשיכו את הבריחה שלהם עד סיביר. בסיביר אבא התגייס לצבא האדום ונלחם נגד הנאצים במשך שלוש וחצי שנים. בשנת 1945 אבא חזר הביתה. בתשיעי למאי –יום הניצחון, אבא קרא לתאריך זה יום הולדתו השני שלו. שנה אחרי אני נולדתי.

את ילדותי אני זוכרת מגיל חמש. גדלתי במשפחה יהודית אמידה, מגיל קטן ידעתי שאני יהודייה ולכן שאלתי פעם את אמי: "אמא, האם האם גם החתולה שלנו יהודיה?". לאמי קראו חיה ולאבי חונה, הוא פרנס את המשפחה. היו לי שתי סבתות: לאימא של אבא שלי קראו ריוה ולאימא של אימא שלי קראו ציבייה, את סביי לא הכרתי.

כל קיץ היינו יוצאים לחופשה עם כל המשפחה: אימא, אבא, אחותי הגדולה והמטפלת. חודשיים בנופש היו הכי טובים בשנה, כי נסענו למקום של יער אורנים ואגם יפה. למדתי 11 שנה בבית ספר ושבע שנים מתוכן  גם למדתי פסנתר. גמרתי לימודים גבוהים בביולוגיה וכשסיימתי ללמוד, התחלתי לעבוד במקצוע.

את בעלי, סבא שלך, הכרתי דרך חברים של אחותי, הוא היה גבוה ויפה תואר. יצאנו יחד במשך שנה ואז החלטנו להתחתן. החתונה הייתה בריגה, באולם חתונות, את הטקס עשינו שלוש פעמים: פעם ראשונה היה טקס ממשלתי ובו קיבלנו חותמות בתעודות זהות שהעיד שהיינו זוג נשוי, משם חזרנו הביתה לטקס השני: טקס יהודי עם חופה, ובו קיבלנו כתובה מהרב. בטקס השלישי בערב הייתה מסיבה באולם. שנתיים אחרי הנישואים, בשנת 1970, נולדה הבת הראשונה: צביה. כשהיא הייתה בת שנה עלינו לארץ.

בארץ היינו חמישה חודשים באולפן ללימוד עברית ומשם עברנו לראשון לציון. אחרי כמה חודשים התחלתי לעבוד בתור ביולוגית במכון וולקני, שם עבדתי על הנושא: "העברת הווירוסים על ידי החרקים". רוב האנשים שעבדתי איתם בקשר איתי עד היום. בעלי עבד כמורה לנהיגה.

בשנת 1973 עם פרוץ מלחמת יום כיפורים, אהרון (סבא שלך) גויס לצבא לשישה חודשים. שנתיים אחרי זה, מתי (הילד השני שלי), נולד בשנת 1975. סבא אהרון נפטר בשנת 1980. מאז אני המשכתי לגדל את ילדיי לבד. השתדלתי להיות בשבילם אימא ואבא.

החיים לא נעצרים. הילדים המשיכו ללמוד ולגדול, לשרת בצבא ולהמשיך ללמוד. בבוא הזמן, צבייה (הבת הבכורה), התחתנה ומספר שנים אחריה מתי (הבן שלי) התחתן. אז נולדו לי נכדים: מתן, ואופיר, (הבנים של צביה) ואחר כך נולדו גילי, והדרי (הבנות של מתי).

הזוית האישית

סיפורה של סימה תועד על ידי נכדתה הדר זינגר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר אתרים בראשון לציון, התש"ף, בהנחיית המורה אורית לובין.

מילון

כְּתובָּה
כְּתובָּה היא מסמך משפטי שנלווה לקידושין, אשר בו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו, ובעיקר התחייבותו הכספית במקרה שתגורש או תתאלמן. כיום נהוג להעניק את שטר הכתובה לכלה במהלך מעמד החופה. במהלך ההיסטוריה ופיזורם של ישראל בגולה, נקבעו נוסחים שונים בקהילות שונות, בעיקר על רקע התחייבויות נוספות שנקבעו בקהילות, והגדרות הלכתיות שונות. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כביולוגית במכון וולקני עבדתי על הנושא העברת הווירוסים על ידי החרקים“