מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותה של סבתא לאה בקיבוץ יד מרדכי

אני בן שנתיים עם סבתא
סבתא שלי בילדתה
סיפור חייה של סבתא לאה ביד מרדכי

שמי צוף ניר, השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא שלי לאה אבני. יחד תיעדנו את סיפורה. סבתי נולדה בשנת 1951 ברחובות לבית משפחת מייר – מאיר וגדלה ביד מרדכי.

גלגולו של שם

שמה של סבתי הוא לאה. היא קרואה על שם שתי הסבתות שלה ז"ל שלא הכירה אותן כי הן נספו בשואה. שם החיבה של סבתי הוא "לייקה". שם נעוריה של סבתא שלי הוא מייר והיא ואחיה שינו למאיר. לאחר שסבתא נישאה לסבא שלי אברמי שם משפחתה שונה לוונשטיין שפירושו הוא אבן יין, ואחרי שאימי נולדה הם שינו לאבני.

סבתי נולדה בארץ בבית חולים ברחובות בתאריך 28.6.1951. בהיותה בת 4 היא עברה מקרה – שריפה בפעוטון בו הייתה ולמזלה הצילו אותה מהאש. סבתא הייתה מאוד קטנה והיא ברחה לתוך האסלה של השירותים ואחרי שהוציאו את כולם מהפעוטון, אמא שלה ראתה שהיא איננה בין הילדים ואז בחור אחד ניכנס לחפש אותה ומצא אותה בשירותים. היא נכוותה בראש ולא  צמח לה השיער במשך כשנה. סבתא היא גדלה ביד מרדכי.

ממלחמת סיני היא סיפרה לי שהיא זוכרת את חזרת הכוחות ממצרים שעברה ליד הקיבוץ שלה. הם גרו בבית קטן בקיבוץ. הם גדלו בחינוך המשותף, בבתי ילדים עם לינה משותפת. הם היו 20 ילדים בקבוצה שקראו לה שיבולים. יש לה זיכרון טוב על "מלחמות פצצות מים" שהם עשו נגד קבוצה גדולה יותר. הם החביאו את פצצות המים על הגג. יום אחד ניסו לפרוץ להם מהקבוצה השנייה ואחד מהם נפל מהגג ובזה הסתיימה המלחמה. הם שרפו את פצצות המים לפי הוראת המחנכים. בילדותה אבא שלה בנה לה בית בובות קטן מעץ שמאוד אהבה והיום היא לא יודעת מה היה גורלו.

 ילדות בקיבוץ יד מרדכי

 

 

התחביבים שלה היו אוספי מפיות, גפרורים וכרטיסי טלפון מצוירים. היה לה דוד שנקרא יצחק והיו לו עסקים בחו"ל שנסע הרבה לחו"ל והביא לה הרבה בובות ומפיות. סבתא שלי אהבה לרכב על אופנים שהיו אז משותפים לכולם, והילדים בקיבוץ שלה נסעו עליהם  לפי תורות. הם היו משחקים הרבה בחידודה- שזה מן כדור מעץ שיש לו 2 חודים וצריך להעיף אותו מהרצפה, ואז הקבוצה רצה עד שמחזירים אותו. דומה להקפות.

סבתא שלי אהבה מאוד את חג פורים ואמא שלה ז"ל הייתה תופרת לה את התחפושת. סבתא שלי אהבה שאמא שלה הייתה עושה פשטידה מיוחדת מתפוחי אדמה ובצל. מקום העבודה של סבתא היה בבית התינוקות, היא למדה באורנים להיות מטפלת תינוקות וגם עבדה בבית חולים בפגייה. היא אהבה לטפל בתינוקות, והייתה במשך 15 שנה מרכזת בית התינוקות ומלווה אימהות חדשות. סבתא עסקה במקצוע הטיפול 20 שנה ואז עברה למקום עבודה אחר. המשפחה שלה הייתה מאוד מלוכדת. סבתא שלי הצעירה בילדים, ואחיה אהבו לטפל בה. אבא שלה סבא רבא שלי היה עובד בחוץ הרבה שנים, אמא של סבתא עבדה בקומונה. יש לסבתא שלי אח ואחות. סבתא שלי התחתנה בשנת 1972. היא פגשה את אברמי בעלה, סבא שלי בשירות הצבאי בסיני. סבתא שירתה בסיני במקום שנקרא "רפידים" בתור סמלת סעד שעזרה לחיילים נזקקים וגם סבא שירת באותו הבסיס. החתונה הייתה בקיבוץ אבל החופה לא, כי אז היה אסור להכניס רב לקיבוץ, החופה הייתה באשקלון. הם התחתנו עם עוד 3 זוגות בחתונה גדולה מאוד.

הדר בתה הבכורה, אמא שלי נולדה בשנת 1974. היא נולדה בבית חולים קפלן והיא הייתה מאוד קטנה. סבתא נשארה איתה בבית החולים חודש. סבתא שלי היא האמא הראשונה בקיבוץ שגידלה את התינוק בבית. היא סירבה להכניס אותה לבית התינוקות במשך 3 חודשים. הבן השני של סבתא שלי רותם, דוד שלי נולד בשנת 1978 באשקלון. הוא היה ילד מאוד שובב. מורן הקטנה נולדה בשנת 1981 גם באשקלון. היא המפונקת במשפחה. במשפחתה הקפידו על כבוד להורים ומתנות בכל חג ובימי ההולדת. את החגים היא חוגגת לרוב בקיבוץ. סבתא שלי אוהבת את פורים ופסח שהם חגים של משפחה וצחוקים.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של צוף ניר עם סבתא לאה אבני.

מילון

חידודה
משחק עם כדור מעץ עם חודים וצריך להכות עם מקל על החודים והכדור עף בדומה להקפות.

פצצות מים
מקפלים נייר לצורת פצצה ממלאים במים וזורקים. היה מקובל מאוד אז.

רפידים
בסיס גדול של הצבא בסיני- ליד העיר המצרית רפידים.

ציטוטים

”הילדות אז בקיבוץ הייתה שונה לגמרי מהיום.“