מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של ליאורה קרויאנקר

אני ונכדי הבכור אילון שמעוני
אני בשער עיתון "במחנה", 1963
סיפורה של ליאורה ומשפחתה שעלתה מהונגריה ועד היום

שמי ליאורה ואני נקראת על שם לאה ליפשיץ, סבתא של אימא שלי. אימא ראתה את השם ליאורה בעיתון והשם מצא חן בעיניה. כפי הנראה אני ליאורה השנייה בארץ ועדיין אני מחפשת את ליאורה הראשונה, ליאורה סירקין. שם החיבה שלי הוא ליאורצ'יק שזה מהצד ההונגרי של אבא. שם משפחתי בילדות היה פרקש, שם הונגרי שפירושו זאב. כיום שם המשפחה שלי קרויאנקר בשל נישואי עם דוד קרויאנקר, ופירוש שם זה – מישהו שבא מהישוב קרויאנקה, במזרח פרוסיה, כיום פולין.

אימא, חנה (אהרונוביץ') אהרוני, למדה בגימנסיה הרצליה בתל אביב, ובאה לירושלים בשנת 1936 ללמוד בקטריולוגיה (כיום מדעי החיים) באוניברסיטה העברית. שם היא פגשה את אבא לדיסלאוס פרקש, שעלה ארצה בשנת 1935 בהזמנת ד"ר חיים ויצמן, כדי להקים את המחלקה לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית. הם התחתנו בירושלים בשנת 1940.

למרות שהוריי גרו בירושלים, נולדתי בתל אביב בבית חולים אסותא  בתאריך 14.02.1944. אימא שלי רצתה להיות קרובה למשפחתה הענפה בתל אביב וגם אחותה בובה (שולמית) ילדה יומיים לפני שנולדתי את בנה בן ציון כהנא. גדלתי בקריית שמואל בירושלים. בזמן מלחמת השחרור אימא הייתה בהריון. עקב המצב הביטחוני אבא הצליח, במאמצים רבים, לאפשר לאימא ולי טיסה לתל אביב, טיסה שעדיין זכורה לי. אחותי רותי נולדה כמוני בבית החולים אסותא בתל אביב. במשפחתי הגרעינית אני הבת הבכורה ותמיד חשתי אחריות רבה על אחותי רותי, הקטנה ממני בארבע שנים.

אבא נשאר בירושלים בזמן המצור הקשה וראה את רותי בפעם הראשונה כשהייתה בת חודשיים. לקראת סוף מלחמת השחרור אימא, רותי התינוקת ואני חזרנו לירושלים. עשרה ימים לאחר מכן בתאריך 31.12.1948 יצא אבא לחו"ל בשליחות מיוחדת בדרכו לארצות הברית כדי להשיג ציוד לצבא ולאוניברסיטה העברית. הטיסה המריאה מחיפה לאירופה עם תחנות ביניים, ואחרי ההמראה מרומא הייתה בעיה והמטוס התרסק לתוך הר, ליד אורבטלו, צפונית מרומא. כל הנוסעים והצוות נספו.

אימא נותרה אלמנה צעירה עם שתי בנות קטנות. אני זוכרת  שבשנה הראשונה אחרי מותו של אבא, אימא לבשה רק בגדים כהים או שחורים. למרות האבל, ילדותי לא הייתה עגומה. למזלנו הייתה לנו מכונית ובשבתות היינו נוסעים לפיקניקים עם חברים ובני המשפחה הרבים. לאימא גם הייתה מסרטה והיא הנציחה את כל ילדותי בסרטים. רותי ואני אספנו את הקטעים שאימא צילמה והפקנו סרט שנקרא "לאסוף רסיסים" על חוויות ילדות ממלחמת השחרור. הסרט הוצג בסינמטקים לפני קהל רב, ומעורר התרגשות והזדהות בקרב הצופים.

כשהייתי קטנה, הייתי יורדת מדי שבת אל השכנה שלנו "דודה רחל" – רחל מטות – שהייתה מלמדת אותי שירי ילדים מפני שטענה שאימא אינה בעלת חושים מוזיקליים וילדה צריכה לדעת לשיר. השיר שזכור לי ביותר הוא "לשפן יש בית בין עצי הזית…." כיום אני אוהבת לשיר את זה לנכדיי, רק כשהם קטנים, כדי שלא יבחינו שאני בעצם "מזייפת" בשירה..

אני זוכרת שבילדותי הילדים בשכונה היו מתאספים בחצר ומשחקים ביחד. אחד ממשחקי הכדור האהובים היה: "לא כלום, לא לזוז, לא לדבר…" או קפיצה בחבל, מחבואים ועוד. מכיתה א' עד ד' למדתי בגימנסיה העברית בירושלים. בקיץ  1953 נסענו לאנגליה כי אימא נשלחה לשגרירות ישראל בלונדון כנספחת מדעית. בכיתה ה' למדתי בבית ספר אנגלי בלונדון ובכיתה ו' הייתי בפנימייה יהודית בברייטון. חזרתי לירושלים לכיתה ז' – ח' בבית ספר ליד האוניברסיטה העברית (ליד"ה) שנקרא גם "עומריה". כשהייתי בת 13, בכיתה ח', אימא שלי התחתנה שנית עם אלכסנדר המזלי, אנגלי שעבד בקנדה מטעם חברת הנדסת מים בריטית. חמש שנים גרתי בטורונטו שבקנדה ולמדתי שם מכיתה ט' עד יג' (בקנדה אז למדו 13 שנות לימוד). אחד הזיכרונות המשמעותיים ביותר שלי הוא שהיינו חייבים להשתתף בשיעורי שחייה בכל שנות התיכון, בבריכה של בית הספר שהייתה מגעילה מאוד בגלל ריח הכלור החריף ובגדי הים שאיבדו צבע וצורה. מאז אני שונאת לשחות.

