מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא הצברית

סבתא שרה והנכד עומרי
תעודת זהות של אבא של סבתא שרה
תולדות חייה של סבתא שרה בילו

בית.

גרנו ברחוב בלפור בתל-אביב שבו הייתה לסבי ולסבתי מסעדה, מול בית החולים "הדסה", בסוף כל יום הייתה סבתי אוספת את האוכל  שנשאר ומביאה אותו בסירים למושב הזקנים ברחוב יבנה, שבו גרו זקנים חסרי בית.
ביום שישי היה סבי הולך לבית הכנסת השכן ומביא משם אנשים חסרי בית לסעודת שבת. תמיד היה השולחן מלא ואוכל לא היה חסר, כולנו חיינו באותו בית בשתי דירות גדולות. למדתי בבית-הספר העממי "בלפור"  שהיה ליד הבית.
הכרזת המדינה
בשנת 1948 תש"ח הוכרז באו"ם על הקמת מדינת ישראל. אני זוכרת את השמחה ברחובות, הריקודים והשירה, אבל למחרת התחילו לירות מכיוון יפו, מלחמת השחרור החלה היא נמשכה שנה. השנה הייתה קשה. המדינה הייתה ענייה, לא היו מקלטים, אנשים הסתתרו בחדרי מדרגות מאחורי שקי  חול. במדינה הוכרז על משטר "צנע" הקצבה של מזון לכל אזרח.
המסעדה של הסבים שלנו נסגרה, סבי נפטר ואחריו גם סבתי.
עברנו לגור בצפון תל-אביב ליד ה"ירקון". סיימתי בית ספר עממי "בלפור" ורשמו אותי לגימנסיה "הרצליה".בכל יום הייתי קמה בשש בבוקר נוסעת באוטו כשעה, אחר כך הולכת ברגל כשעה עד לגימנסיה (שהייתה ממוקמת במקום שבו עומד כיום כל-בו שלום) וכך בחזרה, הייתי חוזרת הביתה בערך ב-16:00 אחר הצהרים.
כאשר סיימתי את הגימנסיה, נרשמתי לסמינר "לוינסקי" ללימודי הוראה.
חברה מהכיתה  הזמינה אותי למסיבה בביתה ושם הכרתי את מי שהפך אחר-כך לבעלי ואבי בנותיי משה.
משה היה קצין בצבא קבע, כעבור שנה נשאנו ועברנו לגור בבאר-שבע שם לימדתי בבית-ספר וגרתי במחנה "נתן".
משה בילו
משהנולד בתל-אביב למשפחה שהגיעה מירושלים. הוא גדל וחונך בקיבוץ "אשדות יעקב" וגויס בגיל 16 לפלמ"ח,  שם שרת בגדוד החמישי " חטיבת הראל" ולחם בירושלים. משה  היה בין פורצי וסוללי "דרך בורמה", ופורצי הדרך לירושלים. משה השתתפף גם בקרבות לשחרור אילת והיה בין פורצי הדרך לאילת (אום אל-רשרש) וממניפי דגל הדיו באילת.
הנפת דגל הדיו עם כיבוש אילת
על מלחמתו ותרומתו במלחמת השחרור קיבל ציון לשבח.
לאחר מלחמת השחרור נשאר בצבא קבע ובשלב מסוים היה מפקד מחנה "נתן", עם ירידתו של בן גוריון ל"שדה בוקר", מונה להיות אחראי על ביטחונו של בן גוריון.
לאחר שחרורו מהצבא מונה לראש מדור שירותים בינוי באוניברסיטת תל-אביב. תפקידו האחרון היה יושב ראש ועדת המכרזים של האוניברסיטה. נפטר בשנת 2013.

קישור לסיפור: "הקרב על רמת רחל ומחלתו של אבי בקדחת המערות"

העשרה:
דגל הדיו הוא דגל ישראל מאולתר, עשוי בד לבן ודיו, שהונף ב-10 במרץ 1949, ט' באדר ה'תש"ט, על ידי חיילי חטיבת הנגב, לאחר כיבוש משטרת אוּם רַשְרַש (כיום אילת), במסגרת מבצע עובדה. צילום המעמד הפך לאחד מסמלי מלחמת העצמאות והפך עם השנים לגרסה הישראלית המקבילה להנפת הדגל באיוו ג'ימה.
תשע"ו   2016

מילון

אום אל-רשרש
אילת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה לחופי ים סוף. היא משמשת כעיר נמל ותיירות וממוקמת בערבה. העיר שייכת למחוז הדרום. בעבר שכן במקום יישוב בשם "אום אל רשרש" (בערבית: ?? ???????), ובעבר הרחוק יותר בשם "עציון גבר". ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952 והוכרזה כעיר בשנת 1959.

ציטוטים

”על מלחמתו ותרומתו במלחמת השחרור קיבל משה ציון לשבח.“