מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא רות מנהלת מכירות ומקימה חברות בארץ ובחו"ל

אני ונכדתי אוריה צ'רקסקי
בילדותי
על מנת לממן לימודים באוניברסיטה נשארתי בצבא קבע למשך שלוש שנים. באוניברסיטה למדתי כלכלה.

שמי רות. נולדתי בבלפוריה בעמק יזרעאל להוריי זאב (ספי) קראוס ושושנה (שושי) נוטרמן בשנת 1942.

נקראתי כך על שם רות המואבייה. אחותי הגדולה יהודית הייתה גדולה ממני בשמונה שנים, היא נקראה כך על שם סבתא רבתא שלנו שנקראה רחל-איטה הרטשטיין. איטה בעברית זה יהודית. לאימא של אמי קראו חיה הרטשטיין (לפני החתונה), להוריה קראו משה-יוסף ורחל-איטה, היו לה שבעה אחים. היא התחתנה עם אליעזר נוטרמן ולהם נולדו שושנה ואפרים. לאבא של אבי קראו משה ולאשתו זהבה ולהם נולדו ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת.

אבי

אמי

עד גיל שש גרתי במושב בלפוריה. שהוקם בשנת 1922. בתחילת הקמתו עלו ארבעה עשר משפחות, כל משפחה קיבלה חלקת אדמה, שעליה גידלו מטעי תפוחים, שדות של תירס והיו גם רפתות. אבי זאב התגייס למשטרה הבריטית ואחר כך התגייס להגנה. קצת לפני מלחמת השחרור הוא קיבל עבודה לשמור על פרדסים באבן יהודה. כעבור זמן מה עברנו לאבן יהודה בעקבות אבי, שהיה גפיר (שומר של פרדס).

אבי בהיותו ב'הגנה'

היו לי יחסים נהדרים עם הוריי ובמיוחד עם אבי. אמי הייתה בשלנית טובה. פעם בשבועיים היה מגיע שוחט שהיה שוחט לנו את התרנגולות. לפעמים היינו מצליחים לקנות דג בשביל הגפילטעפיש. הדג היה נמצא באמבטיה עד שהיו מבשלים אותו. הייתי ילדה שובבה במיוחד. יום אחד כשאימי הרגיזה אותי לקחתי את הדג והעברתי אותו לקערה אחרת של מים. אימי דאגה מאוד וכשגילתה שהחבאתי אותו הענישה אותי בעונש חמור. בביתנו אמי הייתה מכינה גולאש הונגרי וקציצות מיוחדות. אמי הייתה מוכרת מאוד באזור מגורנו בזכות היותה בשלנית טובה ובזכות אהבתה הרבה לעזור לאחרים.

למדתי בבית ספר באבן יהודה שנקרא "בכר" היינו משחקות במשחקים שונים כמו: מחניים, חמש אבנים, תופסת ושלושה מקלות. הדבר שהיה חשוב מאוד בביתנו היה החינוך. בכל פעם כשאספנו מספיק כסף, היינו קונים ספרים. בשונה מהיום, לא חגגו לי יום הולדת, אלא קנו לי ספר.

בגיל שלוש עשרה עברתי לפנימיית "הדסים" בעקבות המלצתה של המורה בחוג לריקוד, משום ששם הייתה מורה שיכולה לפתח לי את חוש הריקוד. מאוד אהבתי את הפנימייה. הפנימייה הייתה פנימייה חקלאית, חצי יום היינו לומדות ולאחר מכן עובדות. בתחילה עבדתי בדיר ואחר כך במלאכת יד. מעבר לזה רקדתי בלהקה של "הדסים". בכל חג שבועות ערכנו טקס ביכורים ואני הייתי מופיעה עם הלהקה בריקוד לפני האורחים שהיו מגיעים מכל האזור.

