מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא רחל שאהבת הארץ מוטמעת בה

רחל ופז מבקרות בפארק אוטופיה
סבתא רחל ביום נישואיה לעמרם
הסיפור של סבתא רחל ונכדתה פז

שמי רחל עמר ואני סבתא של נכדתי היקרה פז ואנחנו משתתפות השנה ביחד בתכנית הקשר הרב דורי.
 
נולדתי בשנת 1937 בעיר ראשון-לציון. הוריי, דוד ולאה כהן, נולדו בעיר חאלב אשר בסוריה. הם נפגשו והתחתנו בסוריה. נולדו להם שלוש בנות, אני הבת האמצעית.
 
גדלתי בשכונת רמת-אליהו ובה עברתי את שנות ילדותי ונעוריי. תקופת הילדות בזמני הייתה שונה מאוד מהזמנים כיום. אני ואחיותיי גרנו עם הוריי בבית קטן עם חצר. אהבנו בעיקר לשחק בחוץ ולבלות עם חברות מהשכונה. משחקי הילדות ששיחקנו היו: קלאס, חמש אבנים, קפיצה בחבל וגולות.
 
אני זוכרת שנהגנו גם לטייל באיזור הפרדסים של ראשל"צ ולקטוף תפוזים. היינו הולכים לאורך השבילים, נהנים מריחות הפרדס וטעם הפירות. כיום הפרדסים הללו הפכו לשכונות מגורי ובמקום תפוזים ופרחים יש שם המון בניינים.
בילדותי אהבתי גם ללכת לבית-הספר. המקצוע האהוב עליי ביותר היה עברית, מפני שנהניתי לקרוא את הסיפורים בספר עברית שלמדנו בו וגם לכתוב חיבורים. אהבתי גם את מקצוע תורה, במיוחד את הפרקים שלמדנו בעל-פה.
בתמונה, מופיע ספר תורה עתיק, שעובר במשפחתנו מדור לדור. 
 
הזיכרון שיש לי מהמורה שלי
המורה שלי, קראו לו חיים. הוא היה גבוה ורזה, בגיל 50 בערך. אחד הדברים שאני לא שוכחת עד היום, עשרות שנים אחרי, הוא שכאשר המורה רצה שיהיה שקט בכיתה, הוא היה אומר "הסו", "הסו". זיכרון נוסף מימי ביה"ס הוא שאם תלמיד הפריע, הוא היה אומר לו להניח את אצבעות הידיים על השולחן ונותן לו מכה בסרגל על האצבעות. זה היה קורה רק לבנים. אנחנו הבנות היינו בשקט תמיד.
 
תחביבים שלי
כשהייתי ילדה היו לי תחביבים שונים כמו: ריקמה. אהבתי מאוד לרקום מפיות. חוץ מזה, גם נהניתי לעבוד בגינה שהייתה לנו בבית, גינה קטנטונת ובה גידלתי בצל, צנוניות וירק. לפעמים קטפנו ירקות שגידלנו בעצמנו ואכלנו. האוכל בילדותי היה בריא ומזין. כמעט לא היו ממתקים וחטיפים כמו היום והילדים גדלו על מזון טבעי ובריא.
בתקופת נעוריי הייתי בתנועת הנוער העובד והלומד.
 
תקופה זאת הייתה עבורי תקופה נהדרת ומלאה בחוויות. היה לי מדריך חבר קיבוץ משאבי שדה. הוא היה מדריך נפלא וקראו לו יענק'לה. שם הקבוצה שלי היה קבוצת שדה על-שם יצחק שדה. הפעולות שהמדריך העביר היו מעניינות והנושאים היו חשובים. בסוף כל פעולה היינו רוקדים ריקודי עם ושרים בסניף. לפעמים יצאנו לחצר ושיחקנו מחניים. מידי פעם עשינו אש לילה, ועוד המון פעולות ומשחקים. במסגרת התנועה, יצאנו לימי עבודה בקיבוצים. עבדנו שם בעיקר בקטיף תפוחים, וזה היה כיף. אף פעם לא גרתי בקיבוץ, אבל מאוד אהבתי את החיים בקיבוץ ואת הימים שיצאנו לעבוד שם.  
הזיכרון הגדול ביותר שמלווה אותי עד היום זה הטיול להר מצדה. זה היה טיול של 6 ימים ברגל במדבר יהודה. בסיום המסלול, עלינו לפסגת המצדה. מיותר לציין שלא היה רכבל כמו היום, וגם לא מדרגות…
בטיול הזה השתתפו עוד סניפים של הנוער העובד מכל הארץ, והיינו טור אחד ארוך ארוך. זה היה סוג של הישרדות. אמנם לא אכלנו כל מיני חרקים כמו הישרדות בטלוויזיה – אבל ההליכה במדבר הייתה די קשה. הידלקנו מדורות ובישלנו, שתינו מים מגבים (מי גשם שעמדו בתוך בורות), וגם את המים האלה סיננו. 
כשהגענו סוף סוף אל גג המצדה החזקנו ידיים ועמדנו לרקוד הורה, אבל אחרי שנייה כולנו נפלנו מעייפות. החוויה של מצדה מלווה אותי עד היום.
 
 חתונתנו 
נישאתי לעמרם בשנת 1964. נולדו לנו שלוש בנות: אורלי, יוספה ורויטל וכמובן נכדים: דניאל, בר, ניר, פלג, ופז. 
 סבתא רחל ביום נישואיה לעמרם
אני היום כבר לא נערה צעירה שעוזרת לנערים חברי הקבוצה לדחוף את התרמיל, היום אני כבר סבתא לפז נכדתי המתוקה. 
 
תשע"ו

מילון

מילים שנעלמו מהנוף עגלון, חלבן, פרימוס, פתיליה
מקצועות וכלים שכבר לא נראים ואינם בשימוש. לדוגמא עגלון- האדם שרוכב על עגלה הרתומה לסוס ומוביל כך סחורה.

ציטוטים

”עליה למצדה, הליכה בטור ארוך של הנוער העובד והלומד, ציונות ואהבת הארץ.“