מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא שלי ניצולת שואה

סבתא מרים ועמית בתכנית
מרים בצעירותה
שואת יהדות אמסטרדם

סבתא שלי ניצולת שואה.

סבתא מרים מספרת לנכדתה עמית

סבתא מספרת: "נולדתי בהולנד באמצע מלחמת העולם השנייה. כאשר במלחמה הגרמנים נכנסו להולנד ואספו את כל היהודים למקום מרכזי. הייתה מחתרת בהולנד אשר הצילו ילדים מידי הגרמנים.

הורי מסרו אותי בגיל שנה וחצי ואת אחי בגיל שמונה ימים למחתרת ההולנדית אשר העבירו אותנו ברכבות מאמסטרדם לעיר אחרת. גם הוריי לא ידעו לאן שלחו אותנו. ההולנדים העבירו אותנו למוסד של ילדים גויים (לא יהודים) כדי שנגדל במסגרת מתאימה.

  

כלי האוכל שנמצאו בחבילה שהכינה האם עמליה בטרם נמסרו מרים והנס (צביקה), לפעילת המחתרת מרים ווטרמן (פינקוף), שנועדו להנס (צביקה) העתק למקור נמצא ב"יד ושם".

 התמונה היחידה של אבי המצויה בידי

תמונה מימי הנעורים של קרול ואחותה קלרה, זו התמונה היחידה של אבי המצויה בידי

הוריי נעצרו ע"י הגרמנים,הועברו למחנה ההשמדה סוביבור ושם הוצאו להורג בסוף מאי 1943. גם סבא וסבתא שלי,הורי אבי, נרצחו בסוביבור. ממשפחתה של אימי ,עמליה, לא נשאר איש,למעט בת דודה ,פאולה.

נולדתי בשנת 1941,אחות בכורה וכעבור שנה וחצי נולד אחי, הנרי.

 

 מצב היהודים בהולנד בשנת 1943 כבר היה קשה. יהודי אמסטרדם נצטוו לעבור לחיות ברובע היהודי, ומשם יצאו בכל שבוע רכבות למחנה הריכוז ווסטרבורג,בו רוכזו היהודים לקראת העברתם למחנות ההשמדה על אדמת פולין.

המחתרת ההולנדית הייתה פעילה מאוד והפעילו רשת מודיעין שעקבה וקיבלה מידע לגבי תכניות הגרמנים. אחת המטרות של המחתרת הייתה להציל ילדים,בעיקר משום שאותם ניתן היה להסתיר. בזמן שנודע להם כי גרמנים אמורים להגיע בזמן מסוים לרובע או רחוב,נהגו אנשי המחתרת ההולנדית להזהיר את התושבים היהודים, ולאסוף כל דבר שיכלו להסתיר מהגרמנים.

הוריי עמדו בדילמה קשה,למסור את שנינו, אני בת השנה וחצי,ואחי,בן שמונה ימים,שאפילו ברית מילה לא הספיקו לעשות לו.

בקיץ 1942 החלו יהודים להסתתר כדי לא להתייצב לרישומים ולהילקח למחנה בווסטרבורק. פעולה זו נעשתה ביצירת קשרים אישיים. לאחר, קמו קבוצות וארגונים של הולנדים שעסקו במציאת מקומות מסתור ליהודים ולא יהודים. כ-25,000 יהודים מצאו מסתור וכשליש מהם נתפסו. מי שנתפסו מסתירים יהודים,נעצרו ונשלחו למחנות השמדה. הוסתרו כ-4,500 ילדים ורק מעטים מהם התגלו. היו ניסיונות להבריח ילדים לארצות השכנות,אך היו גם קשיי תנועה ומעבר ורק מעטים ניצלו בדרך זו. אחי ואני גדלנו במשך שנתיים בבית מחסה שנוהל ע"י קייטי מולדר ולאחר המלחמה התגוררנו והתחנכנו בבית יתומים שנוהל ע"י דסברג.

עם שחרור המחנה עלינו על רכבת שעשתה דרכה במשך כשבועיים הלוך ושוב עד שהגיעה הרכבת לרציף עליו ניצבו חיילים רוסיים שצעקו ליהודים בקולי קולות כי אנו משוחררים.

