מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא צביה – חיים של התנדבות

סבתא ורוני
סבתא צביה ילדה
חייה של סבתא צביה

נולדתי בשנת 1953 בבית חולים הילל יפה בחדרה. בת בכורה לזוג צעיר, גבריאל ורחל ארביב. אמא הייתה עקרת בית ואבא חייל בהג"א. אמי ספרה לי שכשהיא נסעה ללדת אותי לא הייתה תחבורה לבית החולים לכן, אחד מתושבי השכונה, בעל מכונית, התנדב לקחת אותה לבית החולים ולהחזיר אותנו הביתה. שנה אחר לידתי שיחררו את אבי מהצבא והוא החל לחפש עבודה לפרנסת המשפחה.

סבא גבריאל וסבתא רחל ביום חתונתם

גדלתי בבית בפרדס חנה, בית קטן עם חצר. ליד ביתנו היה בית כנסת שהיווה מקום קהילתי לאירועים, תפילות ביום יום וחגים. הבית היה קטן, מעט מאוד חדרים. ישנו יחד כמה אחים בחדר אחד, אבל לכל אחד בחדר הייתה פינה אישית וכולם כבדו את הפינה של האחר. התקופה הייתה קשה מאוד.  אבא עבד קשה מאוד  לפרנסת המשפחה. אבי היה מגדל ירקות, בוטנים, תותים ועופות. הוא היה מתחלף עם שכנים אחרים בתוצרת החקלאית וכך היה מעסיק עצמו כל היום. במשך הזמן המשפחה גדלה ונולדו לי 11 אחים. אבא דאג לכלכלת המשפחה והיה לו מאוד חשוב שכולנו נלמד.

המשפחה של סבתא צביה

הוא ואמא לא החסירו מאיתנו מאומה ולכן תקופת הילדות זכורה בליבי כתקופה קסומה, מלאת תשומת לב, אהבה ודאגה של הוריי כלפיי כל האחים. אחריי נולדו שני בנים. אני זוכרת איך מאוד מאוד רציתי אחות, שתהיה לי אחות. הלידה הרביעית הייתה אחות. כשאבי הודיע לי שאמא חוזרת מבית היולדות התעקשתי עם הגננת צופיה שבאותו היום כל הילדים בגן יבואו לראות את אחותי. הגננת שלי הסכימה וכל ילדי הגן הגיעו לקבל את פנייה של אחותי הקטנה. הייתה לנו משפחה מאוד מגובשת ושמחה. כל אחד עזר לשני במה שהאחר היה זקוק לו, לפעמים בלימודים לעיתים מבחינה חברתית. למדתי בבית ספר "ישורון" ולאחר מכן המשכתי את לימודי התיכון בבית ספר "אלישבע". כשהייתי בת 17 הכרתי את בן זוגי. אז לא היה נהוג להסתובב עם חבר וחייבו אותי להתחתן באותה שנה.  בשנת 1973 התחלתי ללמוד סיעוד בשער מנשה. סיימתי את הלימודים שנה לאחר מכן כאחות מעשית והתחלתי לעבוד בשהם. תוך כדי עבודה הלכתי ללמוד בבני ציון כאחות מוסמכת ועברתי את לימודיי  בהצלחה. לאחר 7 שנים של בדיקות וטיפולים נולד בני הבכור והיחיד יוסי. שנה לאחר מכן בזמן שהייתי בלימודים בבית ספר לאחיות בני ציון חיי הנשואים הסתיימו והתגרשתי. המשכתי את עבודתי כאחות מוסמכת כמנהלת מחלקה בשהם במשך 38 שנה.

בשנת 2015 יצאתי לפנסיה, בחרתי להעביר את תקופת הפנסיה בעשייה. אני מתנדבת עם שתי קשישות מבקרת אותם יושבת ומדברת איתן,  מגננת בחצר, מכינה להן תה עם עוגה ובעיקר מנעימה להן את הזמן ומהווה אוזן קשבת עבורן. בגיל 50 הפכתי בפעם הראשונה לסבתא המאושרת ביקום וזכיתי בנכד בכור ושמו זיו. החיבור איתו היה מיוחד במינו ולאחר מכן זכיתי בנכדה מדהימה הקרויה בשם שני על שמי – רוני איילה. כשנולדה רוני אמי ז"ל שמחה בכל ליבה ואמרה לי: "עכשיו אני רגועה שאני יודעת שיש מישהי שתדאג לך'. לחבורה הצטרף ממתק נוסף נכד הזקונים שלי אביתר.

כסבתא קרובה אני זוכה להיות שותפה בגידול הנכדים שלי מגיל ינקות, מלווה אותם ברגעים משמעותיים בחייהם מרעיפה עליהם מתנות, מפנקת אותם במאכלים שהם הכי אוהבים והיום כשהם גדלו זוכה בשיחות נפש עם נכדי האהובים.

משפחת ארביב

הזוית האישית

נעם: שמחתי להיות בתכנית הקשר הרב דורי. למדתי הרבה דברים חדשים שלא הכרתי על סבתא ועל המשפחה שלה.

מילון

התנדבות
התנדבות היא מעשה שנעשה מרצונו החופשי של האדם, ללא תמורה חומרית או אחרת, והמונע על ידי רעיון או מטרה מסוימת. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”למדתי מסבתא שאם קשה אסור לוותר“