מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של סבתא ציונה

סבתא ציונה עם הנכד יובל
סבתא ציונה וסבא רפי עם יעל ואופירה
געגועים לילדות של פעם

הורי עלו ארצה מתימן אבי עלה בשנת 1944 ואמי עלתה עם הוריה בשנת 1949 אבי התייתם בגיל צעיר וכדי שלא יאסלמו אותו הבריחו אותו לעדן ושם משפחת חבשוש קיבלו עליהם את חסותו כשפרצה מלחמת האזרחים בעדן ברח אבי מעדן והגיע אבי לארץ ישראל. הקליטה בארץ הייתה קלה מאחר והייתה לו משפחה שעלתה לפניו והם קיבלו אותו ועזרו לו מאוד.

אמי עלתה במבצע מרבד הקסמים בשנת 1949. בשנה זו הורי הכירו והתחתנו. החיים בארץ היו קשים מאוד הם גרו באוהלים, עבודות לא היו ואבי עבד בעבודות יזומות. הפרנסה לא הייתה מצויה והיה קושי כלכלי. אמי התחתנה בגיל צעיר מאוד והוריה סייעו לה מאוד.

אני נולדתי בשנת 5.11.1950 שנה זו הייתה קשה מאוד מבחינת מזג האוויר בארץ ירד שלג כבד, האוהלים קרסו מהשלג חימום לא היה באוהלים תינוקות רבים לא שרדו את השלג הכבד. אבי גויס לצבא ונלחם במלחמות הראשונות שהיו בארץ. אמי מספרת שהיה לה קשה לגדל אותי היא נעזרה באימה. סבתי טיפלה בי וגדלה אותי היא מספרת שינקתי ממנה. סבתי הייתה מעורה מאוד בגידולי היו לי קשרים

מאוד חזקים עם סבתי ולעתים רבות התייעצתי איתה. הפרנסה בארץ הייתה קשה העבודה חולקה למספר אנשים אבי עבד יום-יומיים בשבוע, מעבודה זו היו צריכים לכלכל את הבית.

ילדותי

נולדתי באוהל במושבה גן יבנה שם ביליתי את כל שנות ילדותי. החיים החברתיים היו גדושים בחוויות נפלאות הקשר החברתי היה הדוק כמעט ולא בילינו בבית. היינו בחצר עם חברים שיחקנו במשחקי חברה ולעולם לא היינו משועממים.

את המשחקים בנינו בעצמנו רכבנו על אופניים ברחובות, שיחקנו בכדור טיילנו בשדות שעדיין לא נפגעו, אספנו פרחים וקלענו זרים. גם כשיצאנו לטייל יצאנו בקבוצות גדולות. כשטיילנו בשדות נהינו מפרות שגדלו בשדות ללא בעלים (הפקר) כמו: תאנים, ענבים, שקמים, דומים, סברס תפוזים תפוחים ועוד…

הביטוי "משעמם לי" לא היה בלקסיקון שלנו. את החגים חגגנו עם שכנים רבים שהצטרפו אלינו או שהצטרפנו אליהם. החגים יצרו קרבה ושכנות טובה. בגיל חמש נכנסתי לגן שרק חווית נעימות זכורות לי. גננת נפלאה היתה לי שמה : שמחה כשמה כן היא תמיד היתה שמחה והרעיפה שמחה על כולם אהבנו אותה מאוד.

היא חיבבה עלינו את הטבע באמצעות טיולים רבים. כל נושא שעבדנו התנסינו בו והוא נחרט בזיכרוני. יצאנו לטייל בפרדסים  ביקרנו במאפייה הכנו ריבות לחם ופירות מסוכרים. המסיבות שחגגנו בגן זכורות לי היטב כמו: מסיבת חנוכה, פורים ושבועות.

