מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא מלכה הגיבורה

סבתא מלכה כחיילת
מעברת קסטינה שהייתה לקריית מלאכי
העלייה של סבתא מלכה מפרס

לאמא של אבא שלי קראו מלכה צרפתי, ולפני נישואיה שמה היה מולוכ רביע. סבתי נולדה בפרס בעיר הבירה טהרן, לא היו אז רישומים מדויקים של תאריכי הלידה, אך ידוע שהיא נולדה בשנת 1935. סבתי למדה עד כיתה ד'. בעבר במדינות ערב נהגו ללמוד מעט שנים, ולאחר מכן לצאת כמו המבוגרים ולעבוד בחקלאות ובמלאכה. להוריה קראו סולטנה (סלטנט) ורחמים (רחים). לסבתי יש ארבעה אחים וארבע אחיות שכולן נולדו בפרס. שמם של האחים והאחיות: ויקטוריה, עקרם (לבנה), רחל (אשרף), שושנה (שושן), אלי (אליאס), מרדכי (מורדוך), אשר (אשרין), אברהם (אירז'). בפרס סבתי ובני משפחתה נהגו להתפלל בעברית, אך שפת האם הייתה פרסית.

החיים בפרס היו בשכנות טובה עם המוסלמים שהתגוררו ליד היהודים, הם היו משחקים יחד ועוזרים האחד לשני כמו בני משפחה אחת גדולה. החיים היו טובים מלאים בכל טוב ובתחושת משפחתיות וחום. מכיוון שלא היו תנועות נוער ומוסדות ציבור יהודיים, נאלצו יהודי פרס להתארגן ביניהם לצורך שמחות, מסיבות ותפילות בחגים. משפחתם נהגה לשמור על יהדותם, במזון כשר, תפילות, חגים ומועדים מיוחדים. זכור במיוחד שבכל שנה בפורים, עלו כל יהודי פרס לעיר שושן בה התרחש סיפור מגילת אסתר ונהגו לעלות אל קברם הקדוש של מרדכי היהודי ואסתר המלכה.

למשפחתה של סבתי וליהודים בכלל בפרס, לא היה הרבה מידע על ישראל והם רצו לעלות בגלל ששאיפתם של כל היהודים בפרס הייתה לעלות לארץ ולהקים את מדינת היהודים.

בשנת 1955, לאחר הקמת המדינה, התחילו התארגנויות של היהודים לעליה לארץ. משפחתה של סבתי שכבר היו עם נכדים, הלכו ברגל מפרס לכיוון הגבול עם עירק ושם נעצרו. הם הוחזקו שם כמה חודשים ואז היהודים שם הצליחו לקנות את השומרים בכסף רב ולברוח בחציית הגבול לעירק. על מנת שהעירקים לא יתפסו אותם, הם ישנו מספר לילות בבית קברות מוסלמי ומשם הגיעו למחנה פליטים מטעם "ג'ויינט", שם ישנו מספר לילות עד שהעבירו אותם לשדה התעופה והעלו אותם לארץ ישראל. עם נחיתתם העבירו אותם לעיר קריית מלאכי, בה קלטו עולים חדשים מפרס. הם קיבלו אוהלים וחיו "במעברת קסטינה" שנים רבות. כל המשפחה עבדה בחקלאות.

בגיל 25 התחתנה עם מישהו, הנישואים לא צלחו ובגיל 30 הם התגרשו. לאחר מכן בשנות ה-70 הצליחו בני המשפחה לעבור לכיוון מרכז הארץ, והתמקמו בערים חולון, יפו, תל אביב, ובת ים. לאחר המעבר, היא הכירה את סבי לאון צרפתי, בעזרת שדכנית ששמה היה יונה. הם התאהבו מיד והתחתנו וגרו ביפו. נולדו להם שני ילדים, הבכור רמי (רחמים) והצעיר בני (בנימין) שהוא אבא שלי. סבי עבד ב"תעשייה הצבאית" ברמלה וסבתי הייתה עקרת בית ועבדה במשק בית. מאחר ורמי סבל מאסטמה קשה הם נאלצו לעבור לערד בשנת 1976, בגלל האוויר הנקי יותר שיש שם.

סבי החל לעבוד בעיריית ערד וסבתי המשיכה להיות עקרת בית ולעבוד במשק בית. בשנת 1983 סבתי מלכה נהרגה בתאונת דרכים בעיר ערד, כשהיא בת 48 לחייה. עבור אבי ובני משפחתו זו הייתה טראומה קשה ומזעזעת שגרמה קושי גדול והתאוששותם לא היתה קלה.

לא הכרתי את סבתי, נולדתי לאחר מותה, אך שמעתי סיפורים אודותיה.

הזוית האישית

תיעדתי את סיפורה של סבתא כפי שסופר לי ע"י אבי ובני משפחתי.

מילון

מעברת קסטינה
הייתה מעברה גדולה בשפלת יהודה כ-10 קילומטרים דרומית לגדרה. המעברה הוקמה בשנת 1950 על שטחו של "מחנה קסטינה", מחנה צבאי בריטי שהוקם בסמוך לכפר הערבי קסטינה. מעברת קסטינה הייתה הבסיס להקמת היישוב קריית מלאכי במקום בשנת 1951. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לא הכרתי את סבתי, נולדתי לאחר מותה, אך שמעתי סיפורים אודותיה“