מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא נטע ז'יטומרסקי מספרת

סבתא עם ההורים ואח שלה
סבתא עם הוריה בילדותה
סיפור חייה של סבתא נטע: מהקיבוץ עמיר אל תל אביב

שמי נטע ז'יטומירסקי, נולדתי בגליל העליון בקיבוץ עמיר בבית החולים שווייצר בטבריה בתאריך ט"ו בשבט תש"ג. קראו לי נטע כי ט"ו בשבט הוא חג הנטיעות.

בקיבוץ גרתי בבית הילדים. עם כל הילדים אכלנו ביחד, ישנו ביחד, התקלחנו ביחד, למדנו ביחד, עבדנו ביחד והכל באותו בית שנקרא בית הילדים. אחר הצהריים היינו הולכים לשלוש שעות אל ההורים. ההורים גרו בחדר אחד. הם היו משחקים אתנו, מספרים לנו סיפורים, הולכים איתנו לטייל. בערב הוחזרנו לבית הילדים לארוחת ערב ולישון. בגיל 8 עברנו לתל אביב ואני נכנסתי לבית ספר בית חינוך בצפון. לא היה לנו ים ליד הקיבוץ. אבל היה את נהר הירדן שהיה בו זרם חזק ביותר והיה אפשר להיסחף בקלות.

שם אבי הוא יהודה, שם אימא: חנה. שם אחי הוא יעקב. יעקב ז״ל נהרג במילוי תפקידו במלחמת יום הכיפורים בגיל 26. אבי היה חשמלאי ואמי הייתה עקרת בית. החברות שלי היו גילה, נילי והן גרו קרוב אלי. בשעות הפנאי אהבתי מאוד לקרוא ספרים ולצייר. המקצעות שלמדתי הם עברית, תנ"ך, מולדת, חשבון, טבע, התעמלות. היחסים מול המורים היו בכבוד ובנימוס, העונשים היו לצאת מהכיתה. לא הייתה תלבושת אחידה. רק ביום שישי היו צריכים לבוא בחולצה כחולה. אהבתי את כל המקצועות חוץ מחשבון. בבית הספר היה חדר אוכל ענק שכל הכיתות בבית הספר אכלו בו יחד. לפני האוכל שרו שירים עם המורה למוזיקה. לא אהבתי לאכול. לימי שישי אימא הייתה אופה עוגה. לפעמים נתנו קצת שוקולד. הקשבנו לשירים ישראלים של להקות צבאיות וגם לזמרים מארה"ב, אנגלים וצרפתים. הלכנו הרבה מאוד לבתי קולנוע.

בילדותי עם הוריי

נולדתי לפני קום המדינה בגליל העליון והכרתי רק את חיי הקיבוץ. בגיל שלוש לקח אותי אבא בפעם הראשונה לתל אביב. הנסיעה באוטובוס נמשכה שש שעות. עברנו דרך טבריה, הכנרת הייתה מלאת מים (4 מטר יותר מהיום). תל אביב הדהימה אותי. הרחובות, החנויות, לא יכולתי לעזוב את חלונות הראווה. אבל בתל אביב כל דבר היה צריך לקנות בכסף, כאשר בקיבוץ לא שילמו על כלום. יום למחרת אבי לקח אותי לים. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה מים. כשחזרתי לקיבוץ הגננת העמידה אותי במרכז החדר וסיפרתי לילדים על נפלאות תל אביב. זה היה כמו לחזור מחו"ל.

כשהייתי בת 5 פרצה מלחמת השחרור. המקום (קיבוץ עמיר) היה מסוכן ולכן פינו את האימהות והילדים לחדרה, והגברים נשארו בקיבוץ להילחם.

הזוית האישית

נטע ז׳יטומרסקי אבידר השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדה גור. התכנית נערכה בבית הספר רבין בנתניה, התשע״ט.

מילון

בית הילדים
בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים בקיבוץ במסגרת לינה משותפת, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי.

עָמִיר
עָמִיר הוא קיבוץ באצבע הגליל בצפון עמק החולה, מזרחית לעיר קריית שמונה. הוא שייך לתנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר שהיא כיום חלק מהתנועה הקיבוצית ונמצא בתחום השיפוט של מועצה אזורית הגליל העליון. היישוב הוקם באוקטובר 1939, האחרון במתכונת יישובי חומה ומגדל על ידי עולים מפולין וליטא, על אדמות שנקנו מהכפר הערבי ח'יאם אל-וליד (כיום קיבוץ להבות הבשן). (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בגיל שלוש אבי לקח אותי לראשונה לים. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה מים“

”תל אביב הדהימה אותי. הרחובות, החנויות: לא יכולתי לעזוב את חלונות הראווה“