מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של גיבורה

דורה עם בנה
דורה בצעירותה בתמונה משותפת עם בנה.
סיפור החיים המרתק של דורה

דורה קליין נולדה בעיירה קטנה בצ'כיה בשנת 1930. לדורה היו 4 אחים 3 בנות ובן אחד.

כשהיתה בת 14, לקחו ההונגרים את משפחתה לגטו ליד מוגצ'בו. הגטו היה בית חרושת לשעבר, שהיה לו רק גג, כאשר הביאו אותה ואת משפחתה לשם. הם עבדו והוציאו מהצריפים בלוקים, וישנו בתוך הצריפים על הרצפה. פעם ביום הם אכלו מרק עם חתיכות סלק והיו צריכים לחכות בתור ללחם ותפוח אדמה. היא מספרת שבגטו היא מאוד אהבה לאכול חתיכות דקות של תפוח אדמה על לחם. הם שהו בגטו הזה במשך 3 חודשים. לאחר מכן העבירו אותם באמצעות רכבת המיועדת להעברת בהמות, לאושוויץ, ושם הפרידו אותם – ילדים והורים שמאלה, וצעירים ימינה. היא נשארה עם דודתה שתפסה אותה ולקחה אותה איתה.

הם נשארו באושוויץ במשך חודש ומשם עברו לפלשוב שליד קרקוב. שם הם עבדו במשך הלילה והעבירו אבנים למסילה, עבודה שהייתה מאוד קשה. לאחר מכן חזרה לאושוויץ, שם גילחו את שערה שהיה מלא כינים, וחיכו במשך יום שלם לסלקציה. לאחר הסלקציה לקחו כ-20 בחורות ברכבת, לגובן שברומניה באושוויץ שהתה כ-5 חודשים.

בגובן, עבדה במפעל תחמושת. הדרך למפעל ארכה כ-3 קילומטרים. שם שהתה  עד דצמבר של השנה הבאה, ואז עברה יחד עם דודתה לחווה בה ישנו באסם למשך לילה. כאשר האכילו את החיות דודתה לקחה חתיכת תפוח אדמה וקצינת SS שמה לב והרביצה לה מכות, דורה מספרת שהיא נבהלה מאוד ופחדה  לחיי דודתה.

לאחר כ-8 חודשים חזרה דורה לאושוויץ ונשארה שם עד לסוף המלחמה.  דורה מספרת שכאשר האמריקאים הגיעו הם הביאו כמויות גדולות של אוכל ורוב האנשים שנשארו במחנה ושרדו את המלחמה הלכו לאכול, ומתו משום שגופם לא היה רגיל לכמויות כאלה של אוכל. היא מספרת שאחרים הלכו לגופות וחיפשו שיני זהב כדי שיוכלו להתקיים.

אחרי המלחמה היא נשארה והתחתנה בהונגריה. לה ולבעלה נולד ילד והוא עלה לארץ. היא ובעלה נשארו בהונגריה יחד עם אביה של בעלה ואשתו שהייתה משותקת. הם סירבו לעזוב אותה. לאחר שנתיים הם עלו לארץ והתיישבו בקריית גת  ופתחו קיוסק. אחרי כמה שנים בנה של דורה נפטר מזקנה ו-6 שנים לאחר מכן  גם בעלה. היא נשארה לבד, עם אביו של בעלה, שנפטר אף הוא בשנת 2012. לאחר מות בעלה המשיכה דורה לעבוד בקיוסק במשך 5 שנים נוספות ואז מכרה אותו ועברה לעבוד בפולגת,  שם נשארה עד שיצאה לפנסיה. כיום  היא בקשר עם אחותה אשר גרה בלוס אנגלס ודודתה בת ה-96.

הזוית האישית

החוויה הייתה מרתקת ומדהימה, קיבלנו את הזכות להכיר מקרוב ניצולת שואה, לשוחח איתה, לארח לה חברה וללמוד ממנה. החוויה הייתה מאוד מהנה והעשרנו את הידע שלנו דרך המפגשים והסיפורים.

מילון

סולוצ'ין
עיירה בקרפטים

ציטוטים

”כאשר האכילו את החיות דודתה לקחה חתיכת תפוח אדמה וקצינת SS שמה לב והרביצה לה מכות“