מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של יפה כוהנים דרדשתי

יפה והילה
יפה ואחיה
חייה של יפה

שמי יפה כוהנים דרדשתי. נולדתי בפרס (איראן) בשנת 1950. לאחר שנה משפחתי ואני עלינו לארץ ישראל. בילדותי גדלתי באור-עקיבא. גדלתי במשפחה לצד שמונה אחים, זוג הורים וסבתי. אחותי הבכורה, שמה טובה, הייתה לי כאם בילדותי. אליהו אחי, בילדותו למד באור-עקיבא, לאחר מכן בישיבה ב"כפר הרועה" ומיד אחר כך התגייס לצבא והיה איש קבע. משה למד בית ספר מקצועי, שירת בצנחנים, במהלך שירותו הצבאי נפצע במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפור וניצל בנס. שמואל למד בבית ספר מקצועי הנדסאי "נעורים". בצבא שירת בסיני ולחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. מנשה למד בבית ספר מקצועי בחדרה. שירת בצבא בזמן מלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתתשה היה בתעלת סואץ, כשסכנה נשקפה לחייו. כעבור שנתיים נולדתי לאחר מנשה. ניסים ופנחס, שני אחיי הצעירים ממני, נולדו בארץ. ניסים למד בפנימיה ולאחר זמן קצר חזר לחיק המשפחה. אבי היה איש ציבור מוכר ופעיל מאוד בקהילה. הוא עבד בקופת-חולים כרוקח וכאח. הבית שלנו הפך לחדר מיון מאחר ואבי היה היחיד בישוב בעל הידע בעזרה ראשונה. בישוב רב התושבים הכירו והוקירו תודה לאבי. בנוסף, אבי יזם בנייה של בית כנסת מכספי תרומות. כהוקרה על תרומתו לישוב לאחר פטירתו, הנציחו רחוב על שמו באור-עקיבא (רחוב דרדשתי). סיימתי ללמוד שמונה שנות לימוד. בגיל 14 יצאתי לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה.

בבית הספר היסודי התחברתי לכמה חברות, ביניהן: חנה שבתאי, אביבה וינטר, חיה טריגלו, ואהובה עגמי. אהובה ואני מאז הגן ועד היום חברות. זיכרון ילדות אהוב שלי היה שהיינו יוצאים כל המשפחה לים ומבלים את כל שעות היום יחד. כדי להגיע לים נעזרנו בתחבורה הציבורית שהייתה האפשרות היחידה. ברוב הפעמים נהג האוטובוס היה יהודה, הוא הכיר את מצוקת המשפחות והתחשב במצבם.

בגיל 16 הכרתי את בעלי לעתיד. לאחר כשנה בשנת 1967 התחתנו כשהסתיימה מלחמת ששת הימים. לאחר נישואיי עברתי להתגורר בקריית שמונה בעקבות בעלי. בגיל 18 הפכתי לאימא לבני הבכור. שלוש שנים לאחר מכן נולד בני השני וכשמלאו לי 24 שנים נולדה בתי הקטנה והפכתי לאימא לשלושה ילדים. התמודדתי עם גידול הילדים בכוחות עצמי, רחוקה ממשפחתי ללא כל עזרה או תמיכה. את קריית שמונה עזבנו עקב המצב הביטחוני ועברנו לגור בנתניה. לאחר תקופה לא קלה של 37 שנות נישואים החלטתי להתגרש. יצאתי לעבודה כאשר ילדיי גדלו והיו משובצים במסגרת חינוך, עבדתי כסייעת בגן ילדים. במהלך השנים בהן עבדתי מתוכם 24 שנים באיזורים, שלוש השנים הראשונות היו כקליטה לעבודה בגנים שונים, כך שבסך הכל עבדתי 27 שנים כסייעת, עד שבגיל 62 יצאתי לגמלאות. לאחר הגירושים עברתי שנה לא קלה ובהדרגה התחלתי לקחת את החיים בידיים. קיבלתי תמיכה מאחיי, התחלתי להרגיש עצמאית בזכות לימודי הנהיגה, חזרתי ללמוד ואף להשלים בגרויות. כיום אני משתתפת בתיאטרון קהילתי כבר 15 שנים. התיאטרון נקרא "תיאטרון קהילתי מתנ״ס נאות הרצל". במהלך השנים העלנו הצגות והופענו במקומות רבים. בנוסף להשתתפותי בתיאטרון נכון לעכשיו אני מטפלת בקשישה, מארחת לה חברה ויחד אנחנו יוצרות ומתעמלות. פעמיים בשבוע אני נוהגת להתעמל ובמקביל אני לומדת בבית הספר שרת בכיתת הותיקים בימי ראשון ושלישי ומידי פעם יוצאת לטיולים, לחו"ל ונופשים. רכשתי דירה בכוחות עצמי, בהמשך רכשתי לעצמי מכונית ואני נוהגת בה בביטחון. היום יש לי עשרה נכדים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו ומעלה בי גאווה בזכות הישגיו ועל מי שהוא.

ארז בני הבכור נישא לאשתו לימור וכיום הם הורים לשלושה ילדים: עדי בת 23, שליו בן 19 ליהיא בת 14. ארז עוסק בשיווק ואשתו מנהלת סניפי דואר. הם מתגוררים יחד בנתניה. ערן בני האמצעי נישא ליפעת ונולדו להם ארבעה ילדים: הבכורה נופר בת 15, שקד בת 13, הדס בת 8 וגל בן 5. ערן עובד בהייטק ומתגורר במודיעין. בתי ענבל נשואה לליאור והם הורים לשלושה ילדים: אופק בן 17, תבור בן 16 ואגם בת 8. ענבל עובדת כמורה למתמטיקה בתיכון ומתגוררת בכפר סבא. הגיבוש המשפחתי נוצר למרות המרחקים. אנחנו נוהגים להיפגש בערבי שבת, בחגים, בימי הולדת ובאירועים משפחתיים בהם כל המשפחה מתאחדת.

הזוית האישית

יפה כוהנים דרדשתי הששתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי הילה בן דוד, התכנית נערכה בבית הספר עירוני משה שרת בנתניה, התשע״ט.

מילון

גירושים
גירושים הם הסיום הפורמלי של קשר נישואים בין שני בני זוג. קודם לגירושים קורה שבני הזוג חדלים לגור יחד, ולמעשה חדלים לתפקד כזוג נשוי (מצב הקרוי פרוד), אך הגירושים הם האקט הפורמלי המסיים את הנישואים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אין דבר העומד בפני הרצון, תמיד ניתן להגשים חלומות“