מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של הטבעת שעוברת מדור לדור

חפץ עבורי זה קודם כל דבר רגשי מאוד

ילדות ומשפחה
 
ההורים של סופיה

ההורים של סופיה
 
נולדתי בשנת 1947, לאבא אברהם ואמא חיה המקסימה שבעיר מינסק, עיר הבירה  של רוסיה הלבנה.
הייתי ילדה קטנה ונמוכה ורזה מאד, הייתי ממש לא יפה ועם ההתבגרות, בגיל 13-14 התחלתי להשתנות.
נכנסתי לבית ספר לכיתה א' מאד צעירה, והמשכתי את הלימודים עד י"ב. בכיתה דיברנו רוסית כמובן. אי אפשר היה לדבר אחרת כי זו שפת האם. בבית ההורים דיברו גם אידיש ומהם למדתי את השפה. היום אידיש זה כמו שפת האם שלי.
 
סיימתי את הלימודים בהצטינות. מתוך 16 מקצועות קיבלתי בשלושה עשר מקצועות מאה ובשלושה תשעים.
 
 
במשפחתי היינו שלושה ילדים. אחי (ז"ל) שהיה מבוגר ממני בשש עשרה שנים נפטר בגיל 57 ואחותי שנמצאת בארץ גדולה ממני בעשר שנים.
 
בשנת 1970 התחילו הדיבורים על עלייה לארץ ישראל ובמאי 1971 אחותי עלתה ארצה יחד עם בעלה ושני ילדיה. אני, יחד עם אבי ואמי, עלני ארצה מאוחר יותר בתאריך 30.9.1971, קרוב לחג סוכות.  
 
בעלי אברהם
בעלי אברהם עלה לישראל בשנת 1969 מצ'כיה.
הכרנו ברחוב בעיר ראשון לציון. באותה תקופה עבדתי בתל אביב, אחותי בראשון לציון והורי גרו באולפן בבאר שבע. אני באתי לבקר את אחותי ואברהם בא לבקר את הדוד שלו שגר גם כן בראשון לציון. אברהם בא אחרי זה לבקר אותי בבאר שבע וחיזר אחרי כמה חודשים.
בתאריך 1.5.1972 התחתנו.
 
בחתונה

בחתונה

 

הסיפור של העלייה של בעלי לארץ הוא מרתק:
בשנת 1968 הייתה מהפכה בצ'כיה. שנה אחרי זה, בשנת 1969 אברהם נסע לווינה שבאוסטריה כאילו לטיול, ושם הוא יצר קשר עם ארגון של יהודים וביקש לעלות ארצה. למעשה הוא ברח מצ'כיה ובשל כך עד שנת 1990 היה לו אסור לבקר שם! רק אחרי זה הוא קיבל אישור לבקר את הארץ שלו ושל ההורים ואחותו. 
 
הטבעת המשפחתית 
חפץ עבורי זה לא רק דבר שניתן לרכוש אותו או להזיז אותו או להעביר אותו למישהו אחר.
חפץ עבורי זה קודם כל דבר רגשי מאוד וכמובן כל הנושא הזה מתחבר לסיפור בשם "הטבעת המשפחתית". עובדה שהטבעת בשבילי היא לא רק תכשיט על האצבע, אלא משהו הרבה יותר מזה מבחינה ערכית. 
היום אני בת 68 ואני סבתא של עדן, אבל הטבעת שבתמונה היא בת 51 ולמעשה מדובר בסיפור שמתחיל מסבתא רבא של עדן.
 
הטבעת

הטבעת

 

כאשר הייתי בת 17 אמי נתנה לי במתנה טבעת. כאמור, בשנת 1971 עליתי ארצה מעיר מינסק ובשנת 1972 התחתנתי עם בעלי אברהם סבא של עדן. שנה לאחר מכן, בשנת 1973 נולדה אמא של עדן, אילנית. כאשר אילנית התבגרה נתתי לה את הטבעת במתנה, ועכשיו לקראת בת המצווה של עדן – אילנית תעביר לה את הטבעת כי היא הנכדה הבכורה שלי.
אני מקווה שבהמשך עדן היקרה שלי תעביר את הטבעת לבת שלה.  
 
בר המצווה של בני ליאור (דוד של עדן)
כמו בכל משפחה התכוננו לבר מצווה של הבן היקר שלי ליאור. עשינו את כל ההכנות, קנינו בגדים יפים, הזמנו אולם  – אולמי פלזה באשדוד שהיו אז חדשים. האירוע התקיים בתאריך 5/10/1993. באותו ערב הגיעו כל האורחים, תקליטן, צלם ואנחנו המשפחה הנרגשת.
בסביבות 21:00 בערב, בדיוק לפני הדלקת הנרות הייתה הפסקת חשמל בחצי העיר אשדוד – וכמובן בכל אולמות על שפת הים, כולל האולם שלנו! ברגע הראשון חשבתי שאני מתעלפת. הפחד הגדול היה שהאורחים יקומו ויעזבו את המקום. בנוסף להכל, בדיוק באותו זמן הגיע גם ליצן עם בלונים.
לשמחתי ולהפתעתי הרבה אף אדם לא עזב את האולם. הדליקו נרות, כולם קמו, רקדו ועשו שמח עד השמיים למרות הפסקת החשמל שנמשכה קרוב ל-40 דקות. היום זה הרבה פחות בעייתי כי כל אולם מחוייב שיהיה גנרטור במידה ויש הפסקת חשמל, אבל בזמנו זה לא היה.
עד היום אני מודה לאותם אנשים שהיו באירוע ושאף אחד לא עזב אותנו ברגעים אלה וכל השמחה המשיכה.
 
 
אני יודעת לדבר שפות רבות – רוסית, אידיש, עברית, אנגלית רמה בינונית, גרמנית, פולנית, בולגרית, צ'כית ברמה נמוכה.  בחרתי בפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו"
את הפתגם הזה למדתי מסבא-רבא של עדן, אבי ז"ל, כשהייתי בת שבע.
הפתגם הזה מלווה אותי עד עצם היום הזה. לאורך כל השנים אני אף פעם לא שפטתי בני אדם כפי שהם נראים, אם הם יפים או פחות יפים. תמיד אהבתי להיות במגע אישי עם בן אדם, לשוחח איתו ולהכיר אותו מקרוב, ורק אחר כך להסיק מסקנות. כך בהמשך כל החיים שלי זה מנע ממני הרבה טעויות.
תשע"ו, 2016

מילון

מיר
מילה ברוסית שפירושה שלום

ציטוטים

”אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בתוכו. “