תנועת הנוער בזמני זכו לפריחה רבה אני הייתי בתנועת הנוער "בני עקיבא" וגם שם חיי החברה היו תוססים מאוד יצאנו לטיולים רבים מחנות קיץ. בגיל זה חיי החברה היו סביב תנועת הנוער. כמו כן נהנינו כולנו יחד לצאת לסרט במושבה ובסוף הסרט ליהנות מפלאפל וגזוז בקיוסק הפלאפל במרכז המושבה. בגלל הקרבה לעיר אשדוד היינו יוצאים בקבוצות לשחות בים.

סיפור שזכור לי בגיל חמש

שהייתי בגיל זה גרנו במושבה גן יבנה מאחורי בית הורי היו שטחים ריקים שהגיעו עד הים אשדוד עדיין לא נבנתה. להורי היה "משק עזר" קטן שגדלו נבו עיזים, תרנגולות ותרנגולי הודו. אנו שתינו חלב עיזים והמשק שימש אותנו לצריכה עצמית. לילה אחד הגיעו מסתננים (פדאין) דרך הים וגנבו את העיזים והפרות לכל השכנים אבי ששמע רעשים רצה לצאת אך אימי לא נתנה לו. שהתעוררנו בבוקר גילינו שאין פרות ואין עיזים ואין חלב לשתות בבוקר.

לשמחתנו הרבה כשנודע  לכוחות הביטחון על המקרה מיד הגיעו ותפסו את המסתננים והחזירו את בעלי החיים לבעליהם.

תנועת הנוער בני עקיבא

הצטרפתי  לתנועת בני עקיבא בכיתה ד' מגיל זה חיי החברה סבבו סביב תנועת הנוער. כמעט בכל יום הגענו לסניף ושם בילינו את רוב שעות אחר הצהרים. כשגדלתי הייתי עוזרת מדריכה ואחר כך הפכתי למדריכה. השתתפנו בחידונים וזכינו גם בפרסים במסגרת התנועה . מחנות הקיץ והמסעות חיבבו עלינו את הארץ מאוד.

לימודים

את לימודי בית הספר היסודי "סיני" למדתי במושבה גן יבנה בית ספר היסודי היה מכיתות א'-ח' הכיתות היו מעורבות וגם המשחקים היו בהתאם זכור לי מבית הספר בשנים הראשונות למדנו במשמרות מאחר ולא היו כיתות מספיק. בתיכון למדתי בגבעת וושינגטון גם בכיתות מעורבות סיימתי את התיכון ועברתי מיד לסמינר באותו מקום למדתי את מקצוע ההוראה. בסמינר הייתי בפנימיה ואהבתי מאוד את חיי החברה שם.

בסיום לימודי בסמינר עבדתי כמורה ביישוב ספר. לאחר שנה עברתי לעבוד במרכז הארץ.

היכרות ונישואים

את בעלי רפי הכרתי כשלמדתי בסמינר, היינו חברים כשלוש שנים כשהייתי בת 21 התחתנו 22/8/71 רפי עבד במשטרת ישראל כחבלן ומגורינו היו במגורי השוטרים בתוך מתחם ותחנת המשטרה ברחובות. שם גרו משפחות רבות המגורים במשטרה היו כמו מגורים בקומונה כולם הכירו את כולם ועזרו אחד לשני. לעיתים קרובות לא הגיעו הבעלים כשבוע הביתה מסיבות שונות ונעזרנו רבות בשכנות זו עזרה לזאת.

במשטרה נולדו לי 2 בנותיי אופירה בשנת 1972 ויעל בתי השנייה אימא של יובל בשנת 1974. הילדים שיחקו בחצר המרכזית בחצר בניין המשטרה. לילדים לא שעמם כי להם חברים רבים. המגורים במשטרה עזרו לנו כזוג צעיר הצלחנו לחסוך מעט ולאחר כשש שנים קנינו דירה ברחובות בדירה זו נולד בני נעם בשנת 1977.

חגים במשפחה

החגים במשפחתנו נחגגו במסגרת המשפחה המורחבת אצל הסבים והסבתות. ילדי מאוד אהבו את החגים במסגרת המורחבת הם חיכו בכיליון עיניים לחגים ותמיד שאלו "מתי נוסעים לסבא וסבתא?". ילדיי נהנו מאוד מהמרחבים במושבה.

