מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא אתי רוזנבוים המד"נית

עפרי וסבתא אתי בבית התפוצות
סבתא אתי בשירות הצבאי
סיפורה של סבתא אתי, ילדותה והשירות הצבאי שלה כמד"נית

סבתא אתי מספרת:

שמי רוזנבוים אתי, נכדתי עפרי, הזמינה אותי להשתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי המתקיימת בבית סיפרה, אביגור שברמת גן.

נולדתי בתל אביב בשנת 1945. נולדתי בבית חולים הדסה בתל אביב. עד גיל חמש גרנו בשכונת פלורנטין, חמש נפשות בחדר אחד. בשנת 1950 עברנו לגור רמת גן שם נכנסתי לגן עירוני.

בילדותי בתל אביב

גרנו ברחוב המתמיד ולמדתי בבית הספר היסודי "המתמיד" שמונה שנים. לאחר מכן בתיכון למדתי ב"אוהל שם" ארבע שנים, עם תום לימודי התגייסתי לצבא ושירתי בגדנ"ע. בסיום השירות הצבאי, עבדתי כמדריכת גדנ"ע בבתי ספר תיכונים. אז קראו לזה מדריך גדנ"ע היום תפקיד זה מוגדר במערכת החינוך כמורה לשל"ח.

בחרתי לספר לעפרי, נכדתי על תקופת השירות הצבאי.

תקופת הצבא

התגייסתי בשנת 1963. אחרי הטירונות גויסתי לקורס מד"נים – מדרכי נוער, קורס שנמשך חמישה חודשים. רצנו, טיפסנו, טווחנו. הקורס כלל בנים בנות ביחד כך שיצרנו חיי חברה וכיף. הוצבתי בבסיס גדנ"ע נורית למרגלות הגלבוע. במשך שנה וחצי הדרכתי תלמידי כיתות י"א מכל הארץ במסגרת שרות לאומי. במשך שבוע ימים התלמידים עבדו חצי יום בייעור הגלבוע ומחצית שנייה התאמנו במטווח, מעין טרום טירונות.

הבסיס היה קטן יחסית, היינו סגל שכלל כ-20 חיילים שכלל מדריכים, מפקדים, מזכירות, נהגים, טבחים וכו'. יצרנו הרמוניה וערבי הווי נפלאים. היינו נפגשים בערבים ומספרים את החוויות שעברנו במשך היום, אוכלים, ומדי פעם יוצאים לעיר הגדולה עפולה להצגות או סרטים. אחת לשבועיים יוצאים לסוף שבוע הביתה.

בתקופת השירות הצבאי

בבסיס הכרתי את בעלי מאיר, שהיה המפקד שלי, ושנה לאחר תום השירות נישאנו. בשנת 1966 נישאתי למאיר רוזנבוים. נולדו לנו שלושה ילדים מהם יש לי שבעה נכדים בגלאים 10-23.

ביום נישואינו

השירות הצבאי סלל לי את המסלול לחיים האזרחיים. הייתי מורה לגדנ"ע בתיכון, בהמשך, מקצוע לימוד זה נקרא מורה לשל"ח, שכלל את לימודי ידיעת הארץ. לאחר מכן, המשכתי כשנתיים את לימודיי במכון אבשלום, לימודי ארץ ישראל ובנוסף, לימודים לתואר ראשון בחינוך וגאוגרפיה באוניברסיטת ירושלים. למדתי עד לפרישתי לפנסיה בשנת 2000.

הפמוטים של אמי – סבתא רבתא של עפרי

באחד ממפגשי התכנית התבקשנו להביא לכתה חפץ משמעותי היקר לנו, בחרתי להביא את הפמוטים של אמי ולספר לעפרי, נכדתי, עליהם.

הפמוטים של אמי – סבתא רבתא של עפרי

הסיפור מתחיל בגרמניה של שנות ה-30. אבי עבר ברחוב וראה גרמני מכה ביהודי ואיש מהולכי הרגל לא הגיב לנעשה. באותו רגע החליט אבי לעזוב הכל ולעלות לארץ ישראל. בשנת 1934 עלו הוריי ואחי הבכור לארץ וקבעו מושבם בתל אביב בשכונת שפירא.

הוריי היו אנשים דתיים ושומרי מצוות. בעלייתם לארץ הם השאירו אחריהם כמעט את כל רכושם, אולם, אחד הדברים הראשונים שהם קנו היו הפמוטים להדלקת הנרות בערב שישי. הפמוטים נשמרו בארון זכוכית ובכל יום שישי אמי ז"ל הדליקה בהם את נרות השבת.

לאחר מותם עברו הפמוטים אלי ומידי יום שישי המשכתי במסורת הדלקת נרות השבת.

אני ועפרי במפגש סיפורו של חפץ 

הזוית האישית

סיפורה של סבתא אתי תועד ע"י הנכדה עפרי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר אביגור שברמת גן.

מילון

גדנ"ע
גַּדְנָ"ע (גדודי נוער או גדודי נוער עברי) הוא ארגון ישראלי לחינוך טרום צבאי. הגדנ"ע הוא מסגרת חסות של צה"ל שאמונה על הפעלת הנוער והכנתו לשירות צבאי. מקום המדינה ועד תחילת שנות ה-90 פעלה המערכת כפיקוד ייעודי שקם כהמשך ועל בסיס מסגרת הגדנ"ע המחתרתית שהפעיל ארגון ההגנה בשנות הארבעים, בה הוכשרו בני הנוער לשירות במסגרות כמו חי"ש ופלמ"ח. (ויקיפדיה)

מד"ן
מפקד נוער (ראשי תיבות: מד"ן) הוא תפקיד צבאי בחיל החינוך והנוער הישראלי. מפקדי הנוער כפופים למערך מג"ן (מקא"ם, מורות חיילות, גדנ"ע (מד"נים) וגרעיני נח"ל) תפקיד מפקדי הנוער נוצר מתוך הצורך להכין את בני הנוער המועמדים לשירות ביטחון (מלש"בים) לגיוס לצה"ל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”השירות הצבאי סלל לי את המסלול לחיים האזרחיים.“