מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא יצחק טנא מספר את סיפור המשפחה

אני וסבי האהוב
סבא בילדותו
מסבא וסבתא רבא מפולין ועד הילדים והנכדים בישראל

מפולין לישראל – סבא והמשפחה

משפחות הוריי

נולדתי בעיירת בבבנהאוזן בחבל הסן שבגרמניה בשנת 1947 (לאחר המלחמה).

כאשר גדלתי ושאלתי: "איך הגעתי להיוולד שם?" שמעתי סיפור בחלקים. אמי חנה פוקס נולדה בשנת 1908 וחיה בקובל שבפולין (בגבול רוסיה) ועבדה כאחות בבית – חולים, אבי דוד טינפלובר נולד בשנת 1906 בעיר דרוהוביץ (בחבל גליציה) ועבד כאופה במאפיה. מכאן שם המשפחה טינפולבר – פולבר- אבקה, אופה.

מהאלבום המשפחתי של סבא

בזמן המלחמה בשנת 1939 הגרמנים התקדמו מזרחה בתוך פולין, וכשהתקרבו לאזור קובל אמי ומשפחתה ברחו לרוסיה לאזור קזחסטן, שלושת אחיה התפזרו ונעלמו עקבותיהם, אמה נפטרה בגיל צעיר, ואביה אח"כ. נשארה רק אחותה הצעירה עם ילד קטן והתינוקת של אמי מבעלה הקודם שנהרג בהפגזה. אמי שעבדה בבית החולים הצליחה להעביר מפעם לפעם מעט אוכל בשביל שני הילדים הקטנים. בשלב מסוים שניהם חלו, התינוק של אחותה ניצל והתינוקת שלה נפטרה. אבי עבד מחוץ לעיר, אז היה נשוי עם ארבעה ילדים ובאחד הימים כשרצה לחזור ממקום העבודה הביתה הסתבר שהעיירה הופגזה ובני משפחתו  נהרגו והוא התחיל לנדוד לבדו לרוסיה.

כשהסתיימה המלחמה בשנת 1945 התחילו הבורחים לחזור לכיוון פולין, בדרך חזרה נפגשו הוריי הם הגיעו לעיירה קלצק,  הם התחתנו ואבי פתח קונדיטוריה, אבל הפולנים הציקו ובסופו של דבר הם נאלצו לעזוב והמשיכו להתקדם לכיוון גרמניה.

בעצירה בעיירה בבנהאוזן אני נולדתי. הם התקדמו באירופה בעזרת נציגים מהארץ והגיעו לעיר נמל בצרפת – מרסיי, ומשם העלו אותם לאנייה "גלילה" ומשם לעיר חיפה, והועברו למעברת העולים בפרדס חנה גרנו באוהלים שני חורפים בתנאים קשים (אמי, אבי ואני, אחותה ובנה). ומשם הועברנו לדירת שיכון בזיכרון יעקב.

ילדותי ונעוריי בזכרון יעקב

כשהגענו לזיכרון יעקב, אני זוכר, כילד קטן יחיד בן 5 להורים מבוגרים, שבשכונת מגוריי היו כ – 40 בתים ורובם של יוצאי אירופה, שכונתי הובדלה מהשכונות האחרות במושבה, שהיו שכונות מבוססות של ילידי ומקימי הישוב. הוריי כדי להתפרנס חיפשו כל עבודה אפשרית ובעיקר בעבודות כפיים שונות. אבי עבד בבניין, ולפעמים מקום העבודה היה מרוחק והוא נאלץ לישון באתרים והגיע הביתה רק בסופ"ש. אח"כ הבנתי שעיקר המאמצים היו כדי לספק לי ביגוד, מזון ובעיקר הרחבת השכלה – ספרים, אנציקלופדיות, אקורדיון וחוגים אליהם הלכתי.

אני מנגן באקורדיון

בבית הספר היסודי היה במרחק של כ-2 קילומטר מביתי (היו ימים שאמי סחבה אותי על גבה עד לביה"ס), הייתי בין התלמידים המצטיינים. למרות הקשיים  ילדותי הייתה רגילה עם חברים, משחקי כדור ומסיבות כיתתיות. במושבה לא היה בית ספר תיכון ולמדתי בתיכון אזורי בפרדס חנה. גם תקופת התיכון זכורה לי כתקופה טובה של לימודים, משחקים ו חברים ובחופשות היינו עובדים בכרמים בבציר ענבים, ביקב ובהדרכה בקייטנות.

אני בבר המצווה

בגרות עד נישואיי

למרות היותי בן יחיד התגייסתי לשירות קרבי ביחידת חי"ר ולקורס מכ"ים, ועסקתי בהדרכת טירונים. מאמצע השירות עברתי ליחידת סיור, ועשיתי סיורים ופעילות מבצעית בצפון הארץ. באותה תקופה אבי חלה והיה זקוק לעזרה צמודה אבל הוריי לא הסכימו שאפסיק את השרות הצבאי, בהמשך שירתתי עוד כ-25 שנה במילואים ארוכים, ביחידות שדה, במלחמות ובמבצעים.

בשרות הצבאי

לאחר שחרורי מצה"ל למדתי הוראה (גאוגרפיה ומקרא), עסקתי בהדרכת גדנ"ע (של"ח), ולימדתי בבי"ס התיכון "פרדס חנה", הדרכתי בני נוער, טיפלתי בנוער במצוקה וריכזתי את מכבי צעיר בזיכרון יעקב. באותה תקופה הכרתי נערה יפה בשם דניאלה ולאחר כמה חודשים נישאנו (וחיים באושר עד היום).

הקמת המשפחה

בשנת 1972 התחתנתי עם דניאלה, שהייתה בשירות קבע, גרנו בתל אביב לאחר כשנה וחצי נולדה בתנו שרון (אמא של אלונה). עסקתי בהוראה ולאחר מספר שנים דניאלה השתחררה מצבא קבע והקימה עסק בתחום המתנות, נולדו לנו שני ילדים נוספים אמיר ודנה. ילדינו הביאו אור ושמחה גדולה לבית, השתדלנו לטפל בהם כמיטב הבנתנו ויכולתנו.

יום נישואינו

המשפחה כיום

שלושת ילדי התקדמו בחיים, למדו לימודיים אקדמאיים מתקדמים וכיום שלושתם עורכי דין, לכל אחד מהם משפחה שאפשר להתפאר בה ואני מאושר.

לבכורה – שרון, ארבעה ילדים. היא עשתה חייל, הקימה משפחה בנתה משרד עורכי דין ועוסקת שנים רבות בהתנדבות בתרומה ובעזרה לזולת ואף שימשה נשיאת מעגל נשים עולמי. וכעת אני משתתף בתכנית "הקשר הרב- דורי", עם הבת השלישית אלונה היפה והאהובה שהשם שלה שם שורשי בארץ ישראל: עץ האלון, נחל אלונה.

אנחנו משתדלים במשפחה להיפגש לעיתים קרובות להתעניין, לתמוך ולעזור. וכשאני יושב בחגים עם בני המשפחה, אני נזכר בחגים שהייתי ילד יחיד עם הוריי בלבד. אני מאושר – שבעים וחמש שנה לאחר השואה ולאחר שהוריי ברחו מהגרמנים ושישים ושש שנה לאחר שהגענו לארץ, זכיתי לשבת עם נכדתי אלונה ולספר לה. אני אוהב את המשפחה ואני מקווה שכך יישאר עד יומי האחרון.

המשפחה שלנו

הזוית האישית

אלונה: כשהתקשרתי לסבא לשאול אותו אם הוא רוצה להשתתף איתי בתכנית, הוא הסכים, למרות שכבר השתתף בעבר, בשנת 2014 בתכנית זו עם אחי גלעד והם תעדו את הסיפור:  "התנדבות ונתינה".

כעבור כמה ימים אני וסבוש התקבלנו לתכנית. התרגשתי ללמוד דברים חדשים על ההיסטוריה של המשפחה. בשני מפגשים הראשונים הייתי בטיול בהודו, ולא הערכתי את משמעות התוכנית. אחר כך כשישבתי לכתוב עם סבא גיליתי דברים חדשים עליו שמעולם לא שמעתי ולא הייתי יודעת בלי התכנית! אז הבנתי כמה חשובה התכנית בכלל ולסבא, לוקחתי אותה ביותר רצינות והערכה.

כשיצאנו ליום העיון בבית התפוצות נהניתי, היה  מעניין לראות עיצובים של בתי-כנסת בעולם, פריטים עתיקים, תצלומים וסיפורים של אנשים אחרים שהשתתפו בתכנית. לדעתי "אי אפשר להגדיר חיים של בן אדם רק לפי סיפור, אפשר להגדיר אותם לפי זיכרון" היו הרבה דברים על חייו של סבא שלא כתבנו, אבל אני זוכרת אותם, וזה מה שבסופו של דבר הכי חשוב לי. נהניתי להשתתף בתכנית הזאת סבי.

תודה לחיה ולסבים וסבתות שבאו והצטרפו לתכנית ביחד עם הנכדים ועשו את האווירה יותר "נעימה" מסביב, ולסבא הכי טוב בעולם, שהצטרף לתכנית איתי והיה סבלני, דואג ואכפתי, עזר ופתח את הלב. על זה שהיה קשוב, על הסיפורים והזמן שהקדיש לי, השיחות הקטנות והעצות, והדברים שעשה איתי, ועוד נעשה ביחד! "הדרך לא קשה אם יש מישהו שהולך איתך יד ביד".

אוהבת אותך עד הירח וחזרה – קולאז' שהכנתי לך, סבא

סבא איציק: אלונה נכדתי המושלמת, כשפנית אליי הסכמתי ברצון להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי" בבית ספרך. העברתי אלייך את סיפור המשפחה ואת הסיפור הפרטי שלי. הגעתי לישראל תינוק בן שנתיים עם הוריי שאיבדו את הרוב בפולין, ושרדו איתי, הם כמעט ולא דיברו וגם אני כילד לא שאלתי הרבה, אולי פחדתי מהתשובות, אולי לא, אולי לא רציתי להכאיב ואולי התביישתי מהסביבה. חבל – כעת מאוחר מידי ואני יודע מעט מידי. המפגשים שלנו – דונדון, השיחות השקטות והפרטיות והעלאת הסיפור. היו בשבילי שעות של חסד, תקוותי שאת הסיפור שלי ושל סבתא דניאלה האהובה (שיסופר בהזדמנות נוספת), תכירו תישאו איתכם ותעבירו לדורות הבאים. ממני, הבן היחיד, קמה משפחה רחבה, ילדים וילדות, נכדים ונכדות, חתנים וכלה נהדרים – וכל אחד בתחומו תורם והצליח ועוד יתרמו ככל יכולתם למדינה, לחברה ולמשפחה. שימרו אחד על השני כמו ב"מעוף אווזי הבר"… שכן "הטיסה במבנה מקנה לכל אחד את האפשרות להגביה עוף, כי זכות היא וגם אתגר להיות חבר בצוות", גאה בכם ואוהב אתכם  סבא איציק.

ולך אלונה, בנימה אישית, נערה יפה, חייכנית טובת מראה ולב, אהובה על חברייך וחברותייך ועל בני המשפחה ואהובה על סבא וסבתא. תודה שנתת לי את הזכות להשתתף איתך בתכנית זו, תודה על החיוך, החיבוקים, השיחות הקטנות, ההליכה יד ביד הביתה והביחד שלנו.

אוהב אותך הכי – סבא

אלונה: מצגת התמונות מאלבומו של סבא יצחק

מילון

חי"ר
הפירוש: יחידות חיל הרגלים של צה"ל

ציטוטים

”" יש לזכור ולשמר את העבר ולספר לדרות הבאים ולהמשיך להתקדם למען עתיד טוב יותר"“