מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא שולה מספרת על הקשר המיוחד עם סבתא שלה

אני שולה הנכדה עם סבתא צ'חלה
סבתא שולה והנכדים אפק והילה
שמי שולה נולדתי ברחובות ב-1954 סבתא ל-9 נכדים גרה בקרית מלאכי.

צ'חלה הייתה אישה מבוגרת וחולה, אהובה על ילדיה ונכדיה אישה מיוחדת מאוד. היא התגוררה בגבעת שמואל, מרחק קצר מקריית אונו. בשל מצבה הרפואי עברה סבתנו להתגורר עמנו בבית אשר בגבעת שמואל. למרות שלסבתא צ'חלה היו למעלה מ – 20 נכדים ואני נבחרתי מבין כולם לטפל בה, בגלל הקשר המיוחד שהיה לי עם סבתא, כל המשפחה סמכה עלי. סבתא שהייתה כבר מבוגרת ולא יכלה לבשל ואני בגילי הצעיר, עדיין לא ידעתי לבשל, לכן היו הדודים מביאים בתורנות אוכל לביתה וכך הייתי מארחת להם חברה וגם דואגת שלא ייחסר דבר.

למרות שהייתי תלמידה ידעתי לשלב בין העזרה היומיומית והטיפול בסבתא לבין הלימודים, הקשר בינינו היה קשר חזק, חם ואוהב.  הייתי רק בת 10 כשהתחלתי לטפל בסבתא צ'חלה, ה הייתי נוסעת באוטובוס הלוך וחזור מהבית שבגבעת שמואל לבית הספר שלי בקריית אונו. הדרך מקריית אונו לגבעת שמואל הייתה קשה ונראתה לי ארוכה  ומפחידה. ההתמודדות כמו ללכת על שבילים ללא מדרכות ואשר בצידיהם פרדסים, לחצות כביש ראשי סואן וכמובן לעמוד בזמנים ולגלות אחריות בהשגחה וטיפול בסבתא שלי. איך אני כילדה צעירה הייתי צריכה להתמודד ולהתגבר על הפחדים ועל קשיים אלו? אבל מרגע שעברתי להתגורר אצל סבתא בגבעת שמואל וקיבלתי על עצמי את הטיפול בה החיים שלי השתנו".
סבתא שולה מספרת כיצד בזכות המעבר והשינוי הזה למדה להכיר את סבתא צ'חלה מקרוב ולהבין דברים שלפני כן לא ידעה אותם. "תמיד חשבתי מדוע סבתא שלי עצובה?" מספרת סבתא שולה  וכך עם חלוף הימים סיפרה לה סבתא צ'חלה על הבן עזרא שהיה הבן הבכור שלה ואשר נחטף בעיראק. ואיך במשך תקופה של כ-3 שנים ניסו לאתרו ולחפש אחר  מידע אודותיו אך כל ניסיונותיהם נכשלו, סבא נפטר גם משברון לב על בנו שנלקח וכך נאלצו בני המשפחה כולה לעלות לארץ ישראל תוך ידיעה שהם משאירים חלק מהם מאחור. הם עלו בחוסר וודאות על גורלו של הבן, דבר שגרם לה להיות עצובה וחולה.
סבתא שולה  מספרת כי עד יומה האחרון סבתא צ'חלה ציפתה וקיוותה שהבן עזרא ישוב. היא סיפרה איך כל נקישה בדלת גרמה לה לדפיקות לב כי חשבה אולי זה עזרא שמגיע. עוד מספרת סבתא שולה שבגבעת שמואל הכירה חברות חדשות שהיו באות אליה לבית סבתא והיו מארחות לה ולסבתא צ'חלה חברה.
סבתא שולה זוכרת שבית הסבתא שכן בבניין בן 4 קומות והן גרו בקומה הראשונה, מול הבניין היה בית קרקע שבגינתם היה עץ שזיפים אדומים קטנים ובעלי הבית היו מרשים לה ולחברותיה לקטוף שזיפים מהעץ וכך בעונה בה השזיפים היו גדלים היא הייתה קוטפת ומתענגת על הטעם המופלא הטעם היה מיוחד ולא רגיל, היא מספרת שבעלי עץ השזיפים היו מכינים מהשזיפים יין טעים.  סבתא מספרת כי פעמים רבות נאלצה לוותר על מפגשים עם חברים מכיוון  שסבתא צ'חלה הזדקקה לה והיא עשתה זאת בלב שלם ובאהבה גדולה.
כאשר הייתה בת 12, לאחר שנתיים שהמסע מקריית אונו לגבעת שמואל הפך לשגרה עם כל הקשיים והוויתורים שעשתה כילדה החליטו בני המשפחה, שיעברו שתיהן לגור בקריית אונו ליד הדודה שלה חתון, כך יהיו קרובים לכל המשפחה. סבתא שולה מאוד שמחה כי מעתה יהיה לה קל להגיע הביתה ולבית הספר וגם כי כולם היו קרובים אליה, המשפחה והחברים. היא מסכמת כי זו הייתה תקופה מאוד חווייתית, מאתגרת ובלתי נשכחת בעבורה. במיוחד כי יחסיה עם סבתא צ'חלה והקשר המיוחד שהיה להן התהדק.
סבתא שולה המשיכה ללוות את סבתא צ'חלה וסעדה אותה עד ליומה האחרון, סבתא צ'חלה נפטרה בתאריך 26 בפברואר 1969, ביום בו נפטר לוי אשכול ראש ממשלת ישראל השלישי.
משוב על תכנית הקשר הרב דורי של אפק והילה
"אנו אפק והילה גאים ומעריצים את סבתא שלנו, שקיבלה אחריות של מבוגר וטיפלה בסבתא צ'חלה במסירות, נחישות והתמדה, איך וויתרה על דברים רבים והתמודדה עם פחדים וקשיים כל זאת והיא רק בת 10. למדנו מסבתא שמשפחה היא ערך עליון, ושהמילה משפחה זו מילה אשר בה טמון עולם ומלואו, ושתמיד צריך להושיט יד לעזרה ושצריך לחשוב על האחר.
"הסוכך עליו בצל כנפיו, מגן עליו וממלא את כל מחסורו"
תשע"ו

מילון

צ'חלה
יפה

ציטוטים

”והדרת פני זקן“

”"הסוכך עליו בצל כנפיו, מגן עליו וממלא את כל מחסורו" “