מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא מרגלית מספרת על תקופת בית הספר

סלפי של סבתא ורומי
סבתא בילדותה
קורות חיי סבתי כפי שסיפרה לי: תקופת בית הספר במרוקו ולאחר מכן בישראל

שמי מרגלית אשר, עליתי לארץ ממרוקו בשנת 1956 כשהייתי בת 5 שנים. במרוקו גרתי בעיר שקוראים לה קזבלנקה. כשעלינו לארץ היינו בבית שאן במעברה ואז כל המשפחה עברה ליפו. הייתי יותר קשובה לאימא ואת אבא מאוד כיבדנו. אהבתי במיוחד את צבעי הפסטל שהם ורוד, תכלת, כתום ולבן. כשהייתי קטנה לא היו משחקים בגיל קטן והיינו משחקים עם הילדים כמו תופסת, קלאס ומחבואים.

בגיל 4 הייתי בגן במרוקו, בגן היינו מגיעים עם תלבושת אחידה בצבע כחול כהה וצווארון לבן. כל בוקר היינו במסדר ובדקו שהתלבושת נקייה ומגוהצת ואנחנו היינו מראים את הידיים שהציפורניים גזוזות. את כיתה א' היינו מתחילים בגיל 5 כרגיל: מסדר כדי לראות שהתלבושת אחידה נקייה ומגוהצת והציפורניים גזוזות. התחילו ללמד אותנו צרפתית ובמקביל ערבית. פעם אחת לא הכנתי שיעורים והמורה תלתה את המחברת בה לא הכנתי שיעורים, היא תלתה אותה עם סיכות על הגב והיא לקחה אותי ביד והעבירה אותי בין כל התלמידים שיעליבו אותי, ובכיתי. פעם אחת הגעתי בלי ציפורניים גזוזות והמורה לקחה סרגל והרביצה לי על הציפורניים. בעלי החיים שהיו לנו הם עזים, תרנגולות, אפרוחים ויונים, אותם אהבתי מאוד. אכלנו דגים ולחם. היה לנו אוכל מיוחד פעם בשבוע, לחם יבש שהיו מרטיבים אותו ואופים אותו על אדים והיינו אוכלים עם סלט. אהבתי לשתות גזוז ובכלל את כל השתייה המוגזת. המזל שלי הוא בתולה. במרוקו היו נולדים בבית. סבתא רבתא הייתה מיילדת והיא עזרה לאימא ללדת. בכיתה ב' אני ידעתי לקרוא ולכתוב בצרפתית וערבית, באמצע כיתה ב' עלינו ארצה לישראל.

העלייה לישראל

התחלתי שוב כיתה א' כי לא ידעתי לקרוא ולכתוב בעברית. היה לי מאוד קשה כי לא הבנתי כלום ממה שאומרים ולאט לאט התחלתי להבין את האלף בית, הילדים לא התחברו אלי בגלל שאני לא יודעת לדבר עברית. עם הזמן למדתי לקרוא ולכתוב, לאט לאט התחברתי לילדים בכיתה. בכיתה ב׳ ידעתי עברית טוב מאוד וככה זרמתי עד כיתה ח׳, הייתי תלמידה בינונית ומעלה. בכיתה ג׳ עברנו דירה ליפו ושם למדתי בבית ספר ממלכתי דתי ושוב היו קשיים להכיר את התלמידים החדשים, עם הזמן שוב התחברתי. לבית הספר קראו יוסף קארו. בבית הספר קיבלנו ארוחת צהריים והיה כיף. אני זוכרת שהייתי במקהלה בבית הספר. כל כך זייפתי ולא התאמתי, הוציאו אותי החוצה וכל כך נעלבתי. בכיתה ד׳ היה לנו שיעור מלאכה ומאוד אהבתי אותו, ידעתי גם לתפור במכונת תפירה וגם עבודות יד. בפורים התחפשתי להודית. קשרו לי את הרגליים חזק ובית הספר היה רחוק מהבית, עד שהגעתי נגמרה מסיבת הפורים ומאוד התאכזבתי. בכיתה ה׳ התחלנו ללמוד אנגלית והיה לי מאוד קשה עם זה: בגלל שידעתי צרפתית אז התבלבלתי בין האותיות. באותה תקופה התחלתי ללמוד סריגה ומהר מאוד סרגתי גרביים וכפפות, אהבתי את זה מאוד.

בבית היינו שבעה ילדים מתוך עשרה ילדים. אני זוכרת את ארוחות הצהרים וזכור לי לפחות מאכל אחד שעד היום אני לא שוכחת אותו וזו המנה: תפוזים חתוכים לקוביות וזיתים שחורים ופלפל כבוש חריף ושמן זית על לחם טרי אשר אמי אפתה באותו רגע. היה לנו טבון והיא הייתה אופה שם כל מיני מאכלים, מפני שלא היו אמצעים כלכלים בהישג יד. היינו מאושרים. בכיתה ו׳ היו לנו תחרויות ספורט ואני הייתי מצטיינת במחניים. באותה תקופה אחי הגדול התחתן ועשו את החתונה בבית. כל הדודות והדודים בישלו והכינו בבית המון מטעמים, ואני נהניתי לראות את החתונה. לאחר מכן שני אחיי התגייסו לצה"ל. אבא שלי היה עובד חצי יום בטוריה, הוא לא השתכר טוב אבל איכשהוא הסתדרנו. בכתה ז׳ היינו נוסעים לבית ספר בתל אביב מיפו לבית ספר תורה ומלאכה ושם היינו עוברים כל מיני קורסים כדי לחזק את האנגלית ואת המתמטיקה. באותה תקופה הייתי חולה באוזניים ועברתי ניתוח ראשון, ולא הגעתי לבית הספר במשך חודש וחצי. שנה אחרי זה עברתי שוב ניתוח ושוב התאשפזתי. בכיתה ח׳ עברתי עוד ניתוח ולא הגעתי חודשיים לבית הספר. לאחר מכן השתדלתי להדביק את החומר, הייתי טובה מאוד במקצוע תורה וידעתי לכתוב ולקרוא בארמית וברש"י. באותה השנה היו מבחנים של סטיפנדיה (מילגה) ומי שהיה עובר את המבחן הזה היה יכול ללמוד שנה אחת בתיכון, כי באותה תקופה הלימודים היו בתשלום. הפסקתי ללמוד והלכתי לעבוד אצל אחי, היה לו מפעל לנעלים. כך עזרתי לו להתפרנס. מאוחר יותר בחיים, במקצועי הייתי אחות בבית חולים. ערב אחד הלכתי לדיסקוטק וסבא היה שם והזמין אותי לרקוד רוק ונהניתי מאוד. כך הכרנו ולאחר שנה התחתנו.

הזוית האישית

סבתא מרגלית והנכדה רומי: נהנינו מאוד לקחת חלק בתכנית חשובה כל כך.

מילון

טאבון
הטאבון במקור הוא תנור חימר, מעוצב כחרוט קטום, עם פתח בתחתיתו בעזרתו ניתן להבעיר ולהזין את האש. כיום ישנם טאבונים העשויים מאבן ואף ממתכת. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בצנעה אך בשמחה“

”הילדים לא התחברו אלי בגלל שאני לא יודעת לדבר עברית. עם הזמן למדתי לקרוא ולכתוב, לאט לאט התחברתי לילדים בכיתה“