אני ואחותי הקטנה

מיד לאחר שסיימתי את בחינות הבגרות, התגייסתי לצבא. שיבצו אותי לקורס מ"כיות ואחרי חצי שנה שלחו אותי לקורס קצינות. אחרי שסיימתי, נשארתי להדריך בבסיס בה"ד 12, בסיס רק של בנות, לאחר מכן הייתי גם מפקדת קורס מ"כיות. במלחמת ששת הימים עדיין הייתי בצבא ולאחר מכן השתחררתי. באותה תקופה הייתי בהריון של בתי הבכורה-רינת. בזמן המלחמה לא היו חדרי מגן ובבסיס חפרו שוחות מגן שלשם היו צריכים להיכנס כשהיו אזעקות. מכיון שהייתי בהריון היו צריכים לשים לי כיסא כדי שאוכל להיכנס ולצאת. יתר החיילות עבדו בקיפול מצנחים והכנת ערכות מזון לחיילים.

עם תום המלחמה נסענו בהתרגשות רבה לכותל המערבי שבירושלים. בסוף המלחמה ילדתי את ביתי. בתי השנייה – גילאת נולדה במלחמת ההתשה ובני ערן נולד בדיוק בסוף מלחמת יום כיפור. על מנת לממן לימודים באוניברסיטה נשארתי בצבא קבע למשך שלוש שנים. באוניברסיטה למדתי כלכלה.

את שנות עבודתי התחלתי כמנהלת רכש מחומרי גלם. בעיקר נחושת, אלומיניום וחומרי פלסטיק שונים. אחר כך התמניתי להיות מנהלת מכירות. בשלבים מאוחרים יותר הקמתי חברה באנגליה שמכרה את המוצרים הישראלים. לאחר זמן מה הקמתי חברה דומה בארצות הברית. וכך נשאתי בתפקידים שונים עד שיצאתי, לפני חמש שנים, לגמלאות.

ביקרתי בארצות רבות ובהן: דרום אמריקה, פרו, צ'ילי, ארגנטינה, בפנמה, קוסטה ריקה, בקובה, בארצות הברית, באיסלנד, בארצות סקנדינביה, אנגליה, אירלנד, סקוטלנד, ספרד, פורטוגל, גרמניה, הולנד, צרפת, איטליה, הונגריה, סלובניה, קרואטיה, קוריאה הדרומית, תאילנד, בורמה, הונג קונג, פולין, שוויץ ואוסטריה.

כיום אני לומדת באוניברסיטה היסטוריה וגאוגרפיה כתחביב וגם מתנדבת בקייטנות ופעילויות לילדים חולים, וגאה בנכדי.

המצגת שלנו

הזוית האישית

סבתא רות: נהניתי מאוד מתכנית הקשר הרב דורי, כי היו לנו הרבה שעות ביחד שיכולנו לדבר ולספר על המשפחה. אני מלאת התפעלות מהתהליך אותו אנו חווים בתכנית, שאני לא רואה בבתי ספר אחרים. אני רוצה לאחל לנכדתי שתקיים את כל משאלותיה וגם שאזכה לבוא ולהשתתף בתכנית גם עם נכדותיי הנוספות.

הנכדה – אוריה: נהניתי מאוד מתכנית הקשר הרב דורי ובמיוחד מהמפגש הפרטי שלי עם סבתא. התכנית כשמה היא – מחזקת את הקשר בין הסבתא לנכדה. גיליתי פרטים רבים וחדשים על סבתי ומשפחתה. העבודה ביחד הייתה מעניינת, מלאת שיתוף פעולה והנאה מרובה. אני רוצה לאחל לסבתי נחת רוח מכל ילדיה, נכדיה, צאצאיה, בריאות ושמחה.

מילון

גפיר
שוטר בכח משטרה מיוחד שגיְסה משטרת המנדט הבריטי בשתוף עם ההגנה לצורך שמירת הישובים העבריים ודרכי התחבורה

שוחות
בורות מגן

ציטוטים

”שתיים זה הרבה, שלוש זה המון“