מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא משה נלחם במלחמות ישראל

חיילים במלחמת יום הכיפורים
סבא בטנק
סבא גם נפצע מההדף שהקפיץ אותו חזק בתוך הטנק סבא שלי נפצע בכתף ולא יכול היה להזיז את היד.

הנכדה איידי לרנר מספרת את סיפורו של סבא משה יזדי, כפי שסיפר לה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

סבי משה נולד בישראל בשנת 1955 להוריו יהודה ושרה. הוא נולד בסמוך ל"מבצע קדש" או כפי שנקראה המלחמה "מבצע סיני".

כשסבי היה בגיל 12 פרצה מלחמת ששת הימים. בימי המלחמה לא התקיימו לימודים, משום שלא היו מקלטים להגן על התלמידים. סבי, משה, וחבריו נתבקשו  למלא שקי חול להגן על המקלטים.

בגיל 17 סבי גויס לצבא. במהלך הטירונות תוך כדי אימונים בקורס טנקים, תפסה אותם מלחמת יום כיפור. המפקד המאמן נתן פקודה לחייליו להגיע עם הטנקים למצרים! "האמת שהם די הפחידו אותנו החיילים" מספר סבא, הם אמרו לנו ששם במצרים מחכים לנו חיילים מאומנים, ואנחנו בכלל רק חיילים מתחילים…אך בחסדי ה' ובחמלתו, הם עלו על הטנקים ושעטו לכיוון מצרים. ניווטו אותם עד תעלת סואץ'. אריאל שרון היה כבר שם. הוא העניק להם הרבה אומץ ועודד אותם קדימה!

בשעות היום הם נלחמו בחזית ובלמו את המצרים. ובלילה הם היו מפטרלים על הגבול, כדי  לשמור שלא יהיו חדירות לכיוון ישראל. יום אחד אמרו להם שיש 'טפטוף' מכיוון המצרים (ירי לכיוון ישראל). היה זה בשבת בבוקר. סבא היה עם היד על ההגה של הטנק וביד השנייה עם הסידור, הוא היה באמצע תפילה.. וכך הם הסתערו על האויב.

באירוע אחר, תוך כדי היריות על המצרים, עלה ריח של אש מתוך הטנק, כולם קפצו החוצה. הם פחדו שהטנק יעלה באש. המפקד שאל: "מי מוכן להיכנס לראות מהיכן ריח האש". סבא שלי האמיץ התנדב. סבא נכנס וראה את התרמיל (הרימון שיורים ממנו החוצה יש לו תרמיל שנופל לתוך הטנק בכל ירייה) שהיה רותח, ונפל על כפפה של אחד החיילים. וזה  מה שגרם לריח השריפה.

שאלתי את סבא: "איך עשית זאת"?! הוא ענה לי: "אמרתי שמע ישראל ופרקי תהילים". הוא הלך לפי ריח השריפה והבעיה נפתרה.

במלחמה היינו בתוך הטנק, תוך כדי הסתערות היינו קופצים מדי פעם מחוץ לטנק, יורדים לבונקרים – בור בתוך האדמה- ועולים חזרה לטנק. בלילות היינו יוצאים  לניווט.

באחד הלילות נעמד המפקד במרחק של כ-200 מטר, והיה מדליק גפרור ומכבה. החיילים היו צריכים ללכת לכיוון האש. בחוץ שרר חושך מצרים… עלטה… ופתאום לא מצאנו את המפקד. ההליכה הייתה עם חבר'ה צנחנים שעזרו בניווט.

סבא ממשיך בסיפורו,

"פתאום אני רואה את ראשו של החייל מהצנחנים בגובה של סנטימטר,  ונעלם מהאופק.,. הוא צעק לעצור את החבר'ה ולא להמשיך. לא הבנו מה קרה… מסתבר שהוא נפל לתוך בור.

