מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא יוסי מספר על הילדות והעלייה ממצרים לישראל

סבא ואני במהלך כתיבת הסיפור
סבא יוסי בטבריה, לאחר עלייתו ארצה ממצרים.
עלייה ממצרים לישראל

סבא יוסי מספר על הילדות והעלייה ממצרים לישראל

סבא יוסי (יוסף) ענתבי, סבא נולד בקהיר שבמצרים בשנת 1935, משפחתו של סבא הייתה בת 7 נפשות.

תמונת המשפחה – אבא, אמא וחמישה ילדים ( דוד, יוסף, משה, לבנה וברוריה)

 

סבא הוא הילד השני במשפחה, הוא היה בגן ילדים שנתיים, הם שיחקו בגן משחקי ילדים כגון: קוביות, כדורים וכל מיני משחקי ילדים. בשנה הראשונה למד בגן עם אחיו הגדול ממנו בשנה. סבא למד בבית ספר יהודי של הקהילה היהודית במצרים עם בני דודים רבים חלקם בני גילו. בכיתה ב' הצטיין וקפץ כיתה. בכיתה ג' למד ביחד עם אחיו הגדול ממנו בשנה. בבית הספר למדו ערבית, עברית, צרפתית ואנגלית. בחופש הגדול המשפחה נהגה לנסוע לעיר קיט ושם לבלות את החופש עם הרבה בני דודים והיו משחקים ביחד כל מיני משחקים, רוב המשחקים היו משחקי חברה בתוך המשפחה.

לסבא היו חברים יהודים וערבים שגרו בשכנות, עם הכרזת הקמת מדינת ישראל החברים הערבים התחילו להתנכל לסבא ולאחיו (דוד), בין החברים הערבים היה אחיין של הגנרל "דיגווי" המצרי והוא התחיל בהתנכלויות וחבריו הערבים הצטרפו אליו להציק לסבא ולאחיו. בסיום הלימודים בכיתה ח' נהגו לעשות בחינות ממשלתיות בשנת 1947 סבי לא הצליח בבחינות ונאלץ לחזור על כיתה ח' בשנית.

עם סיום הלימודים במצרים כנהוג תמונת מחזור חובה

 

עם הקמת מדינת ישראל, סב סבי (הרב ישראל) שהיה תושב טבריה ביקש מבנו (יעקב) לחזור לטבריה. יעקב החליט להישמע לאביו ולחזור לארץ ישראל כיוון שיעקב הוא יליד טבריה. [יעקב עזב את טבריה בגיל 14 במלחמת העולם הראשונה ועבר עם משפחתו לקפריסין. עם גמר מלחמת העולם הראשונה חזרה המשפחה מקפריסין ארצה. בימים ההם לא מצא יעקב עבודה ודודו שהיה רב בקהיר הציע לו לבוא אליו למצרים ולגדול במחיצתו יחד עם בני הדודים שלו. יעקב למד במצרים מסחר והתחיל לעבוד במסחר בקהיר.] יעקב עבד במצרים בחברה מסחרית יהודית ושמה "דוד עדס ובניו" והוא התקדם והתמנה למנהל מחלקה בטקסטיל.

בשנת 1946, תכננה המשפחה לעלות ארצה עם האישור שקיבלו מהמנדט הבריטי. לרוע המזל פרצה במצרים מחלת החולירע ונאסר על המשפחה להיכנס לארץ ישראל, בינתיים היו הכנות להקמת מדינת ישראל בחודש אוגוסט 1948 המשפחה עזבה את מצרים והפליגה לאיטליה, שם נקלטו במחנה עולים בג'נובה (באיטליה). במחנה היו עולים ניצולי שואה מפולין והם בישלו אוכל לא כשר וגידלו חזירים בחצר. על אף שהיו גם משפחות יהודיות ממצרים שהמשפחה הכירה, הבישול הלא כשר וגידול החזירים לא התאים למשפחתו של סבי כיוון שהם משפחה דתית. משפחתו של סבי החליטה לעזוב את המחנה ולעבור למילאנו כיוון ששם היו לאב סבי חברים שהכיר עוד במצרים וגם הם היו דתיים. במילאנו שכרו דירה במרכז העיר, קרובה לבית כנסת ולמסעדה כשרה, בימים הראשונים אכלו במסעדה.

לקראת החגים, משפחות ממחנה העולים ב"ג'נובה" התקשרו לאב סבי (יעקב) לחזור למחנה כי שם החליטו לבשל אוכל כשר עם כלים חדשים. משפחת סבי החליטה לחזור למחנה העולים בעיר ג'נובה ולהצטרף לחבריהם. בחודש נובמבר אחרי שקיבלו את האישורים הנדרשים, התאפשר למשפחה לעלות ארצה, הם הפליגו מהעיר "ברי" שבאיטליה לעבר  מדינת ישראל.

האוניה TETI

 

בארץ, המשפחה עברה לגור בטבריה שם גרה המשפחה של אביו של סבי. סבי התקבל ללימודים בבית ספר כי"ח (אליאנס) בטבריה. בתום הלימודים בשנת 1949, עבר לבית ספר מקצועי ברשת עמל. בשנת 1952, סיים סבא את לימודיו בבית ספר "עמל" בקריית חיים. בשנת 1953, סבא התגייס לצבא – צה"ל, שם שירת בחיל התותחנים. לאחר כשנה הפך להיות מדריך בבסיס ההדרכה. בתקופת היותו מדריך הכיר סבא חברה ששירתה איתו באותו בסיס ונהיו חברים וזו גם סבתא שלי. בשנת 1956, במהלך מבצע קדש נישאו, התגוררו בחולון. סבא שירת שנתיים בצבא קבע ובשנת 1958, השתחרר מהצבא.

סבתי וסבי – שוש ויוסי

 

בסוף 1958, סבא מצא עבודה בבאר שבע בחברת "עמידר" ועבר לגור לבדו. בשנת 1959, נולד בנם הראשון (מוטי), וכל המשפחה עברה לגור בבאר שבע. סבתא מצאה עבודה במשרד החינוך ועזרה בפרנסת המשפחה. סבא מצא עבודה נוספת בהדרכת נוער באחד המתנסים בעיר, עבודה זו עזרה להשלמת כיסוי הוצאות המשפחה בצורה מכובדת. היות וסבתא עזרה לאימה ואחיה שגרו בחולון וזה היה קשה מבחינת מרחק, סבא עשה מאמץ להעביר את המשפחה של סבתא לבאר שבע. בשנת 1960, עברה המשפחה לבאר שבע. אותה העת משפחתה של סבתי מנתה 5 נפשות (אם סבתי וילדיה שטרם נישאו). בניין המגורים בו התגוררו סבא וסבתא היה מאוכלס ברובו זוגות צעירים והם שימשו חברים קרובים לבילוי ביחד. בשנת 1962, נולדה להם בת (חדוה) והמשפחה מנתה ארבע נפשות. בשנת 1964, סבא עבר לעבודה חדשה בבנק איגוד, לאחר שנה עבר לעבוד בחברה אמריקאית בסדום והיה נוסע כל יום מבאר שבע לסדום וחזרה. לקראת סוף 1966, החברה האמריקאית הייתה צריכה לעזוב את סדום ולעבור לתל אביב. הוצע לסבא להצטרף אליהם לתל אביב לתקופה של חצי שנה, סבא הסכים לעבור ביחד עם שלושה חברים שעבדו אתו. החברה האמריקאית שכרה להם דירה והם עברו לגור ביחד ארבעת החברים.

ביוני 1967, פרצה מלחמת ששת הימים, קודם למלחמה שהה סבא שבועיים ליד קיבוץ נחל עוז ובמהלך המלחמה הגיע עד  תעלת סואץ. בתקופת השהות של השבועיים המשפחה באה לבקר אותו בנחל עוז. עם סיום המלחמה, היחידה בה שירת סבא עברה לשבת בתוך עזה באחד מבתי הספר.  לאחר שסבא השתחרר משירותו במלחמה  עברה כל המשפחה לגור בתל אביב. בשנת 1969, בת"א, נולדה למשפחה בת נוספת (סיגל). ביולי 1971, החברות האמריקאיות עזבו את הארץ וסבא עבר עם כל המשפחה לגור בחולון, סבא המשיך לעבוד בכל מיני עבודות למד מנהל עסקים והנהלת חשבונות. במשך השנים נוצר קשר עם משפחתה של סבתא מארצות הברית והיו ביקורים הדדיים. ביולי 1973 סבא וסבתא נסעו לארצות הברית ולאחר ששבו פרצה מלחמת יום הכיפורים וסבי שירת כמו כל החיילים חצי שנה. באוגוסט 1974 נולדה למשפחה בת נוספת – אמא שלי (עידית).

הזוית האישית

נועם אלמוג: נהניתי מאוד ללמוד על עברו של סבא שלי העבודה הייתה מהנה מאוד והיא קירבה ביננו מאוד. אני אשמח ללמוד על עברו של סבא עוד.

סבא יוסי: נהניתי מאוד לעבור את סיפור ילדותי. העבודה ביחד עם נועם תרמה לו ולי להיזכר בעברי מהילדות ממצרים ועד הגיעי לישראל בה גדלתי עם שרותי הצבאי, ועד ללידת ילדי. לדעתי עבודת הקשר הרב דורי היא עבודה מבורכת שתורמת לקשר חזק בין הדורות.

מילון

התנכלות
להציק

ציטוטים

”"תאמין בעצמך יותר"“