מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של סבתא הוא סיפורה של המדינה

סבתא רחל ורועי קורנווסר
סבתא מקבלת תעודת הצטיינות בבית הנשיא
סבתא מספרת על אהבתה למדינה ולעמה

הייתי מופתע לגלות את סיפורה של סבתי. אני חושב שלא רק לי מגיע ללמוד על סיפור שורשי אלה גם לכם.

אז בואו ונתחיל מהתחלה….

בסוף המאה 19 נולדה אימא של סבתי שנקראה דבורה. היא נולדה בדרומה של רומניה (לפני 90 שנה) בעיר גלץ. סבתא רבתא הייתה הבת הצעירה. היא הייתה ילדה יפה שמחה וחכמה שעזרה בחנות של אביה. כשמלאו לה 15 שנה הגיעו הגרמנים יימח שמם ואז התחילו הצרות והחיים הפכו לבלתי נסבלים.

סבתא בילדותה

עם סיום המלחמה עזבו את רומניה ועלו על ספינה רעועה. בשנת 1950, הם הגיעו לחופי מדינת ישראל. ההורים של סבתא רבתא שלי וסבתא רבתא קיבלו צריף במושב "בית מאיר", שנבנה על חורבות הכפר הערבי בית מחסיר, שנמצא על הר המסרק. שם בילתה סבתי את חופשותיה והיא מספרת עד היום שהיא מאד אהבה להגיע למושב, אפילו שבתחילת שנות החמישים הם היו מגיעים אליו עם סוס ועגלה מצומת שורש וזה היה נמשך כמעט יום שלם.

סבתא רבתא שלי התחתנה עם בחור בשם יוסף ברץ (שהוא סבא רבא שלי) והזוג הצעיר בנה את ביתו ברמת גן שם נולדו סבתי ודודתי. עם מותו של סבא יוסף בגיל צעיר והקושי הגדול לחיות בלעדיו החליטה הסבתא רבתא לדבוק בחיים. עבדה ברשות המסים והפכה לעובדת מצטיינת. היא מאד אהבה את נכדיה וניניה ואנחנו אהבנו אותה. אני אהבתי במיוחד את השניצלים והקציצות עם הצ'יפס ואת הממתקים וגם את המתנות הכספיות שהייתה נותנת לנו ביום הולדת ובחגים סבתא רבתא שלי הייתה סבתא חייכנית ואוהבת. לצערי הרב, היא נפטרה בשנת 2018 לפני כמה חודשים, היא הייתה בת 91 במותה, יהי זכרה ברוך!. היא הייתה דור אחרון לשואה וילדה דור חדש לגאולה.

עכשיו אספר על סבתי רחל שנולדה בשנת 1952 בתקופת הצנע שהייתה במדינת ישראל.

קצת הסבר על תקופת זו: למדינה בראשית דרכה היו בעיות כלכליות קשות מכיון שהגיעו גלי עלייה מאירופה לאחר השואה. לא היה מספיק מצרכי מזון בחנויות לכן חילקו תלושי מזון איתם היו הולכים לרכוש אוכל. סבתא רבתא שלי דבורה סיפרה לסבתי רחל שמכוון שהייתה בהריון היא קיבלה תלוש מזון בנוסף לתפוז בשביל ויטמינים. סבתא שלי רחל זוכרת את כל המלחמות מאז מלחמת סיני. בשנת 1956 כשהייתה בת ארבע. פרצה המלחמה והיא זוכרת כיצד הם התחבאו בעת האזעקות במקלט.

סבתא שלי למדה היא בבית ספר יסודי ברמת גן ובתיכון ברמת גן. בתיכון בכיתה ט' פרצה מלחמת "ששת הימים". במלחמה זו סבתא שלי גם השתתפה משום שבני הנוער גויסו להיות דוורים במקום אלה שגויסו למילואים זה היה מאוד חשוב כי כך המשפחות קיבלו את המכתבים שכתבו הלוחמים שנלחמו לאורך הגבולות. סבתא מספרת שבאותם ימים בקושי היו טלפונים נייחים. הם עבדו שעות רבות ונהו להביא למשפחות מכתבים ובסניפי הדואר לארוז קופסאות ממתקים לחיילים.

