מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא לאה – דור שני לניצולי שואה

אורי וסבתא לאה 2014
נצר למשפחה ניצולת שואה
סיפור מורשת משפחתי

אם מתבוננים איך התגלגלה המשפחה שלי עד לידתי, אפשר לראות היבטים מעניינים של ההיסטוריה של עם ישראל במאה האחרונה. בן וולקוב], אבא שלי, הנו בכורם של סבתא לאה וסבא רוני. לאה סבתי, בת להורים ניצולי שואה. הוריה, שייע, ישעיהו ז"ל ופלה שוינקלשטיין, היו באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה. סבא רבא שייע היה בדרכו לארץ ישראל על אנייה מאיטליה. הגיעה אליו שמועה שהנאצים נכנסו לעירו בנדין והוא מיהר וירד מהאנייה וחזר לעירו בהנחה שהוריו הזקנים יצטרכו את עזרתו.
 
הוא נלכד במלחמה, הוריו אברהם ושרה נספו והוא נכלא במחנה עבודה. סבתא פלה הייתה ילדה בוורשה כשפרצה המלחמה, היא שרדה בגטו עד פינויו ואז הועברה למחנות השמדה. סבתא פלה, שנולדה ב 1929 [כמו אנה פראנק], הייתה ילדה בת 14 בעת פינוי הגטו בוורשה לאחר כישלון המרד. 
 בזמן השואה היא עברה תלאות רבות ואת צעדת המוות. כיום היא בת 85.
 
 
סבא רבא שייע, עלה לישראל בעליה בלתי ליגאלית. כאן הצטרף לארגון האצ"ל [ארגון צבאי לאומי] שגרס שצריך להלחם בבריטים כדי שיעזבו את ישראל ויאפשרו הקמת מדינה ישראלית עצמאית.
סבי רבא, בנימין ושרה ז"ל היו חלוצים. הם עברו "הכשרה" בפולין ורכשו קישורים חקלאים ואחרים שיועילו ליישוב ארץ ישראל. הם עלו לישראל ב1938, התגוררו בקיבוץ אלונים והיו חלק בביסוס היישוב.
 
 
אפשר לומר שחייה של סבתי לאה מלאים בסיפורים על מלחמות, שואה באירופה ותקומה של מדינת ישראל. סבא רבא שייע  [אביה] לחם במסגרת האצ"ל [ארגון צבאי לאומי] על גירוש הבריטים מישראל כדי שאפשר יהיה להקים מדינה עצמאית ליהודים שהתקבצו בארץ. 
 
סבתי לאה, נולדה כבר בישראל. חושבת שחייה היו "רגילים" ככל בני דורה. בילדותה הרבו ילדים לשחק יחד בחצרות הבתים משחקי כדור פשוטים [מחניים, סטנגה- משחק בו צריך לבעוט כדור לנקודות השער], תופסת ,מחבואים, משחקי כדור [מחניים למשל]. לא היו טלויזיות ובוודאי לא מחשבים. את מרבית שעות אחר הצהרים בילתה עם חברים בני גילה.
גם הילדות של סבתא לוותה במלחמות. סבתא נולדה ב 1951 וכילדה בת 4 התרחשה  מלחמת סיני (ידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש). בהיותה בת 15 התרחשה שוב מלחמה, מלחמת ששת הימים ואולי הקשה במלחמות הייתה עבורה מלחמת יום הכיפורים, ב 1973. סבא רוני, בעלה, גוייס למלחמה ביום הראשון. הוא היה קשר של סמח"ט בגדוד שריון ברמת הגולן ולחם משך כל המלחמה. באותה עת כבר היו סבא רוני וסבתא לאה הורים לאבי, בן,  אשר היה בן חצי שנה.
סבא רוני נעלם לתוך המלחמה ולא הצליח להעביר הודעה לסבתי לאה שהוא בחיים והכל בסדר. אבי גדל חודשים רבים בצל ההיעדרות של אביו, שתחילה לא ידעו אם הוא כלל בחיים. הטראומה של המלחמה בוודאי חלחלה לחיי המשפחה, הן  של סבי רוני, שחווה דברים מאוד קשים, והן של אבי בן- שבוודאי כילד קטן לא יכול היה להבין לאן נעלם אביו לתקופה כה ארוכה ואמו בוודאי הייתה חרדה ועצובה עד אשר סבא רוני אותר במלחמה.
 
 
המלחמה לימדה את סבתי את שבריריותם של החיים. היא החלה ללמוד באוניברסיטה כדי לרכוש מקצוע. למדה שנים רבות כמה תארים ומאז החלה לטפל באנשים.
 
תחביבים משותפים לי ולסבתי:
שנינו חובבי קריאת ספרים, שנינו לא יודעים להיות בטלים מעשיה ולבהות סתם, שנינו חובבי ספורט, הוא חלק משמעותי מחיינו. מקומה של היהדות בחיי סבתי, התרבות היהודית, סיפורים ואגדות הקשורים למקורות שלנו מאוד חשובים לה. היא חושבת שיש בהם עומק רב, ראיה מרחיב ועניין. כשהמשפחה מתאספת  בימי שישי אנחנו מדליקים נרות שבת ואומרים את הקידוש ומאוד אוהבים לחגוג את החגים יחדו. 
 
ערכים מרכזיים
סבתא לאה חושבת שהיא ספגה מהוריה את החשיבות של קשרי משפחה. היחסים במשפחה של הוריה לא תמיד היו פשוטים. היא חושבת שהיא בורכה במשפחה שלה בבנים מעניינים, סקרנים, מיוחדים [בודאי שהיא משוחדת, אבל יש משהו בדבריה] שייצרו  יחד עם נשותיהם משפחות אוהבות ונכדים שגדלים בתוך הרבה אהבה והשקעה.
"אושר גדול לראות את ההתפתחות של אורי לעלם מעניין, רחב אופקים, נעים הליכות, יודע הרבה על הרבה דברים, משלב בין "ספרא וסייפא" גם ספורט וגם קריאה. סבתא מאושרת בו בלי סוף". 
 
 http://www.flipsnack.com/ariellaka/1-3-15-2-fdpmgl0f1.html
 
תשע"ה

מילון

לוקשים
אטריות ביידיש. אומרים את המילה כשהכוונה להמצאת סיפורים שחלקם מציאות וחלקם דמיון... סיפורים מנופחים ומוגזמים.

יינגעלע
ילד קטן. כינוי חיבה שסבתא למדה מאמא. ילד אהוב הוא יינגעלע.

ציטוטים

”המשפחה היא הכי חשובה. אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו“