מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של הורטנס

שני ילדיי, כלתי ובעלי
אני בצעירותי
עלייה קשה לישראל והקמת בית

נולדתי בספרד בשנת 1943, בשנה בה גירשו את היהודים מספרד, ועברנו לצרפת יחד עם יהודים רבים. גרנו בשכונה שבה חיה אוכלוסייה מעורבת מדתות שונות, אך נשארנו שומרי המצוות. היה לנו בית גדול ולצידו גינה. לכל אחד מארבעת האחים חדר משלו, בנוסף להוריי ולעוזרת שהייתה לנו. את החגים והשבתות היינו חוגגים בבית הכנסת המפואר שבשכונה ובסעודה בה אימא הייתה מבשלת כל טוב. בבית הספר הייתי תלמידה טובה ומצטיינת. מגיעה תמיד בתלבושת אחידה, לעולם לא מתחצפת למורים כי אסור להרים קולינו עליהם ותמיד מקבלת ציונים טובים. אני וחברותיי אהבנו לשחק בקלאס, בדומינו ולעיתים גם בשחמט, וכשבגרנו אהבנו ללכת כל החברים יחד למסיבות ולרקוד אחד עם השנייה. בעיקר היינו אוהבים לחגוג יחד את הסילבסטר במסיבת דיסקו.

העלייה לישראל

בסיום לימודיי בבית הספר (בגיל 18) עברתי לאוניברסיטה בה למדתי משפטים. במהלך הלימודים הוריי החליטו לעלות לארץ ישראל, אך בגלל לימודיי בצרפת לא הייתי מעוניינת וביקשתי להישאר. אך לבסוף בשנת 1968 עלינו לארץ ישראל. כשהגענו לארץ ישראל, לאחר חודשיים בארץ, נפטרה אמי בת ה-50 מצער על מות אחותי. אמי לא יכלה לסבול את הצער והכאב שבדבר. מות אמי היה קשה במיוחד בשל העובדה שכל אחיי נשארו בצרפת ורק אני, אבי וסבתי מצד אמי נשארנו "לבדנו" פה בארץ. סבתי נהגה לקלל את עצמה על שצריכה הייתה לקבור את בתה ושהיא הייתה צריכה להיות במקומה. אבל לי היה קשה במיוחד: הייתי בת 18, בדיוק הזמן בו הייתי צריכה את אמי יחד איתי. אימא הייתה אישה צנועה ואחראית. היו לה את העוגות הכי טעימות. היא הייתה אישה טובה. לא ציפיתי לקליטת עליה שכזאת אבל מאירועים כאלה מתחזקים. לא רציתי לשקוע בדיכאון והעסקתי עצמי כשהייתי הולכת לאולפן. אדם צריך לחיות גם עם המוות. המשכתי ללמוד בישראל באקדמיה בירושלים, שם התגוררתי במעונות. בשבתות ובחגים הייתי מגיעה לצור שלום, שם סבתי ואבי היו גרים. הייתי צריכה לספוג הכל, כי לכולם היה קשה. סבתא ואבא רצו שאצליח ולא אעצור, לכן אני לא יכולה לומר שחיי נהרסו.

ואז פגשתי את בעלי, עודד, כשהוא התיישב לידי באוטובוס שלכיוון האקדמיה וביקש סיכה לעבודת גמר שהיה צריך להגיש ואני הבאתי לו. היינו מתראים יחד עם חברים נוספים עד שהזמין אותי לראות סרט, ומיד לאחר מספר חודשים הכיר אותי להוריו. כשהייתי מגיעה אליהם היו מקבלים אותי יפה אבל תמיד עם המון שאלות. זהו החלק השמח בחיי. כיום יש לנו שלושה בנים בוגרים ושבעה נכדים והם כולם מסבים אושר גדול. אנחנו נפגשים בחגים בעיקר מכיוון שהם מתגוררים רחוק מנתניה, בה אני ובעלי מתגוררים.  

עוד אוכל לספר על כך שרציתי להיות עורכת דין אך החליטו שאהיה מורה לצרפתית. הייתי מלמדת צרפתית תלמידי חטיבה עליונה. לעולם לא הייתי מרימה קולי, התלמידים היו מכבדים אותי מאוד ותמיד הקשיבו ורצו ללמוד ממני. אפשר לומר כי היינו קרובים מאוד. לפני כשנתיים פרשתי מהוראה וכיום אני נהנית בחיי השלווים והנעימים יחד עם ילדיי, נכדיי ובעלי היקר. אני שמחה שלאחר המסע שעברתי נשארתי חזקה עם משפחה אוהבת וחזקה.

שני ילדיי, כלתי ובעלי

 

הזוית האישית

המתעדת גל: המפגשים עם הורטנס היו מענינים מאוד ולימדו אותי קצת על העבר של הדורות הקודמים. אף למדתי להעריך דברים בחיי.

המספרת הורטנס: לספר את סיפורי לדור הצעיר היה מעניין אפילו בשבילי, כשראיתי את תגובתה של גל אל הסיפורים.

מילון

גירוש ספרד
גירוש ספרד היה סילוקם בכפייה של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר.

ציטוטים

”המשפחה מסבה לי אושר גדול“