מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא חווה נולדה בשעת העוצר בבולגריה

סבתא חווה בתנועת השומר הצעיר
סבתא בצבא
סיפורה של חווה ראוכר פנחס, שנולדה בבולגריה

סיפורה של חווה ראוכר פנחס, שנולדה בבולגריה

בולגריה, 1944 ימי השואה בעיר פרדיננט – עיירה של מגורשים יהודים מסופיה, ריכזו אותם בשביל לשלוח אותם לאושוויץ. למילכה פנחס נולדה ילדה בשעת העוצר, קרובי המשפחה הפרו את החוק ולקחו אותה לבית החולים. היום בו נולדה סבתא שלי, חוה. באותו הזמן אבא שלה, נפתלי היה במחנה עבודה שהודיעו לו שנולדה לו בת. במקום שיחרטו לו על הזרוע מספרים, ביקש נפתלי לכתוב את שמו של בתו "EVA" על היד. שסבתא הייתה קטנה תמיד הוא היה מראה לה את שמה על ידו. לאחר שנה סבא רבה שלי שוחרר מהמחנה לאחר תמיכתם של העם הבולגרי שנלחמו על מקומם של היהודים.

סבתא חווה בת שנה

5

העלייה לארץ 

שהייתה בת 4 בשנת 1948 המשפחה (היא, אבא, אמא, ואחייה הקטן יהודה ) עלתה לארץ ישראל באוניית המעפילים " פן-קרצ'י", סבתא הובאה ליפו, לרחוב 60 לבתים נטושים (כיום זאת שכונת פאר). הילדות לא הייתה כזאת חביבה כמו שלנו. באותם הימים, אנשים הסתובבו עם מספרים על ידיים וסיפורים קשים ומפחידים שלא מתאימים לילדים קטנים.

ילדותה

סבתא שלי דיברה עברית וגם למדה בעברית. כיון שהבית היה בית ספרדי היו מאכלים מיוחדים כמו בורקס, גבינה בולגרית, מרק שעועית ופלפלים ממולאים. שהגיעה לגיל 11 שלחו אותה הוריה לקיבוץ אלונים בשל המצב הכלכלי בבית. היא אהבה לשחק ב-5 אבנים ולהכין בובות. כעבור שנתיים חזרה לביתה להוריה.

 סבתא בקיבוץ אלונים

4

אביה של סבתא התעקש שבבית ידברו עברית, עם אביה היא דיברה בעברית ועם אמא דיברה בבולגרית, כיוון שהאם לא ידעה עברית. אמה נהגה לדבר עם השכנות בלאדינו. סבתא מבינה לאדינו אבל לא יודעת לדבר.

 סבתא חברה בתנועת שומר הצעיר

סבתא הייתה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" מחזרתה הביתה מהקיבוץ בגיל 13 עד גיל 18

3

. סבתא בתמונה כתתית – כתה ג'

2

המשפחה

סבא דני וסבתא שלי הכירו עוד ביפו, שסבא היה בחלק העשיר יותר. הם התחתנו שסבתא הייתה בת 21 באולם ז'בוטינסקי שברמת גן. סבתא מספרת שהייתה חתונה יפה, התפריט של האוכל היה צנוע – רבע עוף וביצים ממולאות. בשנת 1992 סבא וסבתא התגרשו. ובשנת 1996 סבתא הכירה את אפרים ומאז הם חיים כבר 20 שנה ביחד.

תביבים ושעות הפנאי

סבתא שלי היא ציירת, היא אמנית וממשיכה בפעילות עד היום, היא מציגה את עבודותיה במוזיאונים וגלריות. היא לימדה סטודנטים במכללות לאומנות.

הזוית האישית

נכדתה יובל שטרנפלד: השתתפתי השנה במפגשים יוצאי דופן של סבתות ואזרחיות ותיקות של חוג הלאדינו. המשותף לכולן שהן משמרות את תרבות הלאדינו ושפתה בגני תקווה וקריית אונו. שתי הסבתות שלי מחוברות בשורשיהן לתרבות הלאדינו, סבתא רבקה שטרנפלד – פררה וסבתא חווה ראוכר שנולדה בבלוגריה למשפחה ששמרה את מסורת הלאדינו ותרבותה.

מילון

לאדינו ספניולית
לאדינו היא שפתם של מגורשי ספרד. בהיותם בספרד (וגם בראשית המאה ה16, בהיותם כבר בארצות המקלט שלהם) היהודים לא דברו לאדינו, אלא את שפת הממלכה בה חיו עד 1492: רומנסה (קסטילייאנו) בקסטילייה, קטלנית בקטלוניה, ארגונז באראגון וכו'. הלאדינו התגבשה במשך השנים, אחרי הגרוש בלבד. מאות השנים, בהם חיו היהודים בספרד, הקנו להם שליטה בשפה אשר נשמרו בה עד היום.

ציטוטים

”סבתא יפה“