מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא יענק'ל – הגיבור של עטרות

סבתא ויטיה ואבנר הנכד
תמונה משפחתית
פרק בתולדות משפחת גולדברגר

חלוץ התחבורה היהודית

אני דור תשיעי בארץ. סבא רבא של אמי, יענק'ל גולדברגר, היה אחד מחלוצי התחבורה היהודית בירושלים בשנים 1918-1948.

יענק'ל גדל בשכונה החרדית "מאה שערים". כיוון שלא היתה פרנסה במקום, עבר בשנת 1926 עם סבתא רייז'ל ושמונת ילדיהם למושב החילוני עטרות. הישוב הוקם בשנת  1920 על ידי חלוצים בצפון ירושלים. משפחת גולדברגר בנתה שם משק חקלאי קטן. יענק'ל נהג באוטובוס קו 17 שאותו רכש. כיום משרת הקו את שכונת גבעת משואה. הוא הוביל ביצים, חלב ופירות לתנובה, וכן הסיע את חברי המושב לעבודה ואת התלמידים לבתיה"ס. כעבור שנים רכש אוטובוס נוסף קו 16.

 תמונה משפחתית

יענק'ל הגיבור

במשך כל השנים היו התנכלויות קשות של הערבים מהסביבה לתחבורה היהודית. יענק'ל באומץ ליבו, בעזרת האקדח שנשא תמיד בחגורה, ובעזרת קשרים שיצר עם חלק מהערבים, הצליח להתמודד.

שיירת עטרות

אחרי 29 בנובמבר 1947 גברו ההתקפות הרצחניות של הערבים. הדרך מירושלים לעטרות נחסמה והערבים הקימו מארבים. בתאריך 24.3.48 נשלחה מירושלים שיירה כדי לנסות לפרוץ את ההסגר. השיירה כללה משוריין עם חיילים ומשאית ממוגנת בלוחות פח שבה נהג יענק'ל בן ה-52. במשאית היו מזון לנצורים בעטרות וציוד לצורך בנית ביצורים בישוב.

השיירה נתקלה במחסום בשכונת שועפט (היום שכונה בירושלים), עשרות ערבים התקיפו מכל עבר, הקרב נמשך כמה שעות. נהרגו 14 מתוך 25 שיצאו לדרך. סבא יענק'ל היה בין המתים.

סבא יענק'ל – הגיבור של עטרות
יענק'ל נהג באוטובוס קו 17 שאותו רכש

אחרית דבר

כעבור 70 שנה, ביום העצמאות האחרון (תשע"ח 2018) נתנה עיריית ירושלים את השם "שיירת עטרות" לרחוב חדש, על יד שכונת הגבעה הצרפתית, קרוב למקום בו הותקפה השיירה שלא הגיעה לעטרות.

סבתא ויטיה והנכד אבנר ברחוב שיירת עטרות

הזוית האישית

סבתא ויטיהנהניתי ללמוד עם אבנר להיות חלק מהקבוצה של הסבים והסבתות הלומדים. למדתי הרבה ושיתפתי גם מחוויותיי האישיות.

אבנר ברוטשטיין וסבתא ויטיה משתתפים בתכנית הקשר הרב דורי ותעדו יחד את סיפורה של סבתא ויטיה.

מילון

מושב עטרות
עֲטָרוֹת היה מושב עובדים ששכן כ-11 קילומטר צפונית לירושלים, בדיוק במקום בו עומד כיום הכפר הערבי קלנדיה, באזור הדרום-מערבי של שדה התעופה עטרות שנבנה בידי המנדט הבריטי. היישוב הוקם ב-1919, ופונה והוחרב במלחמת העצמאות. לאחר כיבוש האזור במלחמת ששת הימים הוקם בסמוך אזור התעשייה עטרות. עטרות במלחמת השחרור ב-29 בנובמבר 1947, עם קבלת ההחלטה בעצרת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ ישראל, התחדשו ההתקפות על עטרות. היישוב המבודד נלחם במחסור מתמיד של מים, מזון ותחמושת. הבידוד והניתוק הפכו למצור לאחר כישלון של שיירת עטרות לפרוץ את הדרך ליישוב עם תגבורת של לוחמים. שדה התעופה שהוחזק על ידי הצבא הבריטי עד לפינוי הארץ שימש כמגן ליישוב. ב-24 במרץ 1948 הורה דוד שאלתיאל, מפקד מחוז ירושלים, לשלוח חומרי ביצור לנווה יעקב ולעטרות בשיירה של שתי מכוניות: משוריין אבטחה ומשאית משוריינת, שהיו שני המשוריינים האחרונים במחוז ירושלים. בשעה 12:00 יצאה השיירה לדרכה מהדסה הר הצופים ובכניסה לשועפאט, בקילומטר החמישי מצפון לירושלים, פרץ המשוריין מחסום, עלה מיד על מוקש ותיבת ההילוכים שלו נפגעה. המשאית המשוריינת פרצה קדימה. הערבים ירו עליה וזרקו רימוני יד ובקבוקי מולוטוב שהציתו את מעטה הברזנט. אנשי המשוריין ראו איך נפתחות דלתות הרכב הבוער ומתוכו קופצים הלוחמים כדי להימלט מהאש. הם נקטלו עד האחרון שבהם[10]. שיירה של הצבא הבריטי הגיע למקום הקרב ולאחר משא ומתן עם הערבים פינו לירושלים 14 הרוגים ו-11 פצועים.

ציטוטים

”יענק'ל הגיבור נהרג בזמן שניסה לעזור לאחרים. “