מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא סמלת מבצעים בבסיס חטיבת גולני

שירותה הצבאי של סבתא שרה

גל שוורץ מתעדת את סיפורה של סבתא שרה
 
סבתא סמלת מבצעים בבסיס חטיבת גולני 
בשנת 1967 מלאה שנה לשירותה המלא של סבתי, שהייתה מוצבת בבסיס חטיבת גולני בתור סמלת מבצעים. הימים היו סמוכים למלחמת ששת הימים וחטיבת גולני על גדודיה היו בכוננות למלחמה. בהיותה סמלת מבצעים הייתה שותפה בדיונים שהיו קשורים  למבצעי המלחמה בצפון.

כשהחלה המלחמה בצפון עלתה סבתי יחד עם מפקדת החטיבה  לעין זיתים (המקום שבו התקבצו חלק מגדודי החטיבה ). באותה השעה הייתה הפגזה מצד הסורים בדיוק לעבר כיוון עין זיתים, ונתנו לסבתי כובע פלדה ופקדו עליה להסתתר בקפל אדמה.
 
הלחימה החלה וזכור לסבתי מאורע מרגש :
"היה זה ערב שבת היינו במחנה פילון לפתע ראינו שמטוס שלנו נפגע והטייס צונח ומנסה לנווט את עצמו ליפול בשטח ישראל ולא בשטח הסורי, נרות השבת דלקו במוצב ואנו עמדנו והתפללנו שהטייס ינחת בשטחנו, ולבסוף זה קרה." כך מספרת סבתי.

 עם תחילתו של כיבוש רמת הגולן עלתה סבתי יחד עם כוחות גולני לעיר קונטרה והתמקמה במבנה שננטש ע"י הכוחות הסורים.לא היו שם תנאים המיועדים למגורי בנות ואיכשהו התמקמו.היה נהוג לקחת כל פעם חיילת אחת לסיור במוצבים שנערכו ע"י קצין בכיר של החטיבה.כאשר הגיע תור סבתי לצאת לסיור עם קצין המבצעים הוא סירב לקחת אותה ונימק בזה שיש לו הרגשה לא טובה שאולי יקרה משהו, והוא יצא לבד, כמובן שסבתי כעסה ובכתה כי היא חיכתה המון זמן לתורה לסיור.

ואכן כעבור כשעה התקבלה בקשר הודעה שהג'יפ שסבתי הייתה אמורה להיות עליו החנה ליד מוקש וכשיצא הקצין שהיה אמור לקחת את סבתי יחד איתו דרך על מוקש הנעל ורגלו נקטעה. כל חברי של סבתי וסבתי נסעו לבית החולים לראות את הקצין. כשסבתי נכנסה לחדרו ישר אמר לה: "את רואה? כמו שאני מכיר אותך היית קופצת לפני וזה מה שעלול היה לקרות לך". הרגשתו הלא טובה התממשה כך חשבה סבתי.  סבתא שרה מספרת מסיפורי סבתא רבתה שלי שלא הכרתי- רחל בשנת 1944 ברחו מהגרמנים הוריי סבתי שרה מרומניה דרך היערות. אביה של סבתי משה , היה צולע ברגלו כתוצאה ממחלת הפוליו שחלה בילדותו. ההליכה ביערות הייתה קשה מאוד ובשלב מסוים התייאש ונעצר ולא הסכים להמשיך. אמה של סבתי עודדה אותו וגרמה לו להמשיך ולא לוותר. לאחר הליכה של ימים רבים הגיעו הוריי סבתי למחנה מעבר באוסטריה. המחנה היה מבנה ארוך מאוד ושם גרו המון יהודים שברחו גם הם. לא הייתה פרטיות בין אף אחד והכל היה רועש מאוד וצפוף. כעבור זמן ממושך נולדה סבתי במחנה המעבר. מסיפורי הוריה היא הייתה תינוקת בכיינית וכדי להרגיעה אביה היה קושר את העגלה לחבל ומשום שצלע ברגלו היה נותן לעגלה דחיפה גדולה ומושך בחזרה באמצעות החבל, סבתי צחקה ונהנתה. 

אך באחד הפעמים אביה היה עייף ולאחר שדחף את העגלה נרדם ושכח למשוך את החבל חזרה. העגלה התגלגלה עד הקצה השני של המחנה, האנשים שהיו שם לא ידעו למי שייכת הילדה ורק לאחר כמה שעות הצליחו לאתר את הוריה, ולהחזירה אליהם.
 
בשנת 1949 עלתה משפחתה של סבתי באנייה לארץ ישראל. באנייה כשסבתי הייתה כבת שנה בלבד הלכה את צעדיה הראשונים. משפחתה של סבתי השתכנה במחנה עולים כך נהגו לקרוא לזה, בפרדס חנה שם חיו וישנו באוהלים.

 משוב, מה למדנו אחת על השנייה במפגשי תכנית הקשר הרב דורי? אני למדתי על סבתא: אני למדתי על סיפור החיים של סבתי ומשפחתה. אני גיליתי בסבתי תכונות שלא ידעתי עליהן קודם. אני וסבתי עובדות בצוות הרבה יותר טוב עכשיו. אני וסבתי "מגובשות" יותר מקודם ! 

סבתא למדה עליי: "חשוב מאוד להעביר לדור הנכדים את סיפור חיינו. גיליתי התעניינות מצד נכדתי על סיפור חיי. הרגשתי שסיפורי חיבר מאוד בינינו וגליתי את רגישות נכדתי לגלות פרטים שלא ידעה עליהם."
סבתא רבה רחל וסבא רבה משה

סבתא רבה רחל וסבא רבה משה
 
פעילות באינטרנט של הנכדה והסבתא

פעילות באינטרנט של הנכדה והסבתא
                                   

מילון

מחנה מעבר
מחנה שהקים ארגון אונרא (מהאו"ם) בו קלטו את פליטי השואה מאירופה

ציטוטים

”חשוב מאוד להעביר לדור הנכדים את סיפור חיינו.“