מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של סבתא יונה

הדר וינר וסבתא יונה וינר
סבתא יונה וינר בילדותה
סבתא יונה שלי

קוראים לי יונה וינר, מקור השם הוא על שם סבתי המנוחה.

שם משפחתי הקודם הוא: אלפסי על שם הרב יצחק אלפסי השם שונה בעקבות הנישואים. נולדתי בארץ ישראל, בתאריך 17.8.49. אני השנייה במשפחה מבין האחים (4 אחים אנחנו). נולדתי בתל אביב וחייתי שם עד לנישואי.

מחירה של סקרנות

יש אירוע אחד שזכור לי במיוחד: גרתי בילדותי בבית בן קומה אחת עם חצר. בחצר הבית היה לנו מעין תנור לאפיית פיתות. יום אחד, מסקרנותי הכנסתי את ראשי לקצה התנור והאש נפלטה החוצה ונכוויתי בפנים. אמא שלי, מהר מאוד רצה למטבח לקחה ביצה ומרחה לי על הפנים ונסענו מהר לבית החולים הדסה שהיום כבר לא קיים.

התחביבים שהיו לי בילדותי היו לשחק בחוץ, בשכונה יחד עם כל הילדים. שיחקנו קלאס, שבע אבנים (אבנים רגילות), חבל, סכין תוקע, גוגואים, חמש אבנים (אבנים רגילות), גומי, הולה אוף, פורפרה וגם בנינו עפיפונים לבד. בנינו גם סוכה במו ידינו, היינו אוספים קרשים וסכך ולוקחים מסמרים ומתחילים לבנות את הסוכה כל הילדים, הבנים והבנות וגם את הקישוטים היינו עושים לבד מניירות צבעוניים ומדבק שהיינו עושים לבד מקמח ומים.

למדתי בבית ספר הירקון שברחוב הירקון בתל אביב שכיום במקומו עומד בניין גבה קומות. האירוע הכי משמח שעברתי בגיל ההתבגרות היה בתקופת החגים. בחגים היינו כל המשפחה נאספים וחוגגים יחד, בזמננו הדלתות לא היו נעולות ולפעמים גם השכנים היו מצטרפים.

אירוע עצוב שחוותי בגיל ההתבגרות היה כשסבתי שלי נפטרה, היא הייתה גרה איתנו בבית והייתה דמות מאוד דומיננטית בחיי כולנו.

מקום העבודה הראשון שלי היה כסיעת בגן לילדים מוגבלים (מוסד אברהמוס) בתל אביב. אהבתי את המקצוע. לאחר שנישאתי עזבתי את העבודה. בנוסף עבדתי גם בבית חרושת לניילונים. שם עבדתי יחד עם הזמרת אהובה עוזרי. נהנתי מאוד מהאווירה הטובה שהייתה ופחות מהעבודה עצמה.

המנהגים שהיו במשפחתי אז כמו בכל משפחה ישראלית. כיום חוגגים עם הילדים ועם הנכדים. החגים החביבים עליי פורים וסוכות. בפורים כשהילדים שלי היו קטנים הייתי אני וחברה שהיא גם תופרת במקצועה נוסעות לתל אביב לנחלת בנימין קונות בדים ותופרות תחפושות לפי חוברת בורדה ואת סוכות אני אוהבת כי כל המשפחה בונה סוכה יחד ומקשטים יחד.

האירועים המכוננים שזכורים לי הם לידת שלושת ילדיי שהם האושר בחיי במיוחד ששימחו אותי בנכדים מקסימים. כשילדיי בגרו טסתי עם אחי להולנד לבקר את הבנות שלו, ביקרנו בכל מיני מקומות יפים. ביקרתי גם בבלגיה שם עבד בזמנו בן זוגי (ביהלומים),ביקרנו גם בבית אנה פראנק שהותיר בי חותם וגם קצת התאכזבתי, ציפיתי לראות יותר דברים בבית. את בן זוגי הכרתי בביתי. אחי והוא שירתו יחד בצבא. נישאנו בשנת 1971. החתונה נערכה באולמי הנשיאים בתל אביב, לא הייתה לנו מסיבת טרום חתונה לפני הנישואים, כי בן של השכנה שלנו נפטר והוריי כבדו אותם והלכו לבקר אותם.

נשארו לי תמונות מהחתונה (בשחור לבן) ואפילו סרטון קצר של 10 דקות בלבד. בשנת  1972 נולד בני הבכור. סיימתי שמונה שנות לימוד. בזמני לא כולם למדו בתיכון. מלבד זה שבבית המצב לא איפשר. הלכנו לעבוד. אחי הבכור שלמד מכונאות מטוסים בביה"ס הולץ. קיבל מילגה שאז קראו סטיפנדיה. הייתי רוצה ללמוד יותר על מחשב ולדעת כמו הנכדים שלי. שמומחים בטכנולוגיה ואני מקנאה בהם. ילדיי ונכדיי חיים בארץ לשמחתי. מניסיוני חשיבות הלימודים היא מעלה ראשונה בחיים.

יש לי שני בנים ובת ושישה נכדים. אני נפגשים די הרבה, אני הולכת עם הנכדים לפעמים לסרטים, להצגות ולפסטיגלים, אנחנו נהנים מאוד. אנחנו נפגשים גם בבתים. למזלי הכלות שלי ואני מסתדרות וכך יוצא לנו להיפגש לעיתים קרובות. סדר היום שלי רגיל, קניות, עבודות בית, בישולים וטיפול בנכדים. בסוף כל שבוע אחת הנכדות ישנה אצלי קבוע, אז אני משתדלת להנעים לה את סוף השבוע. אני עוזרת לה בשיעורים, אנחנו הולכות לבלות בכל מיני מקומות, תלוי במזג האוויר.

הזוית האישית

נהניתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. לספר את סיפור חיי לנכדתי ואף לבקר בבית התפוצות. הטיול היה מהנה ומיוחד מאוד. תכנית מהנה ומומלצת לכולם.

מילון

פורפרה
סביבון הוא צעצוע המסתובב על צירו. בקרב היהודים משמש הסביבון בעיקר כמשחק מסורתי לחג החנוכה. הסביבונים הנפוצים מופעלים על ידי סיבובם באמצעות אצבעות כף היד, אך יש גם המופעלים באמצעות השלכתם בעוצמה, באמצעות בעיטה בכף הרגל, או באמצעות מנגנון הפעלה מכני. לאחר הפעלתו הסביבון מסתובב זמן מה סביב צירו, לעתים גם תוך התקדמות במישור, עד שהחיכוך מביא לעצירתו

ציטוטים

”"אין דבר העומד בפני הרצון"“