למזלי הייתי כבר עם רגל אחת ממש ליד פתח הבור… הלכתי לאחור… עקפנו את הבור מסביב… לא משאירים חייל בקרב !! טיכסנו עצה איך להוציאו והצלחנו. להפתעתנו הוא לא נפצע… שאלנו אותו אייך לא שברת יד או רגל. והוא ענה שעשה תרגילי קרב. גלגולים באוויר ונחת יפה. (הוא צנחן) המשכנו בניווט עד ליעד, לקצה השני של מצרים. הגענו בשקט. לא הגענו עם הכלים (הטנקים) כדי שלא לעשות רעש. ולהתעות את המצרים שיחשבו שאנחנו משלהם, חיילים מצרים שמטיילים בשטח. בינתיים עברנו בין הטנקים הכנסנו רימונים בפנים וסגרנו. חיסלנו את החיילים שלהם… לא שומעים רעש חזק מחוץ לטנק… זה נשמע להם כאילו מרחוק. מישראל לכן לא חשדו…  ככה חיסלנו אותם… בסיעתא דישמיא.

ערב שבת אחד תוך כדי אמירת תהילים, נפל טיל הישר לטנק. מי שהיה בטנק נפצע. סבא גם נפצע מההדף שהקפיץ  אותו חזק בתוך הטנק  סבא שלי נפצע בכתף ולא יכול היה  להזיז את היד. הוא נלקח בג'יפ צבאי, בנסיעה של 11 שעות. עם כאבים עצומים ללא תנאים ישר לתל השומר. את הפצוע השני הטיסו בהליקופטר לבית הרפואה, אך הפצוע, שהיה בן יחיד הלך לעולמו. שיבדל לחיים טובים, סבא היה בבית רפואה מעט מאוד זמן, משום שהוא לא יכול היה לראות את חבריו הטובים קטועי רגליים מחליקים במעקה, בכדי לרדת במדרגות… היה עומס של פצועים במסדרונות… סבא לא היה מסוגל לראות את המראות הכואבים. הוא חתם וחזר  בכוחות עצמו הביתה… לתל אביב.

הוא הקיש בדלת בשעה מאוד מאוחרת כולם ישנו. אחותו 'דודה רחל' שאלה: "מי שם"? כשסבא ענה "משה" היא לא האמינה. סבא היה מאוד עייף ומותש, הוא ביקש שתיגש לחלון ותיראה אותו. היא הציצה מבעד לחרכים, אך עדיין לא האמינה. מכיוון שהיה כולו שחור פחם מהאגזוז של הטנק… בצבא המקלחות לא היו ממש מקלחות, אלא צינור של מים קרים… רק כשסבא אמר לה את שמות האחים והאחיות היא השתכנעה  שהוא אחיה, ופתחה לו את הדלת… ידו של סבא הייתה חבושה ומקובעת. ולכן, אחיו הניחו לו תפילין מדי יום.

סבא סיפר לי, שבמצרים, בזמן המלחמה, היה בית כנסת מאולתר (כמה מחסידי כפר חב"ד היו שם) ובהפסקות האש שרו החסידים ניגון חב"ד מרגש מאוד, אליהם הצטרפו חמשה חיילים מהקיבוץ..

בתקופת השרות סבא וסבתא רצו להתחתן. סבא כתב מכתב לרב, ובקש עצה וברכה. הוא נתבקש לשוב  ליחידה חטיבה 7 גדוד 14 ועדיין כאבה לו מאוד היד… הוא גם רצה להישאר ולהתחתן. הרבי ברך אותו על החתונה, ולא התייחס לכאב ביד. במכתב היו הרבה ראשי תיבות שסבא לא ידע לפענח. ואז הוא פגש את הרב צבי גרינוולד וביקש ממנו שיפענח את המכתב… הרב גרינוולד קרא את המכתב, ומשך בחוזקה ובשמחה את ידו של סבא, לברכת מזל טוב.

סבא כמעט התעלף מהכאב. אך מאותו הרגע ואילך לא האמין למראה עיניו, הוא יכול היה  להזיז את היד בחופשיות, סבא הבין שהרבי דאג גם ליד שלו.

כעבור 10 שנים, כשהיו לו כבר 4 ילדים. הייתה מלחמת של"ג – שלום הגליל. סבא היה בצבא קבע. סבא קיבל פקודה עם עוד חיילים להביא מ"בפור", עיר בלבנון, חייל לבנוני, שהיה מוסר מידע לצה"ל בארץ. סבא וחבריו היו צריכים להיכנס למכונית מרצדס עם לוחיות רישוי לבנוני. עד לשם יש הרבה ביקורת של צה"ל. עם נשק  על הברכיים. הייתה סיסמה: כשהחיילים מרימים 2 אצבעות למעלה במעבר הביקורת, סימן שזאת שליחות מודיעינית.  הם אישרו להם להיכנס ואיחלו בהצלחה.

באחת הביקורות אמרו לסבא להוריד את הכיפה סבא סרב. הקצין הציע שיחבש כובע קסקט לראשו, וסבא הסכים. הם הגיעו  למבנה בבופור בלבנון. אבל האיש המבוקש לא היה במבנה. רק למחרת הם מצאו אותו עם משקפי שמש ושפם. הם שאלו אותו בעברית: מהיכן הוא? והוא ענה מסקנדינביה. זאת הייתה הסיסמה. ואז בדרך חזור הם פגשו את החיזבאללה. אך למזלם, הם לא חשדו בהם. הלבנוני שיתף פעולה, וסיפר הכול. על עמדות החיזבאללה וכו'. כמובן, שהגוי היה תמיד מכוסה עם שק מעל הראש, כדי שלא יראה את הבסיס של צה"ל, ויעביר מידע ללבנון, ושלא ישמש סוכן כפול וירוויח משכורת משני הצדדים. בחדר האוכל היו מורידים לו את השק. אך בחדרי החקירות שוב כוסה. אחר כך הוא ביקש לראות את תל אביב ואת הים. והיות שהוא מסר מידע נחוץ כל כך ליהודים החליטו לפנק אותו ..על שפת הים הורידו לו את השק. הוא מאוד התלהב ושמח לראות את הים של תל אביב. סבא אמר שיש דברים מסווגים  שהיו במלחמות שאי אפשר לדבר עליהם.

מבצר הבופור- במלחמת שלום הגליל

בדרום לבנון

הזוית האישית

איידי לרנר: סבא מודה לה' על החסדים שלו יום יום.

מילון

מלחמת לבנון השניה
(שמה הרשמי בתחילתה: מבצע שלום הגליל, ובראשי תיבות: מבצע של"ג) התרחשה ברובה בשטח לבנון בין ישראל לסוריה ולארגוני טרור פלסטיניים שישבו בלבנון, וביצעו פיגועים בישראל ובמדינות נוספות. מבצע שלום הגליל נערך בין 6 ביוני 1982 ל-29 בספטמבר 1982. לחיילים ששירתו בתקופה זו הוענק אות מערכת שלום הגליל.

מבצע בופור
בצרפתית: Beaufort - מצודה יפה; בערבית: قلعة الشقيف - קלעת א-שקיף) היא מצודה צלבנית הסמוכה לכפר ארנון בדרום לבנון באזור המכונה 'רכס עלי טאהר'. בערבית קרויה המצודה קלעת ארנון על שם הכפר ארנון הסמוך אליה, או לחלופין קלעת אל-שקיף - "המבצר המשקיף". פרסומה של המצודה בישראל בא כתוצאה מהיותה נקודה אסטרטגית, ששימשה את ארגון הפת"ח בשנות ה-70 עד מלחמת לבנון הראשונה, ולאחר מכן נקודה חשובה בשרשרת מוצבי צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון, עד לנסיגה מלבנון בשנת 2000. כיום מחזיק במקום ארגון הטרור חזבאללה.

ציטוטים

”מודה לה' על החסדים שלו יום יום.“