סבתא מקבלת אות הצטיינות מהנשיא

סבתא התגייסה לצבא בגיל 18 ושירתה בחיל האספקה היא הייתה מש"קית (מפקדת שאינה קצינה) של מפקדת קצין הספקה ראשי היא טיפלה בחיילים עשתה להם תרגילי סדר בתחילת היום ובסופו. על טיפולה המסור בחיילים היא נבחרה להיות חיילת מצטיינת אצל נשיא המדינה בשנת  ה-25 למדינה. עם סיום שירותה הצבאי החלה את לימודי ההוראה בסמינר "לוינסקי". לא עברו ימים רבים פרצה מלחמת יום הכיפורים ואת סבתא שלי גייסו למילואים. התפקיד שלה היה לגייס משאיות וטנדרים שהיו חסרים לצבא. על תפקידה במלחמה זו יש לה סיכה מיוחדת.

החתונה של סבתא רחל וסבא יוסי נערכה באמצע המלחמה הקשה. לחתונה הגיעו חברים ומשפחה והשמחה הייתה גדולה. סבתא רחל וסבא יוסי גרו ברמת גן ושם נולדו שניים מילדיהם אבי אלון ודודתי שרית.

בשנת 1986 סבתא וסבא החליטו לעבור ליישוב "נווה צוף" שבשומרון. הם היו מראשוני המתיישבים בנו את ביתם במקום ולקחו חלק חשוב בבניית המקום. בעיקר הם התנדבו בהרבה פעילויות בישוב החדש ולאחר מכן. סבתא אומרת שהישוב נווה צוף היא כמו המשפחה שלה עד היום.

הקמת נווה צוף

בנווה צוף נולדו גם אביחי ודורית דודי ודודתי. הם גרו ביישוב 25 שנה סבתא עבדה בבית ספר בפתח תקווה בתחום החינוך המיוחד סבא במשרד מבקר המדינה. בשנת 2008 הם החליטו לעבור לפתח תקווה לגור לידינו. ומאז אני נהנה מאד להגיע אליהם הביתה. לראות את סבתא וסבא בבית הכנסת ולקבל ממתקים וחיבוקים. סבתא שלי גימלאית פעילה. היא מתנדבת עם נוער בסיכון. לומדת באוניברסיטה אידיש ושומעת הרצאות בנושאים שונים. מתעמלת נוסעת לחוץ לארץ ועוזרת לילדיה עם הנכדים.

סבתא מיישבת את הארץ

לסיכום סבתא שלי היא כיפית נחמדה אדיבה אכפתית מפנקת בסרטים ממתקים שניצליה טעימים והכי טוב לי שאני איתה. תמיד מספרת לי סיפורים מילדותה במדינה כי סבתא וסבא שלי הם ההיסטוריה של המדינה.

הזוית האישית

רועי: המסר שקיבלתי מסבתא שלי שהמדינה מאד יקרה וצריך לשמור עליה מאד. חשוב מאד לתרום מעצמנו למדינה כי אין לנו מקום אחר בעולם.

מילון

תקופת הצנע
תקופה בה היה קיצוב במזון עקב האוכלוסיה שגדלה בתקופת העליות. המזון הקיים חולק על ידי שוברים באופן שווה בין התושבים באוכלוסיה.

נווה צוף
נווה צוף (בעבר נקראה חַלָּמִישׁ) היא התנחלות ויישוב קהילתי דתי באזור מערב הרי בנימין, השייך למועצה אזורית מטה בנימין. היישוב נמצא על כביש חוצה בנימין, בסמוך לכפרים נבי סאלח ודיר ניזאם ומצפון-מזרח לעיר מודיעין. ויקיפדיה

ציטוטים

”סבתא וסבא החליטו לעבור ליישוב "נווה צוף" שבשומרון. “

”הם היו מראשוני המתיישבים בנו את ביתם במקום ולקחו חלק חשוב בבניית המקום.“