מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא שוש מספרת…

עובדים ביחד...
אני ביום כלולותי
סבתא מספרת מילדותה ועד היום...
שלום שמי שוש בירמן (לייטנר) נולדתי ברחובות ב14.6.1949, זמן קצר לאחר עליית הוריי ארצה לאחר מלחמת העולם השנייה.
הם הגיעו עם אחותי חווה שנולדה ברוסיה ואחי איציק שנולד בגרמניה בנדודיהם לישראל.
שפת הדיבור בביתנו הייתה יידיש ועברית, הוריי לא דיברו עברית כשעלו ארצה ולמדו את השפה באולפן.
גרנו בלוד בסמוך לדודתי צבטה האחות הבכורה של אמי.
אני זוכרת את הבית כמקום חם ומטפח את הילדים. נהגנו לחגוג את חגי ישראל במשפחה הגרעינית כאשר האוכל המסורתי כלל: גפילטע פיש, קרפעלך, חרמז'לך, צ'ולנט ועוד…
הוריי נתנו לי את השם שפרינצה ע"ש דודתה של אבי שנספתה בשואה.
כשהגעתי לגן הגננת אמרה שזה לא שם עברי והחלה לקרוא לי שושנה.
כולם קראו לי כך גם בבית הספר.
 כשמלאו לי 16 שנים והוצאתי ת.ז שיניתי את שמי לשושנה כיוון שאף אחד לא הכיר אותי בשם שפרינצה.
אנחנו הילדים למדנו בבית הספר היסודי ויצמן בלוד.
בתיכון למדתי בפנימיית בוייאר וב"תיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים".
כל שבת שלישית נסענו לחופש הביתה, בין החופשות התגעגעתי מאוד הביתה והרגשתי בחסרונם של הוריי ואחיי.
כשהייתי בכיתה י"ב לקראת בחינות הבגרות פרצה מלחמת ששת הימים ואני זוכרת את עצמי דואגת למשפחתי וחרדה לעבור את התקופה ללא תמיכה משפחתית.
בתקופה זו הוריי עברו לבת ים כך שהתנתקתי מחברות הילדות שלי מלוד.
לאחר הלימודים התיכוניים בחרתי ללמוד בבית ספר לאחיות הדסה ירושלים, הייתי עצמאית מאוד בתקופה זו והחלטתי בעצמי על המשך הלימודים. בשנת 1970 סיימתי לימודים, קיבלתי תעודת אחות מוסמכת  והתגייסתי לצבא.
אחרי טירונות קצרה קיבלתי דרגת סג"מ והוצבתי לשרת בעזה במרפאה אזרחית בשכונת רימאל בעזה.
לאחר השירות הצבאי התחלתי ללמוד סיעוד באונ' ת"א ובמקביל עבדתי בבי"ח דונולו ביפו, בי"ח שכבר מזמן לא קיים.
במהלך הלימודים בשנה הראשונה הכרתי את צביקה שהיה חבר של פרל וצביקה תרגם לי מאמרים מאנגלית לעברית וממאמר למאמר הקשר בינינו התהדק זנחתי את הלימודים ונישאנו במזל טוב ב 1972 .8 .17 בנינו את ביתינו בלוד והורי עברו מבת ים ללוד.
באוקטובר 1973 בזמן מלחמת יום הכיפורים נולד בני הבכור אורי, כעבור שנתיים באוקטובר 75' נולדה שירי, גרנו בסמוך להוריי והילדים היו קשורים מאוד לסבתא רוזה וסבא אליעזר.
כשאורי היה בן 4 עברנו לגור בראשל"צ, כעבור שנתיים נולדה בת הזקונים יעל.
בני משפחתנו עסקו בענפים שונים של ספורט- אורי שיחק כדורגל והחליק בגלגיליות, שירי הייתה בנבחרת שחייה והחליקה בגלגיליות ויעל התעלתה על כולם- הייתה שחיינית, שהגיעה להישגים מרשימים, החליקה בגלגיליות והתעמלה בהתעמלות קרקע מכשירים.
צביקה ואני החלקנו על גלגיליות במסגרת חוג להורים של ילדים מחליקים, אני שוחה כל השנים מתעמלת ורוקדת.
הילדים גדלו ונישאו. ראשון נישא אורי והעניק לנו את הנכדה הבכורה נועה ובהמשך את יונתן וליהיא, שירי נישאה שנייה ונולדו לה שלוש בנות- סער,נגה ועדי ואחרונה נישאה יעל ונולדו לה דפנה, עילי ונטע.
וכך התעשרנו בתשעה נכדים מקסימים.

מילון

סיפולוקס
מכשיר לסודה

גריאטריה
מדעי הזקנה

ציטוטים

”אין לא יכול, יש לא רוצה“

”הנעורים הם הזמן שבו לומדים חכמה והזקנה היא הזמן שבו משתמשים בה“