בין שתי אחיותיי שהיו צעירות מאוד ובנותיי הייתה שפה משותפת. עד היום הן נזכרות בערגה במפגשים ובמשחקים בבית הורי.

פורים במשפחה

את ההכנות לחג הפורים הכנו כחודש לפני החג, בעיקר התארגנו בקבוצות של שתיים-שלוש חברות וחשבנו על רעיונות. התחפושות היו מקוריות והכנתן הייתה בלילות כשהילדים היו ישנים. הסיפוק מהכנת התחפושות היה רב. בכל תחרויות התחפושות זכינו במקומות הראשונים וזה דרבן אותנו להכין ולהשקיע.

המגורים בעיר רחובות

בעיר רחובות עברנו מספר דירות. כפי שציינתי גרנו במשטרה אחר כך עברנו לרחוב בילו  לדירה חדשה שקנינו מקבלן. הדירה המעניינת ביותר שהייתה לנו  הייתה ברחוב "מנוחה ונחלה". הבניין נבנה על ידי הקבלן זלצר ונקרא "בית זלצר". דירה זו הייתה מעניינית מאוד היא נבנתה בסגנון ה"באוהאוס"  הייתה לנו חצר מרכזית שבה שיחקו הילדים. הדירה עצמה הייתה גדולה ומרווחת, מרוצפת במרצפות צבעוניות שהובאו מאיטליה, ומסביבה מרפסות מעוגלות בסגנון "הבאוהאוס". בבניין גרו משפחות מראשוני המושבה רחובות: משפחת סמילנסקי, משפחת בן גרא, משפחת גורודסקי ועוד משפחות רבות.  הבית הזה היה הבית המשותף הראשון ברחובות גרו בו גם פועלים בתקופת טרום המדינה. היום הבית מוכרז כאחד האתרים שבאים אילו מבקרים רבים. ברחוב "מנוחה ונחלה" ניתן לראות עוד בתים שאכלסו בעבר דמויות מוכרות בתולדות היישוב מול בית זלצר ממוקם מול בית ברוידא בו התגוררה רחל המשוררת.

מהבית המשותף עברנו לבית פרטי ברחוב ברנר בו אנו גרים עד היום.

פרישה

בגיל 50 פרשתי לפנסיה מוקדמת. כיום אני לומדת יומיים בשבוע נהנית לטייל ברחבי ישראל ובעולם, נפגשת רבות עם חברות, קוראת ספרים פותרת תשבצים, סודוקו ואופה הרבה. אבל  הכי אני  אוהבת לבלות עם נכדיי ומשפחתי, לצאת איתם לבלות בהצגות ומופעים ולארח אותם בביתי.

הילדות של יעל אמא של יובל יעל היא בתי האמצעית שנייה מתוך שלושה, נולדה כאשר גרנו במשטרה. יעל למדה בביה"ס היסודי "תחכמוני", המשיכה לחטיבת הביניים וסיימה את לימודיה בתיכון אמי"ת רחובות במגמות מתמטיקה וכימיה. לאחר מכן התנדבה לשרות לאומי באגודת חל"ד (ראשי תבות: חנוך לנער ע"פ דרכו) שם הדריכה סיורים במקווה ישראל לתלמידי בית הספר הממלכתי וכן לימדה שיעורי מושגים יהדות בבתי ספר ממלכתיים. לאחר השירות המשיכה ללימודים באוניברסיטת בן גוריון ושם סיימה תואר בכלכלה ומנהל עסקים. שם גם פגשה את את בעלה אלן גבאי שסיים הנדסת מכונות.

הזוית האישית

מילון

מרבד הקסמים
מבצע העלאתם של יהודי תימן לארץ ישראל ידוע גם בשם מבצע על כנפי נשרים; מבצע מרבד קסמים

ציטוטים

”הפלאפונים והמסכים לא מפיגים את השעמום אלא יוצרים אותו“