מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא שנטל ואני רותם

אני וסבתא היום בגינה
סבתא כשהייתה קטנה בלבוש בית הספר בצרפת
תקופת הילדות

שמה של סבתא שלי שנטל בן ששון היא נולדה בתאריך 29.10.1948 בצרפת ושם גם גדלה.

סבתא שלי היא הבכורה מבין 3 אחים 2 אחיות ולכן היא עזרה לאמא שלה בגידול אחיה ואחיותיה. בשנותיה הראשונות סבתא גדלה בחווה. היא אהבה לשחק במחסן ולרוץ בשדות. סבתא סיפרה שאת ארוחת הבוקר הילדים היו אוכלים על גזע העץ שמחוץ לבית הספר.

יום אחד אחותה הקטנה של סבתא ישבה על שביל, כשפתאום שמעה פרה שנעקצה על ידי דבורה וכתגובה קפצה הפרה מעל הראש שלה וכל הילדים צרחו מרוב פחד.

ערב לפני פסחא אמא של סבתא שלי והמנהל של החווה היו מחביאם את השוקולדים. כאשר צלצל הפעמון בבוקר הילדים היו יוצאים לחפש את השוקולדים (שוקלדים בצורת ארנב, דובי, תרנגול ופעמון)  שהוחבאו  בחווה.

סבתא שלי היתה חולבת פרה לכן שתינו חלב טרי, סבתא שלי הייתה גם מאכילה את התרנגולות שהיו בחווה. סבתא מספרת על לימודיה בבית הספר, היא אהבה ללמוד את המקצועות: היסטוריה, גאוגרפיה וצרפתית אבל לא אהבה ספורט וחשבון. היא הייתה משחקת עם החברים בחווה: שוטרים וגנבים, חבלים, חמש אבנים, גולות , קלאס ועוד הרבה משחקים מחוץ לבית, (אז לא היו משחקי מחשב). בסוף שנת הלימודים כל הכיתות היו מארגנים  מסיבות וילדים חרוצים היו מקבלים ספר.

בגיל 16 סבתא יצאה  כבר לעבוד, היא עבדה בבית חרושת, שם היא הכירה את סבא שלי, סבא אלי. אחרי שלוש שנות חברות הם התחתנו בפריז וגרו שם. סבתא עבדה בבית החרושת וסבא היה שוטר. בפריז נולדו שתי הדודות שלי סנדרין ואחריה מוריאל.

בשנת 1972 סבא לקח את המשפחה לביקור בישראל שם פגש את האחים ואת ההורים שעלו לפניו לארץ,  כשלוש שנים קודם לכן.

בשנת 1974 החליטו סבא וסבתא להצטרף למשפחה  של סבא בארץ ולעלות לארץ ישראל. הם התמקמו בנווה יעקב שבירושלים. המשפחה של סבתא נשארה בצרפת. בשנת 1978 נולד אבא שלי, אבא דויד. אבא שלי ודודות שלי למדו בבתי ספר בירושלים.

סבא אלי למד עיברית באולפן במשך חצי שנה ואחר כך יצא לקורס שוטרים בחיפה למשך 9 חודשים. הוא התקדם במשטרה עד לדרגת רב פקד והיה חלק ממשלחת של המשטרה בהאיטי שם עזר לבנות את הכוח המשטרתי של האיטי. סבתא למדה עיברית יחד עם דודה סנדרין שהחלה ללמוד בכיתה א'. סבתא שלי עבדה בסופר וגם בגני ילדים. בכל שנה בפורים סבתא הייתה תופרת עם דודה מימי, דודה של אבא תחפושות מקוריות לכל ילד.

בר המצווה של אבא שלי הייתה בתקופת מלחמת המפרץ, בחורף. אחרי  הטקס בבית הכנסת, נסעה כל המשפחה לכותל המערבי, מכיוון שזאת הייתה תקופה של מלחמה לא היו אנשים בכותל רק חיילים שעמדו על הגגות. סבא שלי מצא רב זקן שלא הבין מה הם עושים בכותל. וכשהוא הבין שמדובר בבר המצווה של אבא שלי הוא הוציא ספר תורה לטקס. אחרי הטקס כל המשפחה חזרה הביתה ונשמעה אזעקה, טילים נורו לעבר ירושלים, כולם נכנסו לחדר האטום וסגרו את התריסים.

טיול למצדה

באותו שנה אירגן בית הספר טיול לבני ובנות המצווה (200 ילדים) למצדה. את הטיול הם עשו בלילה  בתחילת  הטיול בתחתית המצדה נתלו על שני עמודים שלט אש שבו נכתב "מזל טוב". הרבנים ברכו את  הילדים ונשאו תפילות בלילה ושמעו את הסיפור של מצדה בחיזיון על קולי. בבוקר מוקדם בגלל הרוח החזקה  טיפסו כל הילדים  על ההר ברגל, שם  ראו את הזריחה. את הירידה עשו כל הילדים בריצה.

בשנת 1997 עברה המשפחה למודיעין. סבא וסבתא שלי נשואים 50 שנה יש להם שלושה ילדים ושבעה נכדים.

הזוית האישית

רותם: סבתא מלמדת אותי לרקום ולסרוג ובמהרה זה הפך להיות התחביב שלי.

מילון

ארנב חג המולד
סמל של חג המולד בגולה

ציטוטים

”בשנת 1974 החלטנו לעלות לארץ ישראל , לאחר שעלינו התמקמנו בשכונת נווה יעקב שבירושלים .“