מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא שרוליק מקיבוץ שפיים

ישראל עם נכדו יהונתן מתעדים את הסיפור
ישראל בבית התינוקות
הווי הקיבוץ בימי תחילת קום המדינה: בית הילדים, חיי בתרבות הספורט והחינוך

שנות ילדותי בקיבוץ

נולדתי בקיבוץ שפיים. להוריי דבורה ויוסף לוטרובסקי   הוריי עלו לישראל בשנת 1946 והצטרפו לחברת הנוער שהתחנכה בשפיים. שם הם הכירו והחליטו להתחתן. אחרי מלחמת העצמאות נולדתי. נולדתי בתאריך 26.12.1948  שנת הקמת המדינה ולכן נקראתי ישראל.  אני הבכור ואחרי נולדו לי שני אחים בשם: דניאל ומיכאל.  אני נולדתי בבית החולים בלינסון שבפתח תקוה.

בית התינוקות

מיד בבואי מבית החולים הוכנסתי לבית התינוקות שבקיבוץ. לשם הובאו כל התינוקות שנולדו בשפיים באותו הזמן. לעומת מה שקורה היום שהתינוקות נשארים יחד עם ההורים למשך 3 עד 4 חודשים. למעשה כל חיי היו במסגרת משותפת. משנולדתי עד סיום בית ספרי. כל הווי חיינו הייתי ונשארתי עם אותם ילדים שהובאו ביחד איתי לבית התינוקות.

בבית הספר

בבית הספר היסודי התחלנו את יום הלימודים בשעה 7.30 ואת ארוחת הבוקר היינו אוכלים בבית הכולל מקלחת, חדר אוכל, וכיתת לימוד. סיימנו ללמוד בשעה 12.30 ולאחר מכן היינו אוכלים ארוחת צהריים. אחר כך כולנו היינו הולכים להתקלח(בנים ובנות ביחד) ו14.00 עד 15.30 היינו נחים וישנים שנת  צהריים קמים אוכלים ארוחת 4.00. אחרי ארוחת הארבע היינו הולכים לחדרי ההורים. ב19.00 בערב היינו הולכים עם ההורים לאכול ארוחת ערב בחדר אוכל. אחרי ארוחת הערב היינו חוזרים לכיתה והולכים לישון.

הווי חיי הילדים בקיבוץ

בתור ילדים היו לנו חיים משותפים והמון חופש לעשות את כל הדברים שרצינו לעשות כמו לשחק, ליצור כל מני דברים חדשים בשבילנו. ומכיוון שהיינו בבית הספר ולא היינו רואים הרבה את ההורים היה לנו הרבה זמן ליצור את מה שרצינו למשל: בגלל שהיו הרבה מקומות עזובים בקיבוץ היינו באים מנקים את השטח ובונים מחנות שכל רגע פנוי היינו רצים לשחק שם והיו תחרויות על של מי המחנה הכי יפה.

חיי הספורט בקיבוץ

מגיל צעיר מאוד לא היו לנו מכשירי חשמל  אז היינו צריכים להעסיק את עצמנו לאחר שעות הלימודים מיד אחרי שהיינו מסיימים ללמוד בבית הספר היסודי היינו מארגנים לעצמנו תחרויות ספורט שונות כדורגל, כדורסל, מחניים שהיינו מתחרים בין הכיתות והיו קרבות איתנים מי הכיתה הטובה ביותר. מכיתה ז' התחלנו להתאמן בכדורסל. .באותם שנים לא הביאו מאמן מבחוץ והמאמנים היו תלמידים מכיתות יותר גבוהות משחקי הליגה של קבוצת הכדורסל התקיימו על מגרש הכדורסל שהיה בחוץ לעומת היום במגרש של פעם. אם היה גשם המשחקים היו מתבטלים בשלב יותר מאוחר עברנו להתאמן ולשחק בקבוצת הכדורגל הפועל שפיים. ושיחקנו בליגה ב והיינו קבוצה טובה. אני שיחקתי גם בתפקיד קשר והבקעתי הרבה גולים.

איך הכרתי את אשתי

אני ואשתי למדנו באותו בית ספר אני הייתי כיתה אחת מעליה וכבר שהכרתי אותה היא הייתה מיוחדת. בכיתה ט התערבתי עם שני חברים שאני אצליח להיות חבר שלה ואז התחלתי לנסות ואחרי תקופה ארוכה של מאמצים וחיזורים היא הסכימה להיות חברה שלי למרות שעוד הרבה אחרים ניסו להיות חברים שלה. אחרי שירות בצבא התחתנו ב1970. נולדו לנו ארבעה בנות. אנחנו חיים באושר ונשואים כמעט 50 שנה.

קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – חברת הילדים בתחילת שנות המדינה בקיבוץ

הזוית האישית

הנכד יונתן: נהניתי מאוד לעבוד עם סבא ולמדתי המון על חייו ועל ילדותו. למדתי איך סבא כשהיה קטן וגם לא ויתר על הדברים הקטנים וסבא הסביר בדרך משלו והיה לי ממש כיף לעבוד איתו.

אוהב מאוד, נכדך יונתן

המצגת שהכנתי עם סבא

מילון

לינה משותפת
לינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא.

ציטוטים

”בתור ילדים היו לנו חיים משותפים והמון חופש לעשות את כל הדברים שרצינו לעשות “