מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא שרה מדריכה חינוכית ויועצת רגשית

סבתא וסבא כהן
סבתא שרה ונכדתה
מאז ומעולם נמשכתי לחינוך, לעיצוב נשמות, הקניית ערכים ומידות טובות.

הנכדה חנה בקשי מראיינת את סבתא שרה.

שמי שרה ברכה כהן (מהבית אברהמי). נולדתי בעיר יאזד שבפרס, בתאריך כו' כסלו בשנת תש"י, 1950, להוריי חנה גוהר וגבריאל.

במשפחתנו יש 10 אחים ואחיות, אני השלישית במשפחה. הבת הגדולה (נעמי) במשפחתנו נפטרה, אני הייתי השנייה מבין הבנות, ולאחות השלישית קראו שושנה. אני זוכרת שכל הזמן אמרו לי "היי כמו אחיותיך". והרגשתי מאוד לא נעים עם זה, שכל הזמן השוו ביני ולבינן.

עד גיל 8 גדלתי בפרס, ובשנת 1958 עלינו לארץ. היה לי קשה מאוד בהתאקלמות עם השפה, כי אני ידעתי רק פרסית. אני זוכרת שפעם המורה בבית ספר אמר לי באחד מהשיעורים: "למה את חולמת?" ואני לא כל כך הבנתי עברית אז. כשהגעתי לבית, אמרתי לאמי :"אימא, היום בשיעור, המורה אמר לי, שאני חולה ויכולה למות".

כשעלינו לארץ הגענו למעברה בעכו. אבא, אמא, 3 אחים, סבא וסבתא. ובהמשך המשפחה שלנו גדלה כאן בארץ.

זוכרת, שבשלב כלשהו גרנו בצריף, והיה חדר אחד לכולנו! 10 ילדים! שירותים לא היה, אלא רק במרחק של 100 מטר מהבית. לא זכור לי שהייתה מרפאה, צרכנייה …  אני לא זוכרת, שקיבלתי איזו מתנה. היה לנו מאוד משעמם, אז אני ואחותי שיחקנו 'אמא ובת', והיינו משחקות בחבל ובבוץ.

בטבע שלי אני מאוד רגישה. כשאחותי הייתה בבית הרפואה, כל הזמן דאגתי לה. יום אחד, אף אחד ממשפחתי לא היה בבית, דופקים בדלת ובישרו לי שאחותי נפטרה. ואני לקחתי את העניין מאוד מאוד קשה.

בבית הספר היסודי למדתי ב"בית יעקב". בתיכון למדתי בבית ספר בנים ובנות דתי לאומי תיכון-4 שנים. עשיתי בגרות, למדתי באוניברסיטת בר אילן-חינוך מיוחד. ולאחר כך למדתי, באוניברסיטת אור יהודה- טיפול רגשי. ואז למדתי בסמינר בית יעקב הדרכה חינוכית מטעם משרד הכלכלה. מאז עבדתי כמנהלת מעון 20 שנה.

הייתי מאוד שמחה, שעברתי את כל הבגרויות בהצלחה כעולה חדשה! כשאבי נפטר- זה המקרה בו הייתי עצובה.

אימי החדירה לנו עמוק בנשמה, שאוכל לא זורקים משום 'בל תשחית'. וגם הרגילה אותנו להיות צנועות..

חג הסוכות וחג הפורים  הם החגים האהובים עלי. אני אוהבת את החגים האלה בגלל שבפורים- יש שמחה, ובסוכות-מטיילים, הולכים לילדים וכמובן הילדים באים אלינו.  בפסח, אימי לא וויתרה על הניקיון! למרות שבביתנו היה פסח כל השנה!!

מאז ומעולם נמשכתי לחינוך, לעיצוב נשמות, הקניית ערכים ומידות טובות. נמשכת לזה ולא לשום דבר אחר. מקום העבודה הראשון שלי היה בתחום החינוך, ומאז (כבר 47 שנה) אני מתעסקת בכך. התחלתי בבית ספר 'רמז' שם עבדתי כמורה לחינוך מיוחד. בהמשך עבדתי גם במעונות יום, בבתי ספר נוספים ואף פתחנו לפני 24 שנה מדרשה לנשים ונערות שפעילה כל הזמן.

התחביבים שלי הם: עיסוק בפרחים, צמחים, גינה. לטפל בהם ולהשקות. אני מרגישה שתחום הטיפול בצמחים מאוד דומה לטיפול בנשמות – תחום החינוך.

כיום, עיסוקי העיקרי הוא מדריכה חינוכית ויועצת רגשית, מדריכת כלות ויועצת נישואין. אז תכננתי חינוך. היום הייתי רוצה ללמוד דברים יותר רוחניים וגם להמשיך להשכיל בעבודתי. לא יודעת עדיין מה ארצה ללמוד בעתיד, בסך הכול, אני סבתא. אבל בעיקרון, להמשיך לקרב יהודים לאבינו שבשמיים. ילדיי ונכדיי גרים בארץ, חוץ מבן אחד, שנמצא בשליחות בפנמה. זכות!!

הלימודים מאוד מחכימים אותי, ואני מרגישה, שבזכות  עבודתי בחינוך, זה עזר לי מאוד עם ילדי ונכדיי שיהיו בריאים.

הזוית האישית

סבתא שרה: נהניתי לשתף את נכדתי בחוויות הילדות שלי. ובכלל, אני שמחה לפגוש את נכדותיי המקסימות בבית ספר, בכל פעם שאני באה לתכנית באחת הכיתות של נכדותיי. חנה הנכדה: שמחתי לפגוש את סבתי היקרה, ולשמוע דברים חדשים, שלא ידעתי על סבתי בעבר.

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית.

בית יעקב
תנועת בית יעקב היא תנועת בתי ספר חרדית לבנות, הגדולה בעולם. "בית יעקב" הוקמה ב-1918 בקרקוב על ידי שרה שנירר והתפתחה בידי תלמידותיה באירופה ובהמשך בארצות הברית ובישראל. תחת שם זה פועלים בתי הספר לבנות של החינוך העצמאי ובתי ספר נוספים ברחבי העולם, כמו גם גני ילדים ומעונות יום. נכון לשנת תשע"ח ישנם ברשת בישראל, למעלה מ-37,300 תלמידים, 5,300 אנשי צוות וכ-1,700 גני ילדים צהרונים ומשפחתונים.

ציטוטים

”הייתי רוצה ללמוד דברים יותר רוחניים וגם להמשיך להשכיל בעבודתי.“