אני ואחי עלינו לישראל, אומצנו ע"י משפחת ארטן וגרנו איתם בכפר ביאליק שבמפרץ חיפה. ההורים כבר אימצו לפני כן ילדה בשם תלמה,והייתה לנו גם אחות. אני ואחי היינו במוסד שנתיים וחצי. בזמן שהיו ביקורים אצלנו מאנשים גרמנים, ואותנו הם לא מצאו, מכיוון שבמוסד החביאו אותנו. הם רשמו על הדלת בחדר-מחלה מדבקת.

כשנגמרה המלחמה ממשלת הולנד הקימה מוסד לילדים יהודים שלא ידעו איפה הוריהם. אני ואחי הגענו למוסד הזה ואז התברר לנו שההורים שלי לא בחיים. נשארנו שם שלוש שנים, קיבלנו שם בחזרה את המנהגים היהודים כגון: שישי-ארוחת ערב חגיגית. על יד המיטה היה כיסא קטן וביום שישי קיבלנו צלחת עם ממתקים.

אחרי מלחמת השחרור הגענו אני ואחי באנייה לעיר חיפה. משם לקחו אותנו משפחת שאימצה אותנו לכפר ביאליק ושם גדלנו עד הגיוס לצבא שלי ושל אחי. אחי נשאר בכפר ביאליק ואני עברתי לקיבוץ ואחרי שנה התחתנתי. נולדה לי ילדה ושמה עמליה ומשם עברנו ליהוד ושם נולדו לי עוד 3 ילדים. ענת, ענבל וחיים.

הכספים שקיבלתי מהולנד אפשרו לי לקנות לי בית קטן ולגדל את ילדיי. בעלי עבד במשרד החקלאות ובהסעות ילדים לבית הספר". אחרי כמה שנים הגדלנו את הבית ומצבינו היה טוב. לאחר כמה שנים בעלי נפטר וילדיי התחתנו.

העשרה

סוביבור: "סוֹבִּיבּוֹר, היה מחנה ריכוז והשמדה בגליל לובלין בגנרלגוברנמן, פולין הכבושה, שפעל בשנים1942-1943. המחנה שכן לצד מסילת הרכבת בקו חלם-ולודבה ונקרא על שם כפר סמוך. במחנה זה נרצחו לפחות 170,000 בני אדם.‏ למעט כמה מאות צוענים, כולם היו יהודים.

סוביבור היה אחד משלושה מחנות המוות שפעלו במסגרת "מבצע ריינהרד", שמטרתו הייתה חיסול היהודים בשטחי הגנרלגוברנמן בפולין (שחולקו למחוזות ורשה, לובלין, קרקוב, ראדום ולבוב)."

יהדות הולנד: "ערב מלחמת העולם השנייה נאמד מספר היהודים בהולנד בכ-140,000 נפש ועליהם נוספו 30,000 פליטים יהודים מגרמניה הנאצית. מיד לאחר כניסת הכוחות הגרמנים אל הולנד, הוטלו על היהודים צווים והגבלות. כ־2,000 מהם ברחו וחלק מהאחרים הסתתרו. רבים נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה ואל למחנות השמדה במזרח אירופה."

תשע"המורה מובילת תכנית, סיגל דורי בית ספר הרצל, יהוד

מילון

סוֹבִּיבּוֹר
סוֹבִּיבּוֹר, היה מחנה ריכוז והשמדה בגליל לובלין בגנרלגוברנמן, פולין הכבושה), שפעל בשנים 1942-1943. המחנה שכן לצד מסילת הרכבת בקו חלם-ולודבה ונקרא על שם כפר סמוך. במחנה זה נרצחו לפחות 170,000 בני אדם.‏ למעט כמה מאות צוענים, כולם היו יהודים. סוביבור היה אחד משלושה מחנות המוות שפעלו במסגרת "מבצע ריינהרד", שמטרתו הייתה חיסול היהודים בשטחי הגנרלגוברנמן בפולין (שחולקו למחוזות ורשה, לובלין, קרקוב, ראדום ולבוב).

שואת יהודי הולנד
ערב מלחמת העולם השנייה נאמד מספר היהודים בהולנד בכ-140,000 נפש ועליהם נוספו 30,000 פליטים יהודים מגרמניה הנאצית. מייד לאחר כניסת הכוחות הגרמנים אל הולנד, הוטלו על היהודים צווים והגבלות. כ־2,000 מהם ברחו וחלק מהאחרים הסתתרו. רבים נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה ואל למחנות השמדה במזרח אירופה.

ציטוטים

”אומצנו ע"י משפחת ארטן וגרנו איתם בכפר ביאליק שבמפרץ חיפה.“