מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סימה רחמן

אמי בסוף חייה
אמא,אבא ואני
סיפורה של משפחת רחמן

בסוף המאה ה- 19 מתחתנים באיזמיר בבית הכנסת המקומי רוזה ויצחק רחמין.

במשך השנים נולדים הילדים, ובת  הזקונים שלהם שרה מתחתנת עם יהודי מאיפגן בשם משה חודוייר שעשה עסקים בקהילה היהודית שבאיזמיר.

בתחילת השואה נלקחה כל המשפחה, כולל רוזה ויצחק, לגור בצרפת ושם הם נוספו. היחידה מהמשפחה שניצלה היא שרה חודוייר, שנפטרה בזמן לידתה של סבתא שלי, שמה גם שרה, שקיבלה ממנה את השם שלה. גם אביה של שרה נהרג על ידי נאצים בדרך לאיספהן שבפרס, אבל הספיק למסור את הילדה לדוד שהומצא על ידו.

בזמן הפוגרומים האנטישמים באיספהן הצליחה המשפחה להימלט וחזרו לבירת אזרביג'אן, באקו. שם גדלה שרה ופגשה את סבא סורן. היה זה סיפור אהבה גדול כמו בסיפור של רומיאו וג'וליאטה. משני הצדדים התנגדו המשפחות לנישואים אלה.

פרי אהבתם, אבא שלי, נולד כשסבא  כבר יצא למלחמת נגד הנאצים, והוא נפל בתחילת המלחמה, בדיוק שנה לאחר שנולד לו בן. הוא לא זכה לראותו. זה מצד האבא.

מצד אימא, סיפור לא פחות מרתק. סבתא חנה בת אהרון, אימא של אימא שלי (קהילה גרוזינית) היגרה לאומן לעיירה מנביצ'י, שבתחילת המאה ה 19 הייתה בגבול של פולין, כי למשפחה היו עסקים באוקראינה.

סבתא התחתנה עם מיכאל אלישקשוילי ונסעה לבקר את משפחתה כשהייתה בהריון עם אימא שלי. גם הדודה, האחות הגדולה של אימא, נולדה בקרמנצ'וק כשביקרה אצל אחותה, כשכל המשפחה נהרגה בזמן כיבוש הנאצים. כשהייתה בחודש התשיעי הם ברחו לגרוזיה, ובדרך, בקרון לבהמות, תחת הפצצות, נולדה אימא שלי. ואז הם הצליחו לברוח והמשיכו עוד בדרכם עד שחברו למשפחתו של סבא.

הסיפור התחיל בשנת 1939, עד שהם הגיעו לבאקו בשנת 1942.

הזוית האישית

אמי סיפרה לי את הסיפור, בשלב שהייתה חולת סרטן סופנית ומאוד התרגשתי לספר לילדים שלי וזאת הסיבה לשמור את עדותה לדורות הבאים.

מילון

מנביצ'י
העיירה בגבול פולין עם אוקראינה.

איזמיר
עיר במערב טורקיה

איספהן
עיר שניה בגודלה בפרס

באקו
בירת אזרביג'אן

ציטוטים

”כולם נולדים מאושרים - לא כולם זוכים לשמור אותו. שימחת חיים,אמונה וכוח רצון !“