אירוע משמח שהיה לי בגיל ההתבגרות היה קניית שמלת נשף מפוארת בסיום בית הספר. אירוע עצוב מאותה תקופה הוא שקיבלתי בביתנו בקנדה מברק ובו הודעה שסבתא שרה אהרוני, (אימא של אימא), נפטרה. הייתי לבד בבית וישבתי עם המברק וחיכיתי שאימא או אלכס יחזרו הביתה. כאשר אלכס הגיע, נפלתי לזרועותיו בבכי מר.

אחרי בית הספר התיכון חזרתי ארצה במטרה לשרת בצה"ל, ושירתי במודיעין של חטיבת הצנחנים כשרטטת. אחרי שהשתחררתי מהצבא, בסתיו 1964, התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים תולדות האמנות ואנגלית. אחרי הלימודים ואחרי מלחמת ששת הימים עבדתי כתחקירנית תמונות באנציקלופדיה יודאיקה ואספתי תמונות למספר רב של ערכים. למדתי הרבה על יהדות וכיצד להציג נושאים אלה באופן חזותי. הכרתי את בעלי דוד באמצע יום עבודה בארכיון התמונות. היה מאוד קר, למרות שהיה חודש ספטמבר, ונכנסתי עם חברה לבית קפה כדי להתחמם קצת. שם ראיתי בחור שישב עם מכר שלי, אותו בירכתי לשלום. הבחור (דוד) אמר לחבר שלו שיקרא לנו לשבת איתם, וכך היה. כעבור שלושה חודשים בלבד, ב- 2.1.1969 ה ת ח ת נ ו ! ! ! התחתנתי בגיל 25 (כמעט) שאז לא נחשב צעיר מאוד, ודוד היה כמעט "רווק זקן", לקראת גיל 30. בימים ההם לא היה מקובל לעשות חתונות מפוארות לכן התחתנתי בבית דודי, ואת האורחים הזמנו טלפונית, ולמי שלא היה טלפון, כתבתי הזמנה בכתב יד. גם את הכתובה שלי כתבתי בעצמי, וביחד עם דוד עיטרנו אותה עם סימני המזלות שלנו וקישוטים אחרים. הייתי בת 28 כשיילדתי את מיכל, בתי הבכורה, וכעבור עוד שלוש שנים, בשנת 1975 ילדתי את בתי תמר (אימא של אילון, נכדי הבכור).

בשנת 1976 "גויסתי" להיות חלק מצוות ההקמה של בית התפוצות. לימים, ערכתי גם בבית התפוצות וגם מחוצה לו תערוכות היסטוריות הקשורות לעם היהודי. עם השנים ערכתי תמונות גם עבור ספרים וגם עבור תערוכות שונות, ושנים רבות גם סייעתי לדוד, בעלי, בעריכה ובהגהות של ספריו הרבים בנושא אדריכלות בירושלים. דוד הוציא לאור במשך השנים למעלה משלושים ספרים על אדריכלות בירושלים, ואני הייתי שותפה לעבודה בהרבה מהם. למזלי הרב, מאוד אהבתי את עבודת התחקיר והאיסוף שתמיד מתחדשת. במקצוע זה עבדתי מעל ל40 שנה!!

אני אוהבת מאוד לטייל בארץ ובעולם ולהכיר מקומות חדשים. לקראת כל נסיעה הייתי מטילה "משימה" על כל אחת מהבנות ל"חקור" וללמוד  נושא כלשהו. כך למשל, כשטסנו להולנד, אחת הבנות הכינה עבודה על הצייר ואן גוך והשנייה על רמברנדט.

למצגת תמונות

משפחתנו כיום 

המשפחה שלנו: כיום משתי בנותי יש לי, בלי עין הרע, שישה נכדים – שלושה בנים ושלוש בנות : למיכל ואורי אדוני שני ילדים: ליה, ודניאל (מימין בתמונה) ולתמר ועידן שמעוני ארבעה ילדים: אילון, נילי, טל-אדית ועומרי. צילום: ינואר 2018

אשרי האיש[ה] השמח[ה] בחלק[ה] !!

הזוית האישית

ליאורה ואילון: נהנינו מאד מהזמן שלנו ביחד. זוהי תכנית מיוחדת ואנו מודים עליה ועל החוויה שהנחילה לנו.

מילון

פרקש
בהונגרית - זאב

אנציקלופדיה יודאיקה
אנציקלופדיה יודאיקה (Encyclopaedia Judaica) היא אנציקלופדיה המתמקדת בנושאי עם ישראל: יהדות, מדעי היהדות ותולדות עם ישראל שיצאה לאור בישראל באנגלית, בשנת 1972, ובה 16 כרכים ו-25,000 ערכים. בתחילת 2007 יצאה לאור מהדורה מחודשת של האנציקלופדיה, ב-22 כרכים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”במשפחתי הגרעינית אני הבת הבכורה ותמיד חשתי אחריות רבה על אחותי“

”אני זוכרת שבשנה הראשונה אחרי מותו של אבא, אימא לבשה רק בגדים כהים או שחורים“