מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא מורדי מרדכי

קיבוץ רכסים
קזבלנקה של היום
עליתו של סבא ממרוקו

סבא מורדי (מרדכי)

סבי מצד אמי נולד בתאריך 14.3.46 בקזבלנקה שבמרוקו, אמו ילדה אותו בבית. סבי נולד בחג פורים, לכן קראו לו הוריו מרדכי, על שם מרדכי היהודי ממגילת אסתר. שם משפחתו של סבי הוא דהן פירוש השם בעברית הוא צבעי, המקצוע בו עסקה משפחתו של סבי הוא – צבעים. לסבי 4 אחים ואחות אחת, ההפרש בינם הוא 4 שנים כאשר סבי הוא הצעיר ביותר.

אחיו של סבי: 

סבא – נולד בשנת 1946 (כיום בן 63)

שלמה – נולד בשנת 1942 (כיום בן 67)

רחל- נולדה בשנת 1938 (כיום בת 71)

אליהו ז"ל – נולד בשנת 1934 (נפטר ממחלת הסרטן)

ניסים – נולד בשנת 1930 (כיום בן 79)

מכלוף – נולד בשנת 1926 (כיום בן 84)

מרוקו – במרוקו עסק סבא רבא שלי במסחר

סבי זוכר שכאשר חי במרוקו כל יום בדרך לגן היה עוצר בחנות וקונה לעצמו באגט עם חמאה. בכל יום שישי בגן ילדים היו מכינים קוסקוס לארוחת הצהריים, סבי לא אהב קוסקוס (המאכל הלאומי של מרוקו), הוא זוכר שאימא שלו הביאה לו בכל יום שישי לגן ארוחת צהריים.

העלייה לארץ ישראל

בשנת 1952 כשהיה בן 6 עלה סבי עם הוריו לארץ הקודש ישראל. אחיו אליהו ורחל לא עלו ארצה ונשארו במרוקו עם בני זוגם. (רחל נשארה עם משפחת בעלה, היא נישאה בגיל 14). עמם עלו לארץ גם אחיו ניסים ומכלוף עם בנות זוגם ושלמה. סבי עלה ממרוקו לארץ באנייה. תוך כדי שיחה עם העולים, בדרך אביו של סבי הבין כי עליו לבקש להגיע לישובים ליד ת"א או חיפה. אנשי הסוכנות אשרו את הבקשה.

תחנת מעבר בארץ ישראל                                                                   

כשירדו מהאנייה, הביאו את כל העולים לתחנת מעבר בארץ, שם רססו את כל המבוגרים בחומר שיטהר אותם- די. די. טי. סבי מספר שהייתה לעולים תחושה מאוד קשה, משפחתו הגיעה ממעמד גבוה במרוקו, לקראת העלייה הם לבשו את מיטב בגדיהם ומאוד התרגשו. כאשר הגיעו לארץ התייחסו אליהם כמו לבעלי חיים ורססו אותם כאילו היו נגועים ומלוכלכים.

שלמה אחיו של סבא עזב את המשפחה והלך ללמוד בישיבה על פי בקשתו. מתחנת המעבר העלו את העולים על משאיות (סבי מספר כי אביו היה בטוח שמסיעים אותם לישוב ליד ת"א או חיפה כפי שהבטיחו) והביאו אותם לישוב החדש, לדברי סבי: "שהגענו לשם ראינו רק חול וחול". הם הבינו כי לא הגיעו לאן שרצו ולא הסכימו לרדת מהמשאית, הם עשו הפגנה, הסוכנות שכנעה אותם לרדת והבטיחו להם שזה יהיה מקום זמני.

מושב מבטחים  

המושב אילו הגיעו היה מושב מבטחים שבדרום, סבי למד בקיבוץ מגן. מבטחים היה מושב שקם בשנות ה- 50 על יד גבול מצרים, בשנים אלו היו אנשים שנקראו פאדיונים (מסתננים ממצריים) שבאו לגנוב אוכל מהמושב, הם היו נכנסים בלילה למושב, דופקים על החלונות ומבקשים אוכל מהאנשים סבי מספר שזה היה דיי מפחיד והם היו נותנים להם כל מה שרצו.

בבתים במבטחים לא היו שירותים, לא היה חשמל היה רק גנראטור ליישוב, היה תאורה מעומעמת בלילה מהפתיליות. ביישוב מבטחים הייתה מכולת שהייתה נפתחת פעם בשבוע. הסוכנות היהודית חלקה עבודות בין התושבים של המושב בתמורה לתלושי אוכל שאיתם קנו במכולת. קרח היה מגיע בקוביות גדולות לבתים וכל אחד היה לוקח לו ולמשפחתו חלק מקוביית הקרח ושם במקרר (במקרר היו שני תאים אחד כדי לשים בו את הקרח והשני כדי לשים בו את האוכל).

בגלל הקרבה למצריים מסביב למושב היו עמדות עם חיילים ששמרו על הגבול. הם הרגישו כאילו הם גרים בבסיס צבאי. במרוקו משפחתו של סבי חיה ברמת חיים גבוהה ולכן, היה קשה להם מאוד להתמודד נפשית עם חוויות הקליטה בארץ. הם רצו מאוד לעזוב את מבטחים ולעבור לגור במקום אחר.

מושב זרחיה

אחרי שנה במבטחים כשהיה סבי בן 7 עברה משפחתו של סבי למושב זרחיה שם גרו בערך 6 שנים. סבי למד בבית- ספר אזורי "שפיר" זה היה בי"ס ממלכתי דתי, סבי אהב ללמוד תורה וחשבון. בזרחיה התעסקו בחקלאות גדלו עגבניות, מלפפונים ואבטיחים. מכלוף, ניסים וסבא רבא שלי עבדו ביחד במשק. במושב זרחיה היה אולם תרבות, אולם גדול שבו היו ממיינים את הירקות לפי גדלים – סוג א' וסוג ב'.

סבי מעלה זיכרונות מהילדות

פעם בשבוע היו מביאים סרט לאולם. היו מפנים את האולם והארגזים שימשו ככיסאות. "הורי לא היו נותנים לי כסף, היינו נכנסים לסרט, יושבים על הארגזים ועבר איש שאסף את הכסף. לי לא היה כסף, הייתי נכנס מתחת לארגז, מתחבא וכשהיה חשוך חבריי היו מוציאים אותי". "אני זוכר שהייתה לי חברה חמודה, שחרחורת. אני זוכר שהיא הייתה מאוד יפה". סבי נזכר שהוא ואביו יושבים על המרפסת ואביו ראה חמור שנכנס לשדה ושלח את סבי לגרש את החמור, החמור בעט בסבא ברגליו האחוריות והוא התעלף.

בתקופה שגרנו בזרחיה עלתה רחל אחותו של סבא עם בעלה והתיישבה ביישוב צוריאל ליד מעלות.

בשלב מסוים הרגיש סבא רבה שלי שאינו יכול יותר לעבוד במשק, אחיו של סבי לא אהבו לעבוד בחקלאות וכל נטל המשק היה על כתפיו. הוא החליט לעזוב את המושב ולעבור לישוב עירוני. באותה תקופה הקימו את אשדוד והציעו לו לעבור לאשדוד ולקנות שם שטחים להשקעה. הוא ערך בירורים שונים ולבסוף בעקבות המלצה העדיף לעבור לישוב רכסים שבצפון הארץ.

סבי נזכר כי יום אחד ששיחק בחולות עם חבריו, בא אליו אדם מבוגר וביקש ממנו לקחת אותו להוריו. סבי לא הסכים והמשיך לשחק. אותו אדם צעק על סבי ואמר לו: "חוצפן, אינך מזהה אותי? אני אחיך אליהו". ביום זה הגיע אליהו אחיו לארץ עם אשתו ממרוקו. אליהו קנה בית באשדוד ועבר לגור שם (משפחתו גרה באשדוד עד היום).

המשפחה

 "שעלינו ארצה אחיי רצו להתגייס לצבא, הם עשו טירונות ולאחר מכן הם התגייסו לשירות מילואים" סבי מספר.

מכלוף אחיו הגדול של סבי היה כמו אבא בשבילו, הוא היה מגיע לימי הורים בביה"ס, היה משלם עבור הטיולים שלו בבית- ספר למכלוף לא היו ילדים המון שנים, אשתו הייתה עקרה, כשעבר עם הוריו לרכסים, מכלוף וג'נט התגרשו ושודכה לו אשתו הנוכחית- רחל.

ניסים, אחיו של סבי הינו אח מאותו אב, אך לא מאותה אם. סבא שלי מספר:"אבא שלי היה נשוי לאמא של ניסים – ללה, ללה לא הצליחה להיכנס להריון ולכן התחתן אבי עם אישה שנייה – מסעודה, אימי. הבן הבכור שנולד היה אחי מכלוף, לאחר 4 שנים נכנסה ללה להריון וילדה את ניסים. ניסים הוא בנה היחיד של ללה, לאחר מכן נולדו שאר אחיי". כשעלה סבי ארצה, עלתה עימם גם ללה. ניסים דאג כל חייו לאימו, מרגע שעלו ארצה היא גרה עימו ועם אשתו בבית.

סבי אומר: "שלמה אחי לא בא הרבה לבקר מהישיבה, בפעמים המעטות שכן ביקר היינו רבים ואפילו הולכים מכות".

סבי אומר שביינו לבין הוריו לא היו קשרים משמעותיים, היה מרחק מנטאלי. "הם היו מבוגרים, כבדתי אותם. הורי דאגו לצרכים הבסיסיים שלי, הם דאגו שתמיד יהיה אוכל, פעם בשבוע היו מחממים מים ואז ניתן היה להתקלח. בגדים קנו לי רק לחגים – ראש השנה ופסח".

ניסים ומכלוף גרו ליד סבא והוריו ולכן הקשר עימם היה משמעותי יותר. רחל ואליהו גרו רחוק, סבי ראה אותם לעיתים רחוקות. הוא זוכר שכל פעם שהיה נולד לאחד מאחיו הרחוקים ילד, אמו הייתה מוציאה אותו מביה"ס לחודש ימים, ויחד היו נוסעים לעזור בחודש הראשון בגידול הנכד. הוא היה נעלם מביה"ס לתקופה ולאף אחד לא היה אכפת.

 קישור לסיפור המלא של מרדכי דהן

הזוית האישית

חן יוסיפוביץ: 

כיום- סבי שר במשך 20 שנה בחבורת הזמר "חלון ראווה" ביוקנעם עילית וכיום שר בחבורת זמר שהוא הקים – של הפנסיונרים. סבא שומר על הבריאות, אוכל אוכל בריא, הולך עם סבתא כל יום לקאנטרי – שם הא שוחה, עושה שיעורי ספורט, מתאמן בחדר כושר. סבי וסבתי יוצאים לטייל לבד, עם חברים או עם הנכדים ופעם בשנה טסים לחו"ל ומאוד נהנים להיות בפנסיה.

מילון

קזבלנקה
סבי נולד בקזבלנקה שבמרוקו

ציטוטים

”שם משפחתו של סבי הוא דהן פירוש השם בעברית הוא צבעי“