מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של לאה דעבול

סבתא לאה והנכדה שחר
אני ונכדתי
זכור לי יום הכרזת המדינה כשהיינו במקלט והכריזו שהמלחמה הסתיימה ואפשר לצאת מהמקלט

נולדתי בתל אביב  בשנת  1945 לפני הכרזת המדינה
זכור לי יום הכרזת המדינה כשהיינו במקלט והכריזו שהמלחמה הסתיימה ואפשר לצאת מהמקלט ואז התחילו חגיגות בריקודים בכיכר ליד הים עם זמרות המלחמות:  יפה ירקוני ושושנה דמארי.
 
כילדה קטנה הייתי משחקת: בקלאס, בחבל, מחניים ,גולות, גוגואים. הייתי חברה בתנועה המאוחדת
היינו עושים פעולות חברתיות שונות: היינו עושים אש לילה, יוצאים למחנות וישנים באוהלים. אני זוכרת שפעם אחת הלכנו למחנה ואני זוכרת שהשתתפנו  במכביה.
לא היה לנו מים חמים בבית, והיינו מחממים על פרימוס או על הפתיליה בתוך פיילה (גיגית) ולא היתה
מכונת כביסה, היינו מכבסים את הבגדים בפיילה ותולים את הכביסה בחצר. היינו ישנים על מיטת עולים
מברזל והיינו ישנים כמה אחים בחדר אחד. למרות כל זאת היינו מאוד מאושרים ממה שהיה.
היינו חיים כמה משפחות באותו מתחם לכל משפחה היה חדר ומטבחון קטן , שירותים היו משותפים לכל המשפחות שגרו בשכנות. למרות כל זאת היינו מאוד מאושרים ממה שהיה.
כיום אני עובדת עם ילדים ומאושרת מן הנכדים. משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר ערמונים ברמת גן

מילון

פתיליה
הפתיליה היא כירה ניידת אשר שימשה לבישול איטי. לפתיליה יש לבד רחבה כיוון ששוליה העליונות נשרפו לפני כל שימוש היו צריכים לגזום וליישר .לפתיליה היתה חלונית שקופה דרכה הדליקו אותה. ואפשר היה להבחין עם הלהבה עדיין דולקת.

פיילה
פיילה היא קערה גדולה, בעלת תחתית שטוחה ושתי ידיות מצדדיה להרמה ולתליה, עשויה מעץ, פח מגולוון או פלסטיק.

ציטוטים

”אושר זה לרצות את מה שהשגת“

”למרות כל זאת היינו מאוד מאושרים ממה שהיה“