מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא וסבתא רבתא תפרו את דגל ישראל 1948

אני וסבתא
סבתא בצעירותה

27.1.1937 ביון, באי רודוס.

סבתי עלתה לארץ בשנת 1939. סבתא שלי נולדה לבית משפחת לוי, במשפחה שלה היו שני אחים ושתי אחיות, אחת מהאחיות היא סבתי. סבתי למדה בבית הספר שקראו לו "מרכז". היא אהבה לשחק בקלאס, חמש אבנים, חבל קפיצה, תופסת ומשחקי ריצה.
סבתא וסבתא רבתא תפרו את דגל ישראל ב-1948
סבתי חוותה חוויה ממש מרגשת: היא ואמא שלה תפרו את דגל ישראל ביום הכרזת מדינת ישראל בשנת 1948 ותלו אותו בגאווה גדולה במרפסת ביתם, דגל זה עוד קיים בבית של אחותה.
משמעות השבת
משמעות השבת אצלנו במשפחה היא שכולם יושבים סביב השולחן ביחד להדליק נרות, לשיר, לדבר ולהיות כולם ביחד. אנחנו במשפחתנו מתכוננים לשבת בדרך כזאת: מכינים מאכלים מיוחדים לשבת ומכינים את השולחן. את יום השבת מקדישים אצלנו ליום מנוחה. יש לנו מאכלים מיוחדים בשבת שהם: דגים, פיג'וניקו (שעועית) ופשטידות. בשבת כולם ביחד, מדליקים נרות שבת ושרים. המנהגים שסבתי משמרת מבית הוריה הם: הדלקת נרות, שירה ואיחוד המשפחה.
פורים
המנהגים של סבתי בפורים בילדותה: היו עושים משלוחי מנות בכל שנה. סבתי ומשפחתה היו תופרים תחפושות מפריטים ומבדים שהיו בביתם. ההורים בחרו לילדים למה להתחפש אבל היתה רשימה של תחפושות, כגון: מלכת אסתר, מלכות, חיילים ועוד. כיום בפורים סבתי נוהגת שכל הנכדים באים לחופש וסבתי נותנת מעות. התחפושות שסבתי הייתה רוצה לראות שאני מתחפשת: חיילת, שוטרת או תחפושת מקורית.
קצת על סבא
כשסבא שלי עלה לארץ הוא היה בן 17, עלה בעליית הנוער. סבא שלי וסבתא שלי הכירו בגיל 17 בעלייה לארץ ונהיו חברים. אחרי שלוש שנים הם התחתנו, ואחרי כמה זמן נולדו שלושת הילדים וביניהם אמא שלי. סבא שלי נפטר כשהייתי בכיתה ב' – היה לי קשה, לי ולכל המשפחה. לא נשכח את סבא.
תשע"ה 2015

מילון

פיג'וניקו
שעועית

ציטוטים

”לא נשכח את סבא“

”ביום הכרזת המדינה סבתא ואמא שלה תפרו את דגל ישראל, ועד היום הוא שמור עמנו“