מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא ציפורה עולה לארץ ישראל

נעה כותבת את סיפורה של סבתא
נעה וסבתא
הייתי עדה להתפתחותה המדהימה של אשקלון

מרקש שבמרוקו. להוריי עליזה ודוד אברגל. אני השנייה במשפחה. הוריי החליטו לקרוא לי ציפורה על שם ציפורה אשת משה רבינו.

אימי עליזה ואבי דוד היו אנשים דתיים ומאמינים הם גם היו ציוניים ולכן כאשר הם שמעו שקמה מדינה בישראל הם החליטו לעזוב את מרקש שבמרוקו לעלות לארץ ישראל. הוריי הבינו שהם יצטרכו לעבור מסע קשה ולא פשוט עם ילדות קטנות ותינוקת. הם לא נרתעו וארזו את החפצים ובשנת 1951 יצאה המשפחה להפלגה איתי ועם אחיותיי מרים וצביה.
המעברה 
אני כמובן, לא זוכרת את הנסיעה כיוון שהייתי תינוקת. אך הוריי סיפרו לי על ההפלגה שהייתה קשה וכמעט בלתי נסבלת. כשהגענו לנמל תעופה הסוכנות הפנתה אותנו למחנה עולים סמוך לעיר טבריה. קיבלנו אוהל שהיה ללא חשמל וללא שום תנאים סניטריים. פתאום באמצע הלילה נשבה הרוח  והאוהל התעופף, התעוררנו מיד וגילינו שנשארנו ללא קורת גג. אבי יצא והתחיל להסתובב בחוץ כשהוא אובד עצות מה עושים באישון לילה?!
לפתע הוא ראה מרחוק צריף קטן סגור וחשוך והיות שאבי היה נגר במקצועו הוא פתח את הצריף די בקלות והכניס מיד את כל החפצים והמטלטלים שלנו. מאוחר יותר  נודע לנו שהצריף שימש כמשרד לסוכנות היהודית. אך למזלנו, פקידי הסוכנות כאשר גילו בבוקר שפלשנו אליהם אפשרו לנו להישאר בצריף זה.  אז הבנו את המושג מעברה – מלשון מעבר עם כל המשמעות.
המעבר לטבריה 
אבי התנגד להישאר במעברה הזאת וביקש לעבור לעיר טבריה. שם קיבלנו צריף קטן עשוי מעץ. אני זוכרת כילדה שלא היה לנו כסף ומכיוון שהיינו עולים  חדשים קיבלנו "תלושים". היו אלו שוברי קנייה שבהם יכולנו לערוך את הקניות של מוצרי אוכל בסיסים כמו לחם, חלב וביצים. קנינו הכל במכולת של שמשון. כל משפחה קיבלה הקצבה של תלושים על פי מספר הנפשות במשפחה ורק בהם ניתן היה לרכוש מזון.
לאט לאט התחלנו להתאקלם בסביבה הישראלית הורי רשמו אותי לגן דתי, אחר כך למדתי בבית ספר "בית יעקוב. בהיותי בגיל ארבע עשרה אבי קנה דירה בת שלושה חדרים. בתקופה זו משפחתנו גדלה. אימי ילדה עוד שתי אחיות ושני אחים. מכיוון שכל משפחתנו המורחבת, הדודים והדודות גרו באזור המרכז בתל אביב יפו הורי החליטו למכור את הדירה בטבריה ולעבור לגור ביפו.
המעבר ליפו 
יפו היתה  עיר מעורבת של ערבים ויהודים. אני זוכרת, את השכנים הערבים כשכנים טובים, היחסים  בנינו לבין שכנינו היו יחסים טובים הייתה אחווה הדדית כל אחד דאג לשני. הרגשנו כמשפחה, אבל הורי חשש מפני התבוללות ולכן הם חיתנו אותי ואת אחותי מוקדם בגיל שש עשרה..
החתונה – מעבר לאשקלון 
התחתנתי בשנת 1964. לאחר נישואי עברתי לאשקלון, העיר בה גרו הורי בעלי. כשהגענו לאשקלון העיר הייתה עדיין עיר קטנה, היו בה שכונות קטנות ומועטות עם  הרבה שדות מסביב וחולות לרוב. רוב התושבים באשקלון התרכזו בשכונת "מגדל" שהייתה  בעבר שכונה ערבית. המרחק שלנו ממשפחת הורי שגרה במרכז הארץ לא הקלה עלי. התגעגתי אליהם מאוד והיה לי קשה להשלים עם הניתוק. עם לידתו של בני יובל הבכור, בשנת 1966 והעיסוקים  הרבים סביב התינוק גרמו לי שהגעגועים שלי הלכו ופחתו. התחלתי להתרגל למצב ולהנות מהתינוק וממקום מגורי.
תקופת מלחמת יום כיפור 
כשיובל התינוק היה בן תשעה חודשים פרצה מלחמת יום הכיפורים זה קרה בלי הודעה מוקדמת והכנה,  בעיצומו של יום כיפור כשהיינו בתפילה בבית הכנסת ראינו פתאום מכוניות צבאיות רבות נוסעות ומטוסים טסים מעל ראשינו. המחזה היה מוזר לראות מכוניות נוסעות ביום כיפור? ביום הקדוש? אז עברה השמועה מפה לאוזן שפרצה מלחמה בין ישראל לשכנותיה המדינות הערביות.
כך נודע לנו שנפתחת מלחמה. לאחר מספר שעות הגיעו חיילים לביתנו עם צו 8 לבעלי. הוא לקח איתו תרמיל עם בגדים וכלי רחצה והוא יצא, כמובן, ללא אוכל מכיוון שעדיין היה צום. במהלך המלחמה היה לי קשה ופחדתי מאוד שיקרה משהו לתינוק. במיוחד כשאני נמצאת לבד בבית ורחוק מהמשפחה. נערכתי עם כמות גדולה של אוכל שתספיק לי ולבני לזמן רב כדי שלא אצטרך להסתכן ולצאת החוצה.
הקשר שלי עם בעלי היה רק באמצעות מכתבים. בתקופה זו לא היו פלאפונים וכמעט שלא היו טלפונים. לאחר שבועיים בעלי חזר ב"ה בשלום. הוא סיפר שאירעו לו ולכל עם ישראל ניסים גדולים ומיוחדים. ב מהלך השנים  ילדתי את רפאל ובשנת 1982 נולד ערן אבא של נועה. לאחר שלוש שנים נולדה בתי לירונה.
הייתי עדה להתפתחותה המדהימה של אשקלון ולהקמת הרמזור הראשון בעיר, לא רחוק מהתחנה המרכזית של אשקלון אהבתי לראות את בניית השכונות הרבות שקמו זו אחר זו. קשרנו את  גורלנו עם העיר אשקלון כאן נולדו בנינו ונכדינו. אני שמחה לחיות כאן ולהנות ממשפחתי המקסימה.
תשע"ה

מילון

מעברה
מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

ציטוטים

”הקשיים בחיים מובילים לצמיחה.“

”הייתי עדה להתפתחותה המדהימה